חסידות על קהלת ח:ט

וְהִנֵּה כְּשֶׁהַדִּבּוּר הוּא דִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ, בְּחִינוֹת שָׂרָה, שֶׁהָיָה שְׁכִינָה עִמָּהּ, אַף שֶׁהָיָה צַר לְאַבְרָהָם מְאֹד מְאֹד בְּעֵת שֶׁנִּלְקְחָה, עִם כָּל זֶה יָדַע וּבָטַח בַּה' שֶׁהוּא טוֹבָה גְּדוֹלָה שֶׁנִּתְפְּסָה לְשָׁם, שֶׁנַּעֲשָׂה מִזֶּה נַחַת גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת: עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בָּאָדָם לְרַע לוֹ (קהלת ח׳:ט׳), שֶׁלִּקְּטָה מִשָּׁם נִיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים כַּיָּדוּעַ.

ובזה נבא לבאר המאמר שהתחלנו. הנה לא שאל משה רבינו ע"ה על ב' חלוקות לבד על צדיק ורע לו רשע וטוב לו, כי זה באמת לא קשה מידי כי כך הוא מצד השכל וכאמור, רק שאל דעל כרחך קשה על ב' חלוקות האחרים, וע"ז תירץ צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק כו' הוא אותו התירוץ עצמו שאמרנו כי צדיק בבחירתו טוב לו ורשע בבחירתו רע לו, והוא עם מאמרם ז"ל (נדרים פ"א.) מפני מה אין תלמידי חכמים מצוים שיצאו מבניהם תלמידי חכמים כו', וכ"כ האר"י ז"ל (ספר הגלגולים פ"ב) עה"פ (קהלת ח, ט) עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, פי' כי אדם דקליפה שולט באדם דקדושה ואינו מניח נשמה גבוהה לרדת למקום טוב כידוע דבריו ז"ל, ולכן ע"פ הרוב צדיק יוליד רשע כי אין מניחין לירד לשם נשמה גבוהה, ובראותנו צדיק בן צדיק על כרחך הוא צדיק מצד בחירתו ע"פ הרוב זולת במועט שיש לו נשמה גבוהה (וחז"ל על הרוב דברו), ורשע ע"פ רוב יוליד צדיק כי אדם דקליפה מוריד לשם נשמה גבוהה, ואם רואין רשע בן רשע ע"פ הרוב הוא מצד בחירתו.

אֶלָּא לִפְעָמִים נוֹתְנִים לָהֶם מִלְּמַעְלָה בִּמְכֻוָּן כֹּחַ לִינֹק מִפְּנֵי הַקְּדֻשָּׁה, וְכָל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא לְרַע לָהֶם, בְּחִינַת (קהלת ח׳:ט׳): עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ.