וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֮ אַל־תִּירָאוּ֒ הִֽתְיַצְב֗וּ וּרְאוּ֙ אֶת־יְשׁוּעַ֣ת יְהוָ֔ה אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ הַיּ֔וֹם לֹ֥א תֹסִ֛יפוּ לִרְאֹתָ֥ם ע֖וֹד עַד־עוֹלָֽם׃
ישמח משה
כתב הטור או"ח (סימן ת"ל) שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול, והטעם לפי שנעשה בו נס גדול שפסח מצרים מקחו בעשור (שמות יב ג), ואז היה חל בשבת, ולקחו כל אחד שה לפסחו, ושיניהם של מצרים קהות על ששוחטין את אלקיהם ולא היו רשאין לדבר דבר, ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת גדול. והקשו הפוסקים דהוה ליה לייחס הגדולה ליום העשור בחדש, או שכל הד' ימים יהיו נקראים גדולים. ונראה לתרץ בהקדים לבאר מקראי קדש בפרשת בשלח (שמות יד ט-כב) וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חונים על הים כל סוס רכב פרעה וגו'. דקשה (א), הנה המקרא הזה מסורס ומיותר הרבה. (ב), והנה מצרים נוסע אחריהם (שמות יד י). פירש רש"י (ד"ה נסע) בשם התנחומא (שמו"ר ט"ו ט"ו) ראו שר של מצרים נוסע לעזור למצרים. וקשה למה לא בא במצרים לעזרתם, רק כאן ביציאת מצרים. (ג), להבין טענת ישראל המבלי וגו' מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים (שמות יד יא). (ד), להבין תשובת משה (שמות יד יג) התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את מצרים היום וגו'. (ה), להבין ההמשך לזה אומרו ית' למשה (שמות יד טז) ונטה את ידך על הים ובקעהו וגו'. (וא"ו), אומרו (שמות יד יח) וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה וגו'. קשה הלא בהכבדי בישראל ראוי לומר, דזה נס וזה טבע. (זיי"ן), (שמות יד כב) והמים להם חומה משני צדדים, למה לא היה כמו בירדן. (חי"ת) להבין אומרו בשירה (שמות טו א) כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, מה הוא גאה גאה על ידי סוס ורוכבו וגו', למה פתח בנס הים דוקא, ואגב זה נבין למה מכה ראשונה היה במים שנהפכו מימי היאור לדם (שמות ז כ).
אגרא דכלה
(שמות יד יג) ויאמר משה וכו' התיצבו וראו את ישועת י"י אשר יעשה "לכם "היום כי אשר ראיתם וכו'. הנה יש להתבונן. א', למה אמר לכ"ם ולא לנ"ו. ב', תיבת היו"ם מה בא למעט. ג', הנתינת טעם כי אשר ראיתם וכו' אין לו גיזרה. ועל פי האמור מובן הדבר, כי הנה הם יראו לנפשותם הגם שראו אשר פעל הפועל ישועות בקרב הארץ במצרים, חשבו שזה מתנות אברהם אשר נשדד המערכה בשבילו, מה שאין כן לעת כזאת שכבר יצאו ונשלמה הבטחת אברהם, וחשבו שבעבורם אי אפשר לשדד המערכה שיש להם דין בני נח. ואמר להם משה ראו את ישועת ד' אשר יעשה לכ"ם דייקא, בזאת הבטחת אברהם היו"ם דייקא שכבר יצאתם ונשלמה הבטחת אברהם, רק הש"י ישדד המערכה עבורכם כי אין לכם דין בני נח. והנה חשש פן בראותם הישועה יאמרו שעדיין לא נגמרה הבטחת אברהם, כי באפשר יבואו עוד באיזה זמן למצרים ואחרי כן יצאו, ועל זה הוא הכוונה מהש"י במה שאמר לאברהם ואחרי כן וכו' (בראשית טו יד), ואם כן גם ישועת ד' היום הוא מהבטחת אברהם, אבל אין הוכחה שהש"י משדד המערכה גם בשבילם. לזה אמר הוכחה שהשידוד הוא רק בשבילם, וכבר יצאו מכלל בני נח כי כבר נגמרה הבטחת אברהם, כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו וכו', ואם כן אין מקום לפרש עוד הבטחת אברהם ואחרי כן יצאו וכו', רק על הזמן הזה וכבר יצאתם, ואם כן השידוד הוא רק בשבילכם, ופטטייא דאורייתא טבין:
סוד ישרים
ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה'. (שמות י״ד:י״ג) בזה"ק (בשלח מ"ז.) אמר ר"ש זכאה חולקיהון דישראל דהא רעיה כמשה אזיל בגווייהו וכו'. היינו שיש כמה וכמה לבושים מאורו ית' עד תפיסת אדם ואף שמצד השי"ת אין שום חילוק מקרוב לרחוק ואין שום מקום פנוי מאורו ית'. אכן מצד תפיסה הנמוכה מצד האדם שאין בכחו לקבל אור אם לא ע"י התלבשות לכן מצדו נדמה לו שהאור רחוק ממנו יען שאינו מכיר את האור בעוצם הבהירות כפי שמאיר בשורשו. אכן משרע"ה היה יכול להראות לישראל האור בעצם הבהירות כפי שהוא בשורש כי הוא הממוצע בין השי"ת לישראל כדכתיב (דברים ה׳:ה׳) אנכי עומד בין ה' וביניכם להגיד לכם את דבר ה'. וזה שאמר משרע"ה לישראל אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' שהאיר לעיניהם מפורש הכריתת ברית שהיה להשי"ת עם האבות בלי שום לבוש: