חסידות על שמות ג:יח

וְעַל־כֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִקְרָא אֱלֹקֵי הָעִבְרִיִּים (שמות ג), מִלְּשׁוֹן עֵבֶר הַנָּהָר (יהושע כ״ד:ג׳), לְשׁוֹן צְדָדִין, הַיְנוּ שֶׁאֱלֹקוּתוֹ מְסַבֵּב גַּם עַל הֶחָלָל הַפָּנוּי, הַבָּא עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּם, שֶׁצִּמְצֵם הָאוֹר לִצְדָדִין. וְעַל־כֵּן יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים עִבְרִיִּים, שֶׁעַל־יְדֵי אֱמוּנָתָם, שֶׁמַּאֲמִינִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֱלֹקֵי הָעִבְרִיִּים כַּנַּ"ל, הֵם עוֹבְרִים עַל כָּל הַחָכְמוֹת וְעַל מַה שֶּׁאֵינָם חָכְמוֹת, הַיְנוּ הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הַשֵּׁנִית כַּנַּ"ל.

ועוד נתכוין באמרו שלח את עמי ויעבדוני (שמות ז טז). על פי דאיתא בב"ק (דף צ"ז.) ובבבא מציעא פרק איזהו נשך (ב"מ דף ס"ה ע"א) התוקף בעבדו של חבירו וכו' פטור, ומסיק דהיינו דוקא שלא בשעת מלאכה, אבל בשעת מלאכה חייב. והיינו שלח את עמי, ושמא תאמר תוקף בעבדו של חבירו פטור, לזה אמר ויעבודני והוי בשעת מלאכה, והבן. ואף דפרעה לא ידע מדיני התורה, מכל מקום אלו הדינין הם מצד השכל, והבן. ועל פי זה יש לפרש (בפרשת שמות) ואמרתם אליו ה' אלקי העברים וגו' נלכה נא ונזבחה וגו', (שמות ג יט) ואני ידעתי כי לא יתן אתכם וגו', (שמות ג כ) ושלחתי את ידי וגו', (שמות ג כא) ונתתי את חן וגו'. כי התוקף בעבדו של חבירו דפטור, הוא מבואר בגמרא מטעם זה נהנה וזה לא חסר, דניחא ליה דלא נסתרי' עבדי'. והנה מבואר בפרק כיצד הרגל (ב"ק דף כ' ע"ב) דאם חסר קצת, מחיוב לשלם בעד הכל שם בשחרוריתא דאשייתא, עיין שם בגמרא. ועיין שם (ב"ק) דף כ"א ע"א תוספת ד"ה ויהבו לה. לכך כיון שתאמרו לו נלכה נזבחה והוי בשעת מלאכה, ואני ידעתי כי לא יתן וגו', ועל כן כשאשלח את ידי ויהיה מוכרח לשלם, ונתתי את חן וגו' והיה כי תלכון לא תלכו ריקם, דהא מגיע לשלם בעד הכל, כיון שגם בעת מלאכה לא הניח לכם, והבן כי נכון מאד הוא בס"ד.