חסידות על עמוס ט:יא

צָרִיךְ לְהָקִים אוֹתָהּ, בִּבְחִינַת (עמוס ט׳:י״א): אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד. וְסֻכָּה זוֹ שָׂרָה, שֶׁסָּכְתָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ (מגילה יד), וְשָׂרָה זֶה מַלְכוּת, בִּבְחִינַת (משלי י״ט:כ״א): עֲצַת ה' הִיא תָקוּם, בִּבְחִינַת (בראשית א׳:ט״ז): שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים.

ז וְזֶה בְּחִינַת חֳלִי נוֹפֵל, רַחֲמָנָא לִצְלָן, הַיְנוּ כְּשֶׁהַדָּמִים מִתְגַּבְּרִין וְהֵם מַתִּיזִין לְהַמֹּחַ, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִלְחָץ הַמֹּחִין, וְעַל־יְדֵי לְחִיצַת הַמֹּחִין, רוֹעֲשִׁין הָאֵיבָרִים. כִּי הַמֹּחַ הוּא שַׂר צָבָא, וּכְשֶׁהַשּׂוֹנֵא בָּא עַל הַשַּׂר צָבָא, אֲזַי רוֹעֲשִׁים כָּל צְבָאָיו, כִּי כֻּלָּם תְּלוּיִים בּוֹ. וַאֲזַי הַשְּׁכִינָה נוֹפֶלֶת, חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת (עמוס ט׳:י״א): סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפָלֶת.

ובזוהר הקדוש (זוהר ח"ג ו' ע"א) כתב לפרש הפסוק נפלה ולא תוסיף קום וגו', וז"ל: בכל אינון זמנין דכנסת ישראל בגלות, כד הוי מטי זימנא הא אתיית והיא אהדר' קמיה מלכא. והשתא דא לאו הכי, אלא קב"ה יחיד בידה ויוקים לה ויתפייס בהדה ויתיב לה להיכליה, ותא חזי דהכי הוא, דהא כתיב נפלה ולא תוסיף קום, ועל דא כתיב (עמוס ט יא) ביום ההוא נאום ד' אקים את סוכת דוד, מאן סוכת דוד דא בתולת ישראל הנופלת כמה דכתיב נפלה, ודא הוא יקרא דבתולת ישראל ותושבחתא, עד כאן (ומובא לשונו בחידושי אגדות שם). ומובא בספרים דיש לכוון דברי הזוהר בדברי רב נחמן בר יצחק שאמר אפילו הכי חזר דוד וסמכה ברוח הקודש, שנאמר סומך ד' לכל הנופלים, והבן. וזהו שיסד כאן בסליחה אזכרה אלהים ואהמיה בראותי כל עיר על תילה בנויה, דהיינו שעומד על עמדו בלי שום השתנות, ועיר אלקים משופלת עד שאול תחתיה דהיינו במדריגה התחתונה, ובכל זאת, פירוש כיון שכן הוא ועדיין לא קמנו, אם כן העיקר כפירוש הזוהר, ולכך אנו ליה ועינינו ליה שהוא יקימנו ונחיה לפניו. והיוצא מדברי הזוהר הקדוש דגאולה העתידה תהיה על ידי הקב"ה בעצמו ובכבודו ית', ונ"ל דזה כדברי המדרש (תנחומא אחרי סי' י"ב) לשעבר הייתם נושעים על ידי בני אדם, במצרים על ידי משה ואהרן ומרים, בבבל על ידי חנניה וכו', אלו כשם שהם אינם חיים וקיימים לנצח כך גאולתם אינה ניצחית, אבל לעתיד אי אתם נושעים אלא על ידי ובכבודי, וכשם שאני חי וקיים לעדי עד ולנצח נצחים, כך תשועתי וכו', הדה"ד (ישעיה מה יז) ישראל נושע בד' תשועת עולמים, עד כאן. וזהו הטעם בעצמו שלא יהיה על ידי בני אדם אלא על ידי הקב"ה, כדי שיהיה תשועה עולמית ונצחית. עוד נקדים כי הגאולה האחרונה העתידה יכונה בשם חותם, לאשר כי היא הגמר והסוף וקץ לכל צרותינו, על דרך מאמרם ז"ל בברכות פרק קמא (י"ב ע"א) הכל הולך אחר החתום ופירושו גמר, וכן כתבו התוספות ב"ב (דף מ"ז ע"ב ד"ה אבל בשטר) דחתימה לשון גמר שגמרה המקח, עיין שם. עוד נקדים מ"ש הרמב"ן בפסוק (בראשית לב יא) קטונתי מכל החסדים ומכל האמת, כי החסדים הקיימים יקראו אמת, כטעם ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם (שמואל ב' ז טז), ענין קיום, עיין שם. ובכן נבוא אל הביאור ששאלו מפני מה תלת ישר, דשלשה גאולות הראשונות היו כסדר התחלה מלמטה על ידי בני אדם ועזר אלקי מלמעלה, וחד מהופך כלומר הגאולה העתודה הרביעית תהיה מלמעלה על ידי הקב"ה בעצמו. והשיב מפני שחותמו של הקב"ה אמת, ר"ל גמר גאולתו של הקב"ה אמת וקיים לעד, על כן מהראוי שתהיה על ידי הקב"ה בעצמו, וכשם שהוא חי וקיים לעד, כך גאולתינו תהיה נצחית וקיים לעד במהרה בימינו אמן.