חסידות על צפניה ג:ט

או יאמר על פי דאיתא בספרים קדושים על המדרש (שהש"ר פ"ב), בפסוק (שיר השירים ב ג) כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצילו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי. ואיתא במדרש מה התפוח אין לו צל והכל בורחים ממנו מלישב תחתיו, כך ברחו כל האומות מהקב"ה בשעת מתן תורה, אבל אני בצילו חמדתי וישבתי, עד כאן דברי המדרש. ותמהו דמה ענין זה שלא ירצו האומות לקבל התורה, לתפוח שאין לו צל, הלא השי"ת יש לו צל ומגין כאמור בצילו חמדתי וישבתי, רק שלא רצו האומות לקבל עליהם עול תורה, ומה ענין זה לתפוח שאין לו צל. וישבתי על פי המדרש ה' צלך (תהלים קכא ה), מה הצל כשהוא שוחק, הצל שוחק כנגדו, וכשהוא בוכה, הצל בוכה כנגדו, כך הקב"ה בבחינת צל, עיין שם. והכונה כי זה עיקר עבודתינו ותורתינו וכל פרטי מעשינו מקטון ועד גדול באיתערותא דלתתא, ככה איתער לעילא, ולכך כתיב ה' צלך, צלך דייקא, לישראל הוא כצל לפי שהם חלק אלקי ממעל, ובהתנועע הענף מתנענע השורש, לכך מעורר ישראל דוגמתם למעלה. מה שאין כן האומות כי אין להם רק נפש מעולם הגלגלים, ואין להם שורש למעלה, לכך אינם פועלים בהתעוררותן. על פי זה מבואר המדרש מה התפוח כו', והבן עיין בספר אור המאיר פרשת נצבים שהוא ביאר המדרש הנ"ל כן, עיין שם ודפח"ח. וכתב עוד, דכל זה עתה קודם ביאת המשיח, אבל לעתיד לבוא כתיב (צפניה ג ט) אז אהפוך אל עמים שפה ברורה יחד לקרא בשם ה', אם כן יהיה גם להם צל, אבל ודאי גם אז יהיה הפרש גדול בין ישראל ובין אומות העולם, עד כאן דבריו הצריך לענינינו פה. אבל אינינו מפרש כלל בפסוק (דברים כט ט) אתם נצבים על פי זה, רק רמז כי אתם נצבים היום, ר"ת אנה, מרומז על אנה פנה דודך ונבקשנו עמך (שיר השירים ו א), עיין עליו. והוא דחוק במ"כ, אבל אני פירשתי גוף הפסוק אתם נצבים כו'. והנה מ"ש דגם אז יש הפרש בין ישראל לבין אומות העולם, הוא מפורש בגמרא במסכת קידושין (דף ע' ע"ב) אמר רבה בר רב הונא, זו מעלה יתירה יש בין ישראל לגרים כו', עיין שם. ומבואר מזה דאז לא יהיה צריכין ישראל להתעררותא דלתתא כלל, ומעלה זו שיש עתה לישראל יהיה אז לגרים. ונקדים עוד דתיבת לפניו, או לפני, הוא על אחד משני פנים, או שעומד לפניו ורואה אותו, או קודם לו, כמו לפניו לא היה כן כו' (שמות י יד). ועוד נקדים כי היום מורה על עולם הזה, כמו שדרשו חז"ל (עירובין כ"ב ע"א) בפסוק (דברים ז יא) היום לעשותם, היום בעולם הזה לעשותם, ומחר לעולם הבא לקבל שכרן, עד כאן. ונקדים דגם בישראל יש מעלות ומדרגות רבות בעניני התעוררות למעלה, כי כל אחד מעורר על פי ערכו, אבל גם הגרוע בישראל מעורר למעלה כל זמן שאינו נבדל מכלל ישראל כמו מסור ואפיקורס ח"ו. ועל פי זה פירשתי הפסוק אתם נצבים היום, אתם דייקא, אבל אומות העולם כלל וכלל לא, והיינו היום בעולם הזה אתם דייקא, אבל בעולם הבא לעתיד לבוא אלו שיתגיירו, גם להם יהיה גם כן התעוררות באיתערותא דלעילא, אבל בעולם הזה רק כולכם אפילו הגרוע שבכם לפני ה', ר"ל כי לפניו וקודם לו שאתם מתחילין באיתערותא דלתתא, ואחר כך ד' צלך באיתערותא דלעילא, ומכל מקום כל אחד לפי ערכו, והיינו ראשיכם כו' כל איש ישראל כל אחד לפי מדרגתו. והיינו היום שהוא בעולם הזה, אבל לעתיד לבוא שאז יהיה מעלה זו גם להגרים באיתערותא דלתתא, יהיה לישראל מעלה עליונה שלא יהיו צריכים לאיתערותא דלתתא כלל, כי ישפיע להם בתמידות התעוררות מלעילא כדברי רבה בר רב הונא (קידושין דף ע' ע"ב), ואז יתקיים אחרי ה' אלקיכם תלכו (דברים יג ה). ובזה פירשתי הפסוק (סוף פרשת קדושים, ויקרא כ כו) ואבדיל אתכם כו', שתמיד יש הבדל, אומות העולם אינם פועלים עכשיו כלל, ולעתיד לבא יהיה ההבדל להיות לי בלי ממוצע, כי התעוררות דלתתא הוא ממוצע, כמבואר בחו"מ (בב"י סימן ר"ז מחו' י"ז) דאתה, או לי, ממעט אחרים כנ"ל.

יג. ובזה אמרתי פי' דברי רז"ל [שבת י"ד ע"ב] בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצא' ב"ק ואמר בני אם חכם לבך וגו' ולכאורה אינו מובן מה ענין חכמה נראה בתקנות אלו וצדיק או חסיד היה לקרותו: ולפי דברינו יתכן מאמר רבותינו ז"ל על נכון כי ערוב הוא מורה ג"כ על התיחדות כל הנפרדים להתקשר ולבוא לרה"י שלא להיות פירוד ביניהם רק ליחדם לאחד. כמו סגנון נטילת ידים הנזכר ושלמה הוא שתיקן עירובין ונטילת ידים כלומר שתקנם למעלה ועלתה בידו שנתקשרו ונתיחדו כל הדרגות עד למעלה לראש כדברי הזוה"ק (ויחי רכ"ג ע"א) אכל כולהו מילי דשלמה כלהון איקרון בחכמתה דתניא כתיב ותרב חכמת שלמה ביומוי דשלמה מלכא קיימא סיהרא באשלמותא והיינו דכתיב ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ע"כ והנה בודאי לא נשתנו סדרי בראשי' בימי שלמה שתהא הלבנה עומדת תמים על מלואה עד שימולא פגימת הלבנה. ולא יהיה בה שום מיעוט כדרכה מידי חודש בחדשה. ועוד מה יתרון לחכמה בזה עד שדווקא מחמת רוב חכמתו זכה להיות קיימא סיהרא באשלמותא בימיו כלשון הזוהר והיינו דכתיב ותרב חכמת שלמה. ולא יועיל לזה בחינה אחרת רק דווקא בחינת החכמה. ואך הכוונה על הלבנה העליונה הוא הדרגא התחתונה דלית לה מגרמה כלום רק מה שהיא מקבלת מלמעלה ממנה. והשפעת אורה מלמעלה הוא על ידי יחוד הארות העליונים והצורות הקדושות כשהיא מתיחדת עמם ביחוד גמור ואין מפסיק בינה לבין אביה שבשמים אז כולם משפיעים באורן ויתנו עוז והוד והדר ורוב ברכה אל בית מלכותן. וכאשר היא מקבלת מהם. משפעת תיכף לעולמות התחתונים ואז נתרבה שמחה וחדוה בכל העולמות. אבל ח"ו לפעמים עונותינו וחטאתינו גורמין להיות הענן מכסה את הירח ומפסיק בינה לבין השמש ואז ח"ו הכוכבים אספו נגהם ולא יהיה אור מאתם אליה וממילא כששלח חושך לעילא ויחשיך גם לתתא. ומזה נתמשך כל בחינת הגלות והצרות הבאין על ראש שונאי ישראל. ובימי שלמה המלך ע"ה ידיד ה' הוא בנה בית עולמים שיהא מכון לשבתו ונעשה היחוד בימיו בשלימות גמור וכל המדות האירו באורן הרבה והגדול הנשפע בהם מאור אין סוף ב"ה אל כנסת ישראל ואז נתקיים ישמחו השמים ותגל הארץ: ונעשה שמחה וחדוה ורוב ברכה והשפעה. בכל העולמות ומשם על ישראל עם קדושו. והיה גם בעולם התחתון הזה רוב ברכה ושפע והיו יושבין כל ימי שלמה איש תחת גפנו ואיש תחת תאנו באין מחסור. ואין כסף נחשב לכלום בימיו. וכל הארץ נכבשה לפניו. והיה מלך ושליט על כל העולם ותכון מלכותו מאוד. והכל עבור גודל היחוד שתיקן בימיו בשלימות גדול. והיה יחוד בכל עשרה דרגות הקדושים ומקורבין ומקושרין אל מאצילם ב"ה וב"ש. ולכן בשעה שתיקן את כל זאת בת קול יצא ואמר בני אם חכם לבך וגו' כי תיבת חכם מורה על ענין זה שהכ"ף יורה על מדת כתר עליון דרגא הראשונה: והמ"ם הוא מדת המלכות דרגא התחתונה והח' מורה על שמונה דרגות שביניהם. והמיחד אותן בשלימו' הוא החכמה הגדולה החשובה לאין קץ ועל שם זה יקרא לו חכם להיות הוא המחבר אותן הנרמזים בשם חכם להתיחד ביחוד. ולזה צריך חכמה גדולה בלי שיעור צא ולמד ומכל ימי עולם וכל ימי הדורות שהיו לפני שלמה ומכש"כ הדורות הבאין אחריו לא היו ימים לישראל כימי שלמה והתיקון הגדול הזה לא היה מעולם בכל השנים קדמוניות שעברו עד שלמה והכל עבור שכתוב בו ויחכם מכל האדם וה' נתן חכמה לשלמה ובכח חכמתו הגדולה תיקן את כל זאת: להתאחד כולם בשם ה' וע"כ בימיו היה הלבנה שהיא הדרגא התחתונה מקבלת השפעתה בשלימו' גמור והוא קיימא באשלמותא והכל משום דכתיב ותרב חכמה שלמה כדברי הזוה"ק הנ"ל. וע"כ אמרו לו אם חכם לבך: שתיקן את הבחי' חכם ע"י חכמתו הגדולה מתנת אלהים אשר נתן לו יותר מכל הדורות שהיו לפניו ושיהיו לאחריו עד אשר בא יבוא משיח צדקנו בב"א. בו כתוב (צפניה ג׳:ט׳) אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לעובדו שכם אחד והוא מורה על האחדות באמיתיות גמור ובשלימות גדול וכל העולמות עליונים ותחתונים יתיחדו כולן כאחד והיה אור הלבנה כאור החמה. וכתיב (ישעיהו ס׳:כ׳) לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף והיה ה' אחד ושמו אחד שיתיחדו העשרה דרגות ביחוד גמור וכל העולמות אל בוראם ב"ש וב"ש. הכל בשלימות גמור שלא יתבטל עוד בשום אופן בעולם ורבינו הרמב"ם זלה"ה רימז אל זה ברוח הקדש אשר עליו בצחות לשונו שכ' (בהלכו' תשוב' פר' ט') וז"ל מלך המשיח שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר משלמה הנה לא אמר שיהיה חסיד או צדיק וכדומה אלא בעל חכמה. אפשר ירמוז לדברינו שהוא יתקן את בחי' החכ' הנזכר ע"י חכמתו בשלימות גדול ויתר משלמה. כי תיקון שלמה הי' יכול להתבטל. אבל תיקון משיח צדקינו לא יוכל להתבטל כנאמר (ישעיהו ט״ז:ה׳) והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת ותקעתיו יתד במקום נאמן ועינינו תראנה ביקר זיו תפארת הדרת פני המלך המשיח. לו חוש יהיה אמן. ונחזור לענינינו אשר זו היא ענין נטילת ידים שרומזין ליחוד העשרה דרגות:

וְזֶה (בראשית ל״ג:י״ח): וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם – אִתְעָרוּתָא שֶׁל בְּחִינַת (צפניה ג׳:ט׳): לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד, הוּא עַל־יְדֵי שָׁלוֹם. וְשָׁלוֹם הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת יַעֲקֹב, שֶׁהוּא הֶאָרַת פָּנִים, בְּחִינַת שׁוּפְרֵהּ דְּיַעֲקֹב כְּעֵין שׁוּפְרֵהּ דְּאָדָם (ב"מ פד. ע"ש), וְזֶה בְּחִינַת (תהילים כ״ד:ו׳): מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב: