קישורים על שמות יד:יג

ויאמר משה אלך העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' וגו'. מהו הלשון התיצבו, אך הוא עדמ"ש (תנחו' נצבים א) אף על פי שקללות הללו באות עליכם הן מעמידים אתכם כו' לכך נאמר אתם נצבים וגו' וכן אמר להם משה אל תיראי שהיראה היא נותנת לכם עמידה וקיום, וכמש"נ ופרעה הקריב ואיתא (שמות רבה פכ"א וזוהר הקדוש מז א) שהקריב לבם של ישראל לתשובה וזש"נ התיצבו ומזו היראה יהיה לכם עמידה ומצבה וראו את ישועת ה' וגו', לא תוסיפו לראותם עד עולם ובזוהר הקדוש (נג ב) הק' הא כ' וירא ישראל את מצרים מת וגו' אר"י מתון חמו להו א"ל אי כתב ל"ת לראותם חיים הו"א הכי כו' אלא ת"ח כתוב מן העולם ועד עולם ותנינן עולם לעילא עולם לתתא כו' עד עולם עד דאתער האי עולם וכו' והיינו דקי"ס בעתיקא תליא (זה"ק נב ב) והיינו כל ג' ראשונות וכמו שקרא בזוהר הקדוש סעודת שבת דעתיקא (פח א) וברע"מ קראו שבת עלאה (שם צב א) והיינו בינה, והוא עדמ"ש (רע"מ פנחס רנז א) אבל מבינה ולעילא איהי מנוחה ועונג ושביתה לכל עובדא וכשזוכין ישראל לשבת עלאה שהיא בינה זוכין גם כן לחכמה דחו"ב תרין רעין דלא מתפרשין לעלמין כמ"ש (זח"ג ד א) ומחיבור חו"ב מוחא ולבא מוליד הדעת שהיא פנימיות מכ"ע, וזה עד עולם שהוא קי"ס שהיה בעתיקא וז"ש בזוהר הקדוש כדין כ' ויאמינו בה' ובמשה עבדו, דאף דמדה אחרונה איהי אמונה (כמ"ש רע"מ שם רל א וכן איהי יראה ושריא בה יראה (הק' זה"ק ה ב). מ"מ שלימות האמונה הוא בהתגלות עתיקא, וכמ"ש (זח"ב פח א) דהא תליא מהימנותא דלעילא בעתי"ק וכו' היינו אמונה יתירה (וכמשנ"ת מא' לז) וכן אף דמדת מלכות היא יראה ונקרא לב (כמ"ש יומא עב:) על מי שאין בו י"ש ולב אין, מ"מ בינה לבא היינו כשנכנס היראה למעמקי הלב כמש"נ אז תבין יראת ה' ולכן בקי"ס כתיב ויראו העם את ה' ויאמינו, שאז זכו לשלימות היראה והאמונה והתגלות עתיקא וזהו לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם ה' ילחם לכם וגו' והול"ל ה' ילחום לכם אך הענין הוא על פי מה שהק' בזוהר הקדוש (נו א) כיון דכ' ה' איש מלחמה לא ידענא דה' שמו, אך בקי"ס היה קטרוגים כמ"ש במד' (פכ"א) ובזוהר הקדוש (ח"ב קע ב) אך כיון שזכו ישראל להתגלות עתיקא דהיינו לכל קדושת שם הוי"ה שכולל כל הט' מדות י"ק חו"ב ו' המדות ה' מלכות ותגו של יוד שמרמז לכ"ע בסוד הדעת ואז נעשה השי,ת כביכול איש מלחמה, דבלא זה השי"ת אהב משפט ולא יכול לדחות המקטרגים, אך כיו שזכו לקדושת עתיקא, שישראל קשורים בשורש בהשי"ת וכמ"ש (ברכות יז.) גו"י לפניך שרצונינו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה וכו'. והיינו שהמצרים הם החייבים בכל חטאי ישראל, ואז נעשה השי"ת איש מלחמה, וזש"נ ה' ילחם שנעשה איש מלחמה ואתם תחרישון ודאי (ונת' בשלח מ"י), וזה זכו ע"י שקפצו לים במסירות נפש על אמונת ה' וכמ"ש בגמרא (סוטה לז.) ובמכילתא שבאו עד חוטמן במים, ועל ידי זה זכו להתגלות ולקדושת כל שם הוי"ה כאמור, וזש"נ ויסעו ובזוהר הקדוש (מח א) מקשה וכי לאן אתר פקיד לון דינטלון כו' אלא אהדר לעילא כו' והיינו כמ"ש מקודם אלי דייקא, ובזוהר הקדוש (ח"ב קעח ב) אלי דייקא כו' ויסעו דייקא במזלא הוה תלו כו', והיינו שאז זכו שיהיו ישראל בני בכורי בנים לה' וכמ"ש הרמ"ע מפאנו ז"ל נפש אב מזל לבן והיינו שורש נשמתו, וז"ש אלי דייקא שישראל קשורים בשורש רצונינו לעשות רצונך כו' ואז נעשה השי"ת ה' איש מלחמה וכאמור:

ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ד' אשר יעשה לכם היום כו'. הנ"ל לבאר אריכות לשון הזה הכתוב כאן. דהנה אמנם צריך לשוב להתבונן על ענין התועלת שיצא לנו מסיפור הניסים ונפלאות אשר עשה עמנו הש"י מעולם הגם שיש שבח והודי' להש"י על נפלאותיו אשר עשה עמנו ביצי"מ וקריעת ים סוף וכדומה. הנה זהו אך הודאה לשעבר. ומה זה האזהרה הגדולה שהפליגו חכז"ל לספר ביצי"מ כמבו' בגמ' בכ"מ וכי על ההודאה הזאת לבדה העמידו דבריהם אך כשנעמיק בענין הזה הוא על כמה פנים. הא' שע"י הסיפורי ניסים ונפלאות שעשה הש"י לנו בשונאי השם ע"י שינוי הטבע ובשידוד המערכת הנה מכח הסיפור הזה תתחזק ותתאמץ האמונה הישראלית בהש"י כי הוא לבדו הוא האלהים השליט בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד מלבדו כמ"ש לפרעה למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ וכמ"ש בנוסח התפלה בעזרת אבותינו אתה הוא מעולם וכו'. אמת ממצרים גאלתנו ומבית עבדים פדיתנו וכו'. הב' הוא ע"י ההזכרה ופירסום הנס בימים ההם אשר פעל ד' בימי קדם הנה עי"כ מתעורר למעלה הרצון העליון וחסדים הראשונים לפעול גם עתה ישועות בקרב הארץ כמאז כן עתה ג"כ בימים ההם ובזמן הזה וקדושת היום גורם כי לעולם חסדו. הג' הוא ע"י הסיפור בכוונת הלב את מעשי ד' הגדול הנה עי"כ יבא התעוררת חדש בלב כל איש ויתלהב ויתעודד לעבוד הש"י בשמחה ובטוב לבב לקבל עליו עול מלכות שמים מחדש. כמ"ש הודו לד' קראו בשמו כו' שיחו בכל נפלאותיו עי"כ ישמח לב מבקשי ד' דרשו ד' ועוזו בקשו פניו תמיד כו'. וזה גורם ידיעה והשגה ברורה בלב האיש לבל יסתכל ויצטער חלילה על שום מקרה ופגע ר"ל כי אין לעמוד בהדינין רק יסתכל בהחסדים העליונים בשרשם כי כולו טוב ומאתו לא תצא הרעות. וכוונת הש"י ב"ה אך להטיב מעולם ועד עולם רק לפי שעה נראה למטה שהם דינין אבל למעלה בשרשם הם הכל טוב וטבא הוא וטבא ליהוי. וכמו שנראה כל זה מגבורות ד' במצרים כי מתוך החשך העב האיר לישראל אורו הגדול שהי' נכון להם מעולם עד עולם. והנה על שני הבחי' הראשונים הנ"ל. הוא שאמר הכתוב במזמור לתודה דעו כי ד' הוא האלהים וכו' הודו לו ברכו שמו כי טוב ד' לעולם חסדו ועד דור ודור אמונתו. ביאר הכתוב כי ע"י הסיפור והודאה על הניסים יתרבו החסדים והאמונה לעולם עד דור ודור. וכן אמר הכתוב שירו לד' שיר חדש כי נפלאות עשה עי"כ זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל הוא ג"כ בשני בחינות האלו. וז"ש זכר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו עי"כ מעוררים למעלה כי חנון ורחום הוא שיהי' הקב"ה מטיב ומרחם כמ"ש ורחמיו על כל מעשיו וכו'. וז"ש עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה כו'. אמנם על בחי' הג' שביארנו הנה אמר הכתוב למען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים וכו' וידעתם כי אני ד' שלכאורה אם תכלית הסיפור הוא להבנים הול"ל וידעו כי אני ד' שיהי' מוסב על הבנים שעי"כ ידעו ויכירו כי אני ד' כנ"ל. אך הכוונה הוא כמ"ש כי גם אתם יגיע לכם התכלית ותועלת בסיפור הזה שיבא לכם ידיעה חדשה בכ"ע כי אני ד' ולכן כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח שנעשה משובח וטוב בכל עת שירבה לספר ביצי"מ כמ"ש בגמ' יותר מה שהאשה יולדת משובחת הנה ע"ז אמר הכתוב וזכרתם את כל מצותי ועשיתם אותם כו' כי אני ד' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים אני ד'. שלכאורה למה נאמר עוד הפעם אני ד' אבל הוא הכוונה שתעשו כל המצות בזכרון הזה של יצי"מ עי"כ תכירו ותדעו כי אני ד' ולכן ברוב המצות נאמר בתורה זכרון הנס של יצי"מ שהוא יסוד מועיל להשגת הבורא וקיום כל המצות כמו שפתח בזה הדיבור הראשון אנכי ד' אלהיך אשר הוצאתיך מארמ"צ והוא המועיל לקבלת התורה ועול מלכות שמים מחדש בכ"ע ועל בחי' הזאת הוא קבלת עול המצות בפרשה זו וזכרתם את כל מצות ד' ועשיתם אותם כי אני ד' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארמ"צ כמו שבארנו עי"כ תקבלו עליכם ג"כ מחדש כי אני ד' כנ"ל. והנה הבחי' הזאת הוא שעמדה לנו בגלות המר הזה בקבלת עומ"ש והמצות ע"י שאנחנו מזכירים בכ"ע נפלאות ד' אשר עשה לאבותינו מימי קדם עי"כ מתחזקים ומתעוררים עוד היום לעבודת הבורא ב"ה לאמר כי חפץ ד' בנו וכימי צאתנו מארמ"צ יראנו נפלאות ועוד יתגלה כבוד ד' וראו כל בשר יחדו כי פי ד' דבר. וז"ש ערב וידעתם ובקר וראיתם את כבוד ד'. פי' ערב הוא הגלות כי בזמן הגלות הוא רק בבחי' ידיעה כי אני ד' ע"י שמזכירין יצי"מ בלילות שהוא הגלות עי"כ מגיע לכם הידיעה והשגה בד' אבל בבקר בזמן הגאולה ב"ב וראיתם את כבוד ד' בהתגלות הגדול ונגלה כבוד ד' וראו כל בשר יחדו וכו'. והנה ע"ז הדרך הוא כל הפסוקי דזמרה שאנו אומרים בכל יום להתחזקות ולהתעוררות מנפלאות ד' לקבל עליו עומ"ש גם עתה בגלות המר הזה כמ"ש במזמור שיר חנוכת הבית. הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה למען יזמרך כבוד. שכל הפסוקים הללו הם התחזקות כמבו' לכך ד' אלהי לעולם אודך ומתחיל מיד ד' מלך ד' מלך כו' שהוא קבלת עומ"ש וכמו שאומרים וראו בניו גבורתו שבחו והודו לשמו ומלכותו ברצון קבלו עליהם שע"י השבח והודי' קבלו עליהם ברצון עול מלכותו כשראו בניו גבורתו והתבוננו בגדלות הבורא ב"ה ית"ש כנ"ל: