חסידות על תהילים מב:ט

א כִּי עִקַּר הַחִיּוּת מְקַבְּלִין מֵהַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים מ״ב:ט׳): תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי, וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל כֹּחוֹ, כִּי כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּכָל כֹּחוֹ וּמַכְנִיס כֹּחוֹ בְּאוֹתִיּוֹת הַתְּפִלָּה, אֲזַי נִתְחַדֵּשׁ כֹּחוֹ שָׁם, בִּבְחִינַת (איכה ג׳:כ״ג): חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים [רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ] וְכוּ'. כִּי אֱמוּנָה הִיא תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות י״ז:י״ב): וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, תַּרְגּוּמוֹ: פְּרִישָׂן בִּצְלוֹ:

שִׁיר – בַּלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי (תהילים מ״ב:ט׳).

ועם הדרש הנדרש בפסוק זה, דמי שעוסק בתורה בלילה הקב"ה מזמין לו פרנסתו כמ"ש בתחלת הדרש, נבאר גם כן שזה שייך למעלה, ונמשיך ג"כ פסוק שלאחריו, זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטעה כרם. לפי המשל היינו שלוקחת שדה ועובדת בו ומוציאה מתוכו פירות, ואותן הפירות ג"כ אינה אוכלתן אלא מאותן הפירות מוכרת ולוקחת בדמיהן ג"כ שדה וכרם. ולפי הנמשל הוא בשבח התורה, שמלבד שגופי תורה הם טובים ומכונים בשם שדה חקל תפוחין קדישין, אלא אפילו פירותיה של תורה, היינו כל מה שחידשו הסופרים ג"כ המה כגופי תורה וכמשארז"ל (ראש השנה י"ט.) דברי סופרים כדברי תורה דמי. ולהמשיך הענין יש לומר, דהנה במסכת חגיגה (י"ב:) אמרינן (אקרא דתהילים מב, ט) יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי, דהכוונה שבלילה אומרים המלאכים שירה וביום חשים מפני כבודן של ישראל, פירש"י שהם משבחין ומתפללין כל היום. וביארו המפרשים דסבירא ליה להש"ס דתפלת ערבית רשות ולכן בלילה אין זמן תפלה אבל ביום כולא יומא זמנא הוא, דזמן תפלת השחר עד חצות, דאף על גב דלכתחלה אין זמנה רק עד ד' שעות, מ"מ עד חצות נמי זמניה למי שעבר בדיעבד ולא התפלל כמבואר (באורח חיים סי' פ"ט) ואחר חצות הוי תיכף זמן תפלת המנחה אף על גב דלכתחלה עיקר זמנה מט' ומחצה, מ"מ בדיעבד יצא גם אם התפלל קודם, כמבואר בש"ע (א"ח סי' רל"ב) וזמן המנחה עד הערב, לכן אין המלאכים אומרים שירה רק בלילה עכ"ד.