וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַמִּזְבֵּ֖חַ עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חָמֵשׁ֩ אַמּ֨וֹת אֹ֜רֶךְ וְחָמֵ֧שׁ אַמּ֣וֹת רֹ֗חַב רָב֤וּעַ יִהְיֶה֙ הַמִּזְבֵּ֔חַ וְשָׁלֹ֥שׁ אַמּ֖וֹת קֹמָתֽוֹ׃
ערבי נחל
ולכן משה רבינו ע"ה שעלה אל ה' וכאמור והשיג ההשגה כאשר היא במקומה היה מתחיל באברים שהם הכלי שרת לכן צוה לעשות כלים ואח"כ מקדש. אכן, בצלאל ברוח קדשו שהשיג כשאר הנביאים אשר תתהפך כחומר חותם השיג שצריך להיות ההתחלה מלב ולכן אמר כלים שאעשה להיכן אכניסם הא בלי דחילו ורחימו אי אפשר, והיה לפלא בעיניו על משה רבינו ע"ה. והשיב לו משה רבינו ע"ה בצל אל 'היית' דייקא, שהשגתך הוא ממקום שנשתלשל לשם ההשגה שהוא כענין הצל לכן ידעת שצריך להקדים המשכן, משא"כ אני שהשגתי ההשגה כאשר היא במקומו לכן אמרתי כלים תחלה ואח"כ משכן, ודו"ק בכ"ז היטב. חסלת פרשת תרומה
מאור עינים
ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך וגו׳ כבר התעוררו המפרשים ספיקות ותרי מינייהו דמדכר דכירו. הא׳ למה לא נזכר שמו של משה רבינו ע״ה במצוה זו ומה נשתנה מצוה זו מכל מצוות שבתורה שבכולן נאמר וידבר ה׳ אל משה דבר אל בני ישראל ובכאן העלים והם כי לא להזכיר שמו במצוה זו. והב׳ מפני מה ניתוסף הוא״ו במלת ואתה תצוה וגו׳ אמנם נקדים מאמר רז״ל בראשית בשביל התורה וכו׳ ובשביל ישראל והענין שכל אחד ואחד מישראל יש לו שורש נשמתו בתורה שהוא שורש כל השרשים של כלל נשמות ישראל ועל ידי זה יתאחדו נפשות ישראל בהשם יתברך בעת עוסקם בתורה דאורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא שהיה מבלתי אפשרי להיות העולם כי אם על ידי שנתאחד הקב״ה עם התורה כי הלא השם יתברך הוא אין סוף ובלתי בעל תכלית ואין לו גבול וקצבה ושיעור ולא היה באפשרי לברוא העולם הגשמי המוגבל בזמן ומקום כי אם באמצעות התורה שנתלבש הבורא יתברך שהוא אור מעטה לבושו ועל ידי זה יכול להיות צמצום להגביל בה זמן ומקום כי בתורה מצינו שיש לה איזה גבול וקצב ומדה כאמר רז״ל על פסוק (זכריה ה׳, ב׳) מגילה עפה ארכה עשרים באמה ורחבה עשר באמה שהיא התורה שיש לה מדה כמדתה שנתנו לה חז״ל בפירוש הפסוק הזה ולכן על ידה צמצם הבורא יתברך בתוך העולמות עד שברא עולם הזה בגבול ותכלית ולכן נקרא המדות המקובלים אצלנו בשם מדות מפני שככה מדד ושיער חכמתו יתברך כמה שיוכל העולם ליסבול אור שפעת חכמת אלהותו יתברך. וזהו פירוש הגמרא על פסוק ובו תדבק וכי אפשר לידבק בשכינה והלא אש אוכלה הוא אלא הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה רחום וגו׳ ולכאורה הדבר תמוה שהרי מכל מקום יפלא הדבר על לישנא דקרא דמשמע דהדביקות בו יתברך ממש ולא במדותיו וכי אפשר וגו׳ ואיך נוציא הפירוש מפשוטו לומר הדבק במדותיו ואין זה לשון הכתוב שהרי כתיב ובו תדבק דמשמע דוקא בו ולא במדותיו. אמנם יובן עם האמור למעלה שהמדות הם שנתצמצמו על ידי התלבשותו יתברך באור הוד מעטה לבושו יתברך שהיא התורה בהם י״ג מדות שהתורה שבעל פה נדרשת בהן מהתורה שבכתב והן הן הי״ג מדות שנזכרים בפסוק (שמות ל״ד, ו׳) ה׳ ה׳ אל רחום וגו׳ עליהם רמזו רז״ל מה הוא רחום וכו׳ וכשאדם עוסק בתורה בדביקות לשורש נשמתו ששם הוא בתורה כאמור נעשה אחדות אחד עם הבורא יתברך כביכול ולכן גם הפשוטו של מקרא אמת ובו תדבק בו ממש שהוא יתאחד במקורו שהתורה ושם נעשין אחדות אחד ממש וביארו רז״ל כיצד תהיה דבקותו בו יתברך ממש ותירצו שהוא על ידי מדותיו כאמור על ידי המדות שהתורה נדרשת בהן יוכל הוא לדבקה בו יתברך וזה שאמרו מה הוא רחום כו׳ שזהו עצה נכונה אל האדם אשר איננו יכול לעסוק בתורה תמיד על כל פנים יהיה תמכין דאורייתא שעל ידו יכול האיש העוסק בתורה ללמוד בדביקות האמור ולדבקה בו יתברך. והנה כבר כתוב אצלנו בפרשת תרומה כוונת המן הרשע שרצה בחודש זה דוקא על פי מאמר רז״ל מפני שבז׳ באדר מת משה ולא ידע וכו׳ והוא ענין והסתלקות הדעת בחי׳ משה אך הדעת אף על פי שנסתלק מזה העולם חזר לשורשו לעולמות עליונים ונגנז בתורה וזהו ולא ידע איש את קבורתו (דברים ל״ד, ו׳) שכל אחד ואחד משיג מה שהוא לומד כפי שכלו והדעת שיש לו הוא בחינת משה שנגנז בתורה אך שידע כל קבורת משה שיהיה לו כל הדעת של משה זה אי אפשר יעיין שם באריכות:
זרע קודש
בא אל פרעה כו' במד' זש"ה אמרו לאלקים מה נורא מעשיך ר"א בנו של ר"י הגלילי אומר אמרו לפעלא טבא יישר חילא מה נורא מעשיך מה דחילין אינון מנגניא דידך הנהרגים הורגים את הורגיהם והנצלבים כו' והנשקעים כו' ברוב עוזך יכחשו לך אויביך ישקרו ויעשו אויביך כחשים פרעה אמר כו' וגם את בנ"י לא אשלח נעשה כחשן כו' נראה מקודם להבין ענין התפילה כשאנו רוצים להתפלל אומרים יהי רצון מלפניך והי' נראה ששייך יותר לומר יהי לך רצון ועוד כשאנו מתפללים להכניע רשע המיצר איך שייך לומר יהי רצון בדבר שהוא לכאורה נגד רצון הבורא ית"ש כי רצון הטוב רק להטיב אך הענין ע"ד והארץ היתה תוהו ובוהו ויאמר אלקים יהי אור ומנע עולם התוהו מלהשתמש ואין לפקפק בזה שאין חסד גדול מזה הגם שמנע עולם התוהו בחסדו הגדול ואמר יהי אור כך כל התנהגות של טובות העולם למנוע הרע לאשר שכל בריאת עולם הי' בשביל ישראל והי' רצון הקדום להטיב לישראל שמקיימים העולם שנברא בעבורם וזה הרצון בא לפניו בכל עת שבניו מתפללין לפניו לעורר רצון הקדום וזהו יהי רצון לפניך היינו רצון הקדום למנוע התהו הרע ויהי' אור ע"ד כל הגוים כאפס נגדו וידוע שהרצון נק' אין מחמת שכשעלה ברצונו לברוא עדיין הי' אין ונעוץ סופן בתחילתן שהם אותיות אני ובזה נאמן לגמול לאיש כמעשיהו ליתן שכר ולפרוע מן הרשעים המאבדים את העולם נמצא כל הגבורות והדינים שנבראו בעולם הכל למנוע מרשעים אורם לקיים תחלת המחשבה וזהו בא אל פרעה בדרך תשרק אותיות למפרע שמרמז על מדת גבורה כידוע כי אני הכבדתי פי' אני הוא מדת גבורה מרצון הקדום אותיות אין וזהו למען שיתי אותותי היינו אותיות רצון היינו אלה בקרבו גי' רצון כדרך שנראה לאבות באל שדי עה"כ גי' רצון שהבטיח להם שיתקיים רצונו ית"ש והרשעים לא כן ידמו בחשבם שהם עיקר הבריאה וכשרואים איזה דינים ח"ו אין מאמינים שאלקים עשה שיראו מלפניו וכשישראל אוחזים במדת היראה ועושים רצונו של מקום ע"ד רוצה ה' את יראיו בזה מדבקים עצמם לו ית"ש וממשיכין מן הרצון הקדום כל טובות ישראל והגבורות עצמם נעשו חסדים גדולים ע"ד כי גבר עלינו חסדו בזה שאנחנו מגבירים ימין על שמאל להכניע היצה"ר אנחנו מכניעים כל הדינים תחת החסדים ע"ד עולם התשובה לאכפייא דינא ואי' בס' ששם אלקים ושדי הם גבורות ויש להבין מחמת שאלקים נק' דיין ומלך במשפט יעמיד ארץ ושם שדי מחמת שיש בו צמצום שאמר לעולמו די מרמז על גבורות ואי' שזהו שאמר י"ת ועבדים וענו אותם ד' מאות שנה הם נגד ב' שמות אלו שגי' ד' מאות וידוע שאבינו יצחק הוא מדת גבורה שמדתו הי' להמתיק כל הגבורות לזאת אחז במדת יראה להמתיק כל הגבורות ולכן נקרא פחד יצחק ופחד יצחק גי' ג' מאות כי נתוסף לו ש' בשמו שנק' ישחק ואלקים במילוי גי' ש' ובאמת ע"י יצחק אבינו שנעקד נמתקו כל הגבורות מישראל ונהפכו על הרשעים ונאמר יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו וע"ז נאמר על יצחק כי אתה אבינו שהמתיק כל הגבורות ונעשו חסדים לישראל וגבר עלינו חסדו וידוע שאלקים נמתק ע"י הוי' שהוי' אלקים גי' "יבק ר"ת "יענינו "ביום "קראינו כמו שהתפלל יעקב ביום צרתו כידוע וידוע שיש י"ב צרופי הוי' גי' שבי אשר לזה נמנו בתורתינו השבטים שירדו למצרים כי הם תיקנו כל הי"ב צרופים מהוי' ובזה תיקנו כל הגבורות כנ"ל שר"ת "ואלה "שמות "בני "ישראל ר"ת שביו ע"ד ושבית שביו שהי' במצרים כל הנשמות בגלות ולא יכלו לצאת עד שיכלו כל הנשמות שבגוף ע"ז ויפרו וירבו שברד"ו שנה הוציאו כל הנשמו' ונתקיי' הבטח' ביצחק גי' רדו יקרא לך זרע והוציאו כל ענפי הקדושה מי"ב צרופים ולזה לבן כשביקש לעקור את הכל אמר יעקב פחד יצחק הי' לי כי אחז במדת היראה להמתיק גבורות יצחק כנ"ל והי"ב שבטים שהי' עמו הם הי' שורשי הקדושה מי"ב צרופי הוי' להמתיק כנ"ל לז"א פחד יצחק הי' לי גי' י"ב הויות עה"א שגי' ש"ס וע"פ דברים אלו נוכל לבא להתבוננות מה להבין מנהג אבותינו ולנו לאחוז בימים אלו בדרכי התשובה יותר ולהבין ענין הסימן שנתנו הצדיקים במתק לשונם לקרא לימים אלו שובבים ובשנת העיבור שובבים ת"ת כי כאשר נעיין בנין העולם מתחילת הבריאה עד יצמ"צ הי' העולם מרופף בנוי וחרב ובנוי וחרב היינו כאשר הי' העולם על מכונו בא מבול ובא נח זה ינחמינו והי' העולם בנוי וחרב בדור הפלגה וצפינו לישועה להאיר ממזרח צדק זה אברהם הי' העולם בנוי ואח"כ השליכו אותו לאש והי' העולם חרב ואחר שברוב חסדו הציל אותו ונתן לו זרע למאה שנה ואמרנו בזה הקיום וגזר חכמתו ית"ש לשחוט אותו והי' העולם חרב וברוב טובו אשר אמר אל תשלח ידך והי' העולם שמח ובא יעקב לעולם אשר צורתו בכס חקוקה ואמרנו בזה יהי' כל העולם נתבסם ונפל לידי לבן אשר ביקש לעקור את הכל ואחר המאורעות ותלאות זכינו שיצא יעקב וי"ב שבטי יה אשר המה עיקר קיום העולם קפץ עליו רוגזו של יוסף ונתגלגל הדבר עד שירדנו למצרים בעומק הגלות מקום ערות הארץ רק עיקר תיקון העולם על מעמדו הנכון הי' כאשר גבר עלינו חסדו ית' וזכר לנו כל התלאות שעברו על אבותינו וזכר לנו ברית ושבועות אבותינו וזכות שבטי תם ושלח לנו משיחו להעלות אותנו ממעמקי עמקי הקליפות מנ' שערי טומאה ולהביא אותנו לנ' שערי קדושה לתת לנו תורתינו הקדושה ולהביאינו לארצינו ולבנות מקדש לשכון כבוד שכינתו עמנו ואז הועמד העולם על חזקתו וחז"ל אנשי כנה"ג ברוה"ק סדרו סדר נכון הפרשיות לפי בהירות שכלם הזך שסדרו סדר יצמ"צ בזמן תקופת טבת בהתחלתה וכשהשנים כסדרן יוצא רוב התקופה או מקצתה בפ' משפטים וכאשר מרומז בצרופי החדשים נראים על ימי יראה כאשר ידוע שהצירוף שהנוקבא שולטת על הדבר כמו צרופים של חדשים אלו שההי"ן קודמין והנה ד' תקופות שבשנה נגד הד' יסודות שזה היסוד גובר בזו התקופה ותקופה זו יסוד האש הרומז לגבורות ולהתגברות התאוות ולזה תיקנו צדיקי הדור לשבור התאוות בדין הזה ולהחזיק בתורת ה' ויראתו להמתיק גבורות האש הנרמז אלקים שדי כנ"ל ונאכר נעורר ע"פ תוה"ק בקראינו ניסים ונפלאות שעשה ה' עמנו שע"י המתקת י"ב צרופי הוי' כנ"ל נמתקו גבורות ויצאו ממצרים אחר רד"ו שנה והקב"ה ברוב רחמיו חשב הד' מאות שנה מעת שאמר ידוע תדע או כפי הדיעות שפ"ו שנה הי' קושי השיעבוד וזה הכלים המנין ע"ד הקב"ה חשב את הקץ היינו ק"ץ שנה שיצאו קודם הזמן וזהו במתק לשונם נתנו סימן לפרשיות אלו שובבים גי' ש"ס כמנין י"ב צרופי הוי' ואותיותיהם שזה המתקה של גבורות וזה מדת צדיק יסוד עולם לתקן הברית מדת יוסף כמו שהי' במצרים שהי' גדורים מן העריות כנודע ומדת יסוד נק' טוב ע"ד אמרו לצדיק כי טוב כאשר פי' לעיל שצדיק מתקן הי"ב צרופים במדת טוב י"ב פעמים טוב גי' צדיק וזה הי' מדת יוסף תיקון יסוד שהוא ו' מן הוי' כנודע וא"א לומר אות ואו בלתי מלואו דהיינו ו"ו שהצדיק מתקן כל הי"ב חדשים שנגד הי"ב צרופים שעה"א עולים למנין ש"ס ולזה נאמר ליוסף שכם אחד על אחיך שכם גי' ש"ס כמנין הנ"ל וכן יוסף צדיק גי' ש"ס וזה מרומז כשיצאו ממצרים ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע כו' פקד יפקד שלכאורה פקד יפקד בכאן שפת יתר והי' רק לומר כי השבע כו' להעלות עצמותיו אך לרמוז על הנ"ל שיוסף תיקן מדה הנקראת טוב מדת יסוד כידוע וכנ"ל צדיק כי טוב וכל הי"ב צרופי הוי' שגי' עה"א ש"ס ובצירוף טוב למנין ש"ס עה"כ עולה למנין פקד יפקד שגי' שע"ח ועי"ז יצאו כל ענפי הקדושה נשמות שבגוף שנפקדו בזרע ופרו וישרצו וירבו במאוד וז"ש כי השבע השביע כו' פקד יפקד בזכותו של צדיק והעליתם כו' וזה הי' גאולתם לצאת ברכוש גדול ויצאו כל צבאות ה' כל הנ"ק וכל צירופים יצא משבי ונמתקו כל הגבורות של אש שבר"ת "אלקים "שדי ולזה בתקופה זו של יסוד אש מהראוי לאחוז בדרכי התשובה לתקן מדת יסוד לבטל התאוות ולהתחזק ביראת ה' ע"י התמדת התורה כי זה עיקר התשובה בתורה הנמשלה לאש מבטל כח היצה"ר כמ"ש בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין ואש התורה מכבה אש היצה"ר ולזה נקבע וסדרו בתקופה של יסוד אש סיפור יצמ"צ ונתנו סימן שובבים גי' ש"ס שמורה המתקת גבורות כנ"ל ופרשיות אלו הם חצי התקופה או יותר להמתיק כח האש בתחילת התקופה עד שיעבור חצי התקופה או יותר ובשנת העיבור שהתקופה מתאחר קבעו והוסיפו פרשיות ת"ת "תרומה "תצוה שבפרשיות אלו אנו קוראין גמר התיקון מהמשכן עד שיעבור חצי התקופה להמתיק כח האש ונעשה צירוף אש "אל "שדי שבחסד אל נמתקו הגבורות של שדי כמ"ש וארא אל אברהם כו' באל שדי ואיתא בס' שר"ת של אברהם יצחק יעקב ישראל גי' אל וזה השם הוא חסדים גדולים שהוא ראשון מי"ג מדה"ר וכתיב חסד אל כל היום ובה נמתק גבורות שדי שבסוף התיבות של האבות מק"ב בחילוף א"ת ב"ש שדי ולזה וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב גי' עה"כ פקד יפקד אלקים אתכם עה"א י"ד תיבות כי אע"פ שהי' מדה"ד מתוחה על ישראל במצרים ג"כ משם אלקים נמתקו ע"י צרופי הוי' וז"ש למען שיתי אותותי אלה בקרבי כי פרעה אמר מי ה' כי פרעה לא הי' יודע רק מאותיות מי דאלקים וידוע שיש ק"ך צרופים לשם אלקים וידע פרעה מאותיות מי שבהם מ"ח צרופים מהק"ך ונקראים המצרים בני ח"ם ובאותיות אלה מאלקים ע"ב צרופים והם ש"ס אותיות ונמתקו ע"י מספר ש"ס שבי"ב צרופי הוי' וכנ"ל וזהו שאמר יעקב מי אלה והשיב יוסף אשר נתן לי אלקים בזה זה גי' י"ב צרופי הוי' כנ"ל ויוסף צדיק גי' ש"ס כנ"ל ונתהפכו כל הגבורות על המצרים וזה פי' המ"ד אמרו לאלקים כו' לפעלא טבא שנעשה מאלקים פעלא טבא היינו חסד יישר לשון אוזק היינו כי גבר עלינו חסדו כנ"ל כל בחי' התחזקות שנראה בים כבחור חגור כלי זיין לטובתינו כמה דחילין מנגניא דידך הנהרגים הורגים את הורגיהם שהגבורות מישראל נתהפכו על המצרים ברוב עוזך שרואים הגבורות כמו שאמרו כי רעה נגד פניכם והתורה אמרה לא כן נתהפכו לטובה ונעשה כחשן ונעשה לנו נפלאות וניסים נן יעשה עמנו ית"ש נסים ונפלאות לעולם ועד אמן: