חסידות על שמות י:א

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִּנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֶת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ וְכוּ'. הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבוּלֶךָ: (שמות י)

בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו' (שמות י א). הנה כבר עמדו המפרשים דנתינת טעם הזה הוא משולל הבנה. והנ"ל דהנה כבר אמרו רז"ל (יבמות ס"ה (ע"א) [ע"ב]) כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע, והיינו כדי שלא להחטיא חבירו שיהיה מזיד, והמביא חבירו לידי חטא עובר בלפני עור לא תתן מכשול, כמו שאמרו רז"ל מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח, תלמוד לומר (ויקרא יט יד) ולפני עור לא תתן מכשול עיין בפסחים (דף כ"ב ע"ב). ולפי זה גם בבן נח שייך הא דמצוה שלא לומר דבר שלא נשמע, והיינו דוקא ביודע בבירור שלא ישמע, אבל כל זמן שמסופק מצוה להוכיח, כמבואר במסכת שבת (דף נ"ה. בגמרא ותוספת שם [ד"ה ואף]). ולפי זה יובן דמתחלה התרה משה בפרעה דאולי ישמע, ואחר כך כשהבין כבדות לבו וידע בבירור שלא ישמע, עלה בדעתו שלא יתרה עוד בו דכשם שמצוה לומר וכו', ומה שמתריס יותר על שליחותו ית"ש הרי חוטא יותר. לכך אמר ית"ש למשה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו, ואין זה נחשב לו לחטא, רק שראוי לעונש על מה שהתריס כבר בבחירתו, על כן אני מכביד את לבו למען שיתי אותותי וגו', והבן.

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִּנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֶת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ וְכוּ'. הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבוּלֶךָ: (שמות י)