קישורים על שמות י:א

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה וגו'. בזה"ק (לד א) לך אל פרעה מבעי ליה מאי בא אלא דעייל ליה קב"ה אדרין בתר אדרין לגבי תנינא חדא עלאה תקיפא כו' רזא דתנין הגדול. הענין דכבר אמרנו דהעשר מכות כנגד ע"ס שיש בזלועל זה בקליפה עשר כתרין דמסאבו ובכל מכה היה נגוף למצרים ורפוא לישראל שיצאו ישראל מקליפה א' והכניסם בקדושה במדה א'. וסדר המכות מתתא לעילא וכמ"ש (זח"ב כט א) מתתאה שרא קב"ה וכו'. ואחר ז' מכות שהיו כנגד ז' מדות תחתוניות והיינו מה שהיו ישראל משוקעים בקליפה בנגלות והתחיל הג' מכות שהם כנגד ג' ראשונות שהם הנסתרות לה' אלהינו. והיינו להוציא את ישראל מהג' ראשונות דקפליפה שהיו ישראל משוקעים בנסתרות כתיב בא אל פרעה דעייל ליה אדרין בתר אדרין כו'. אך אחר כך א' בזוהר הקדוש רזא דתנין הגדול ומשה דחיל מניה ולא קריב אלא לגבי אינון יאורין ואינון דרגין דיליה אבל לגביה דחיל וכו' כיון דחמא קב"ה דדחיל משה וכו' אמר קב"ה הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו וקב"ה אצטריך לאגחא ביה קרבא ולא אחרא וכו'. וצריך להבין היכן מצינו דדחיל מיניה משה. והנה איתא בהג"ה רח"ו על תנינא חדא כו' רזא דתנין הגדול אריך דקליפה. והיינו עשירי שכנגד כ"ע בקדושה וז"ש בזה"ק להלן (ע"ב) והארץ היתה תהו וגו' אר"ש עובדא דבראשית חבריא לעאן ביה וידען ביה אבל זעירין אינון דידעין לרמזא עובדא דבראשית ברזא דתנין הגדול וכו'. והוא דבמאמר ראשון הוזכר תוהו ובהו וחשך וזה נדרש (ב"ר פ' ב) על ד' גליות ומעשיהן של רשעים. והיינו דבמאמר ראשון לית ביה תפיסה כלל והוא נעלם מכל רעיון ולכן לא כתיב ביה ויאמר. ולהיפך בקליפה רזא דתנין הגדול אריך דקליפה והיינו היצר הרע מראשית דקליפה והוא אינו מסית לרע מפורש רק הוא מתחפש כמורה דרך לטובה כעין שמצינו בהס"מ שרו של עשו דאי' (חולין צא.) כת"ח נדמה לו דאמר מה המהלך לימין רבו וכו' שהתחפש נגד יעקב אבינו ע"ה כרב המורה דרך לטובה. והוא שם חושך לאור ואומר לרע טוב והוא שורש הנחש שבאמת הוא כולל כל הקליפות. שאף שתחלת הסתת הנחש היה בתאוה מכל מקום היה בו ג"כ קלי' הקנאה והרציחה שהרי ידע שיביא המיתה לעולם. ומצינו שאמר לא מות תמותון ואיך יכול לומר כן כיון שאמר השי"ת בפירוש כי ביום אכלך ממנו מות תמות. אך מתחלה הכניס בלב חוה ששינתה ואמרה פן תמותון ואחר כך אמר לה לא מות תמותון. דהיינו דאמת שדאג השי"ת לטובתכם ואמר שלא תאכלו מעץ הדעת טוב ורע פן תטעמו מצד הרע ופן תמותון. מכל מקום רוצה יותר שתאכלו ממנו רק תטעמו מהטוב לבדו אז והייתם כאלהים. ועל זה אמר בהבטחה לא מות תמותון כי יודע אלהים וגו' אבל אתם תטעמו רק מהטוב ויטיב לכם. והוא כעין שמצינו בשהמע"ה שאמר אני ארבה ולא אסור אני ארבה ולא אשוב (כמ"ש סנהדרין כא:) והוא מפני שנתגלה הטעם. וכן הסית הנחש את חוה כאמור. וזה הענין שהוזכר במאמר ראשון החושך שהוא אריך דקליפה שהוא מורה לאדם ומתחפש כמורה לטוב להיות תפיסה גם במאמר ראשון. ובאמת פורש רשת לרגליו כמו הנחש לחוה. וז"ש (מגילה כה סע"א) מהו דתימא אתו לשיילי מה למעלה מה למטה וכו' והיינו ע"י הסתת אריך דקליפה. וזה הענין שהראה השי"ת למשה רבינו ע"ה האותות וכו' וישליכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו והקשה הרמב"ן ז"ל למה הראה האותות למשה והלא היה מאמין והראוי שיאמר לו שישליכהו לפניהם ויהי לנחש ותי' עפ"י מרז"ל שרמז לו שסיפר לה"ר וכ' וזה טעם וינס משה מפניו כי פחד שמא יענש וישכנו הנחש וכל אדם מתרחק מן המזיק לו אע"פ שיודע כי אם יהיה כן בחפץ ה' אין מציל מידו עכ"ד. וקשה לומר כן על משה רבינו ע"ה שיהיה מנוסתו מן הנחש כדרך העולם והלא אם היה סבור שהשי"ת הראה לו הנחש להזיקו מה יועיל מה שנס מפניו. אך לפי האמור יש לומר שהראה לו השי"ת שעוד ישתקעו ישראל יותר בקליפה עד קלי' התנין אשר בים שהוא שורש הנחש. והוא מה שנתבטל מהם השבת והמגלות שהיו משתעשעין בהם שהשי"ת גואלן (כמ"ש במ"ר סו"פ שמות) ועל זה אמר משה רבינו ע"ה למה הרעותה לעם הזה וגו'. ואז מזה יהיה הישועה שזה יהיה כעין קדרותא דצפרא וכמו שיהיה סמוך עקרבתא דמשיחא. ועל ידי זה יצאו מקליפה מאריך דקליפה ויכנסו למדת כ"ע בקדושה במכה עשירית (ונת' שמות מא' א'). ועל זה נאמר וינס משה מפניו והיינו שפחד משה רבינו ע"ה כיון שישתקעו כ"כ עד אריך דקליפה. פן ח"ו יהיה לו שליטה גם בו כיון שהיה יכול לכנוס לאדם וחוה בג"ע אף שלא ידעו כלל מיצר הרע והיה יכול להסיתם ולשום חושך לאור ולומר לרע טוב כמורה אותם לעלות למדרגה גבוה והייתם כאלהים וגו' שיטעמו רק מהטוב שבעה"ד טו"ר. וכן היה יכול להסית אף לשלמה המלך ע"ה דאי' (ר"ה כא:) לחד מ"ד בנביאים לא קם במלכים קם דשלמה היה כמשה רבינו ומכל מקום נכנס והסית אותו לומר אני ארבה ולא אסור כו' כעין שהסית לחוה לא מות תמותון שיטעמו רק מהטוב ויעלו למדרגה וזה רצון השי"ת וכאמור. ולכן פחד משה רבינו פן יהיה לו שליטה ח״ו גם בו ולכך וינס מפניו. וזה ענין מ״ש בזה״ק רזא דתנין הגדול דתנין היינו נחש כמו שפרש״י יהי לתנין נחש. דנחש שבים תנין שמו. והיינו דהנחש כלול מכל הג׳ קליפות ומ״מ ראשית הסתת הנחש היה בתאוה. והוא אריך דקליפה והוא התנין אשר בים. דמים חסדים דקדושה ובהיפך מים הזידונים תאוות רעות ואהבות זרות וזה תנין אשר בים (ונת׳ וארא מא׳ ה ומא׳ יא) ועי׳ במה״נ (זח״א קלה ב) ע״פ והרג אח התנין אשר בים אלא רמז הוא דקא רמז וכו׳ (ונת׳ תולדות מא׳ ד) וזה הי׳ קליפת פרעה דמצרים ערות הארץ שורש התאוה. וביצה״ר זה מצינו (סוכה נב.) דאמר אביי אי מאן דסנו לי הוה לא הוה מצי לאוקומי נפשיה. אף שאביי היה תמיד משוקע בדברי תורה מ״מ נתיירא מזה ועל ענין זה אמרו כל הגדול מחבירו יצרו גדול וכעין שמצינו ברב עמרם חסידא (קידושין פא.) שכמו רגע היה יכול להסית אף לגדול רק שתיכף מתגבר דמושכו לבהמ״ד להיות מזה חמידו דאורייתא. וז״ש בזוה״ק ומשה דחיל מיניה ולא קריב וכו׳ והיינו מש״נ וינס משה מפניו. וא׳ בזה״ק כיון דחמא קב״ה דדחיל משה אמר קב״ה הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול וגו׳ וקב״ה אצעריך לאגחא ביה קרבא ולא אחרא כמד״א אני ה׳. והיינו מש״נ במכות בכורות שהיה כנגד אריך דקליפה וכ׳ ועברתי בארץ מצרים וגו׳ אני ה׳ ודרשו אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא השליח וכן לעתיד כתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות והיינו התגלות עתיקא שהוא אל״ף פל״א עליון והוא מאמר ראשון בראשית שהוא שכל הנעלם מכל רעיון. ועז״א בזה״ק זעירין אירן דידעין לרמזא עובדא דבראשית ברזא דתנין הגדול והיינו שהוא מרומז במאמר ראשון שהוא כנגד כ״ע. וא׳ בזה״ק (מב ב) ותמן לית מאנא למתפס ליה למנדע ביה ידיעה כלל ובג״ד אמרו ביה במופלא ממך אל תדרוש וכו׳. ולעוה״ב נקרא יום ההוא שיאיר כיום ויתגלה אור עתיקא דאקרי הו״א (כמ״ש זח״ג רצ א) ושבת מעין עוה״ב יש בו ג״כ התגלות עתיקא שמשיגים שיש שכל הנעלם מכל רעיון. וע״כ קדושת שבת מועיל אף נגד קטרוג היצה״ר ראשית הסתת הנחש שהיה בתאוה וכמו״ש במכילתא (בשלח ויסע פ׳ ה) ע״פ שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע שהמשמר שבת משומר מן העבירה. ובפע״ח שניצול מקטרוג היצה״ר. וכ׳ מעשות כל ר״ע והיינו גם מפגם זה שנקרא רע בזה״ק ובגמ׳ כידוע. ושבת ברזא דברית שאז יכולים לתקן אף פגם זה שהוא מראשית הנחש התנין אשר בים. וע״י שמירת שבת זוכים לתקן העבר ולהנצל מקטרוג היצה״ר להבא:

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שיתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך וגו' ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'. ושמעתי מהמגיד זללה"ה שביאר כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו לבלתי שלח את ישראל מארצו ועי"ז נתוספו כמה אותיות בתורה ומשה ואהרן הוציאו משם אותיות אלו ונעשים צירופים מכמה פרשיות בתורה. וזהו למען שיתי אותותי אלה לשון אותיות בקרבו ולכן צריכים אתם להוציאם ממנו וכאשר הארכנו מזה בפרשיות הקודמות מה היתה עבודתו של יעקב אבינו אצל לבן וכדומה פרטי המעשיות הכתובים בתורה ע"ש. כי נודע שבמצרים היתה הגאולה ע"י התגלות אלהותו בכבודו ובעצמו והכל בשביל שיוודע שיש אלהים בארץ בורא ומנהיג ומשגיח כי טרם הראות אותות ומופתים במצרים שכחו ולא ידעו מבורא עולם וכאשר חכמים הגידו בגלות מצרים היה הדעת בגלות שלא ידעו שיש אלוה ועתה בגליות המדות המה בגלות ולהיות שהיה בחינת הדעת בגלות הראה הקב"ה המופתים במצרים ושנה המערכות לידע ולהודיע שהוא היוצר הוא הבורא ואפס זולתו ויתעלה בחינת הדעת וזהו שנרמז בכתוב ואת אותותי אשר שמתי בם כלומר באמצעות האותיות אשר שמתי בקרב פרעה. ובכל עבדיו ועתה כשתוציאו אותם תתגלה ותתפרסם כי אני הוי"ה ואפילו יתרו אמר עתה ידעתי גם אני כי גדול ה' מכל אלהים הוי"ה דייקא שנתעלה הדעת שם העצם הוי"ה ב"ה מה כתיב למטה ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלהיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים להיות שכל הראות אותות ומופתים שהראה בקרבם היתה רק לתועלת פרסום התגלות אלהות ז"ה ה' קוינו לו כי הקב"ה כינוי בשם זה עש"ה הנה זה עומד אחר כתלינו לזה אמרו אליו עד מתי יהיה ז"ה לנו למוקש זה ודאי לכן שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלהיהם דייקא זולת עם מצרים הטרם תדע כי אבדה מצרים כי זה לעומת זה עשה אלהים כמו שבעת הזאת היה צורך להתגלות אלהותו יתברך ויתעלה בחינת הדעת כן היה הקליפה מתנגדת לזה מאד והיינו פרעה העליון המלובש בפרעה התחתון ולא רצה שיתגלה ויתעלה באמצעותו בחינת הדעת וזה הגורמת אבידת מצרים וכל ארצו כנודע מול דבריהם השיב באמת מה כתיב ויושב את משה ואת אהרן אל פרעה ויאמר אליהם לכו עבדו את ה' אלהיכם דייקא ולא רצה שיתגלה ויתפרסם אלהות על ידו אמנם בא בהלכות טוען ונטען עמהם לומר מי ומי ההולכים והכוונה ע"ד שזכרנו למעלה שעיקר תענוג שצפה הקב"ה לקבל מעם קרובו ישראל הכל נמשך להיות שיש בחי' רע בעולם העומד נגדם והם הם הגורמים את שלימותם ויתרונם של ישראל על זולת עמים כאשר דברנו מזה כמה פעמים מה שטענו אנשי שכם האנשים האלה שלמים הם אתנו כלומר אתנו ומחמתינו ניכר שלימותם ויתרונם ביתרון אור ויתרון שאת וכיון שכן מוכרח להיות תמיד בחי' רע העומד נגדם ובאמת יציאת מצרים ישנה בכל אדם ובכל זמן וזה שרמז להם מי ומי ההולכים ובלתי אפשרי לכם לפטור מענין הזה אזי מול דברי פרעה השיב ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו בצאננו ובבקרנו נלך כי חג ה' לנו. כלומר יש לנו כמה וכמה בחי' התעוררות נלך עמהם לעבודת בוראינו וכיון שכבר נעשה התגלות הדעת ופרסום אלהותו יתברך באמצעות שידוד המערכות אזי עיקר העבודה להכניס הדעת בהמדות אשר המה בגלות וזהו בחי' המועדים שלנו ופרטי מעשה המצות ועובדות טובות המוטל על עם קדוש הכל לבנות קומת השכינה ולתקן מדותיה ולזה איננו צריכים לשעבוד הקשה עבודת פרך כאשר עבדו בהם בפרך בשעבוד הקשה לזה רמז משה רבינו בנערינו ובזקנינו נלך יש לנו בחי' עבודה בנערינו ובזקנינו נלך גם בזה בעבודת הבורא בבנינו ובבנותינו ידוע מאמר ז"ל תולדותיהם של צדיקים מעשיהם הטובים המה בנים ובנות נלך גם עמהם לעבודת אל בצאננו ובבקרנו מורה על המדות ודרגין טובים של ישראל כמבואר לנו למעלה בענין יעקב אבינו עם צאן לבן ע"ש. כי חג ה' לנו חג נוטריקון חסד גבורה תרין דרועין לתפוס עוצם אלהותו יתברך באמצעות המדות וניכר אלהותו יתברך מצד פעולותיו וזהו חג ה' לנו כמבואר וגם זאת אשר נודע שבכל מועד משלש פעמי רגלינו חוזר למציאות הראשון ונתגלה התגלות אלהותי מחדש ולכן נקראו ימים טובים ע"ש שנתגלו באמצעותם טוב עליון כאשר יתבאר אם ירצה השם בדרוש המועדים כ"א במקומו ע"ש. מול דבריהם השיב להם פרעה

בא אל פרעה כו' למען שתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך כו' את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה' י"ל מה זה הלשון אותותי ולא אמר מופתי גם מה זה למען תספר באזני בנך אינו מובן גם וידעתם כי אני ה' אינו מובן שה"ל לומר וידעו כי אני ה' ויש לפרש דהנה איתא במדרש גם בפירש"י דהקב"ה לקח מפרעה הבחירה אחר חמש מכות ראשונות והגם שכך דרכו ית"ש יפעל פעמים שלש עם גבר ואם אינו עושה תשובה אז הקב"ה גבה דלי' אעפ"כ יש לעיין בזה בשגם שמצינו שדרכו ית"ש הוא טוב ומטיב לברואיו הי' לו להאריך אפו עוד ולא ליקח ממנו הבחירה כלל אולי ישוב אבל נראה לומר כך דהנה ידוע קושית הרמב"ם ושאר קדמונים על הבחירה והידיעה והאמת תירוץ הוא שאע"פ שהקב"ה יודע הכל וצופה ומביט עד סוף כל הדורות מה שיחשוב אדם וכ"ש המעשים אעפ"כ רצה הקב"ה שיתגלה לכל באי עולם מעשה כל א' וא' ע"י בחירתו וכשבוחר אדם בטוב ע"י כמה וכמה נסיונות אזי נתגלה לכל גודל בחירתו ונתוודע לכל עולם הידיעה שהי' להקב"ה מקודם וז"ש אצל אברהם אבינו ע"ה אחר נסיון עקידה עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ופירשו כל הקדמונים שנתגלה לכל הידיעה כמובן וגם להכך הקב"ה מתרה ברשעים כ"פ כדי שיתגלה לכל גודל רשעתם וידעו הכל ויתברר אצלם הידיעה שהי' להקב"ה מקודם גם ידוע שע"י אותות ומופתים של מצרים נתפרסם לכל חידוש העולם שהקב"ה חדשו ובראו ועשה בו כרצונו כידוע לכל מכל ס' קודש ע"כ אנו אומרים בכל קדושי שבת וי"ט זכר ליציאת מצרים כי הקידוש בשבת וי"ט הוא להעיד על אלקותו ית' שברא עולמו בששה ימים וינח ביום השביעי דהיינו להעיד על חידוש העולם וזה נתגלה ביותר ביציאת מצרים ע"כ אומרים זכר ליצ"מ בכל הקידושין גם זאת נתברר ע"י שבת וי"ט ויצ"מ שכל שכר ועונש הגם שעיקר הבריאה היה ליתן שכר ועונש כדי שלא יהי' נהמא דכסופא כידוע מספרים אעפ"כ מצונו בש"ק שהוא מעין עה"ב והוא תענוג גדול לבני ישראל והקב"ה נתנו במתנה לישראל כמאמר הגמ' מס' שבת מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקשה ליתנה לישראל לך והודיעם נמצא נתן הקב"ה לישראל שכר קודם שסיגלו הם מע"ט ונתגלה ע"י שבת שהקב"ה נותן שכר מתנת חנם וע"י יצ"מ נודע שנותן עונש שלא ע"י הבחירה וע"י שניהם שבת ויצ"מ נתגלה אמונת אלהי עולם שברא וחדשו ונותן שכר ועונש כפי רצונו הגם שיש בחירה ורצון כנ"ל וזהו פי' הפסוקים הנ"ל למען שתי אותותי ר"ל שע"י פרעה נתגלה הסוד שבת וי"ט שנקרא אותותי כידוע שע"כ פטורים מתפילין כמאמר חכמינו ז"ל וזהו למען תספר באזני בנך כו' ר"ל כי המצות עשה של שבת היינו זכור וכו' אינו אלא בפה דווקא שהקידוש והבדלה דווקא ע"י דבור הם שצריך לספר לבני ביתו דווקא בשינון הקידוש של שבת כי ע"י זה נתברר חידוש העולם וע"י יצ"מ וזהו למען תספר באזני בנך דהיינו הקידוש וסיפור יצ"מ שבו שעי"ז נתגלה לכל העולם שהקב"ה חידש העולם כולו והוא עלת כל העלות ע"כ כתיב את אשר התעללתי במצרים ר"ל שע"י יציאת מצרים נודע לכל שהוא פעל הכל וזהו התעללתי ר"ל שאני פעלתי הכל וזה נודע ע"י אותות ומופתים של מצרים וזהו וידעתם כי אני ה' ר"ל שע"י הנ"ל נתגלה לבני ישראל שאני ה' כנ"ל.