חסידות על תהילים פב:ו

במדרש זאת חקת התורה וגו' (במדבר יט ב). שאלו מלאכי השרת להקב"ה אם כן למה מת משה, והשיב ית' מקרה אחד וגו' (קהלת ט ב). ונ"ל על פי הכלי יקר בויקחו אליך הפרה, נקראת על שמך (תנחומא חקת סי' ח'), עיין שם. נמצא משה עשה כל התיקון. והנה איתא (על זה במדרש רבה שמות פל"ב) חרות (שמות לב טז), אל תקרי חרות אלא חירות, שנאמר (תהלים פב ו-ז) אני אמרתי אלקים אתם וגו', (תהלים פב ז) אכן על ידי שחטאתם בעגל כאדם תמותון, עד כאן. והנה משה אף אם לא חטא עמהם, היה מקום לומר שהעלה ערב רב והיה קצת גורם, אך לעומת זה עשה התיקון, ולמה מת. והתשובה מקרה אחד וגו', לפי שכבר צריכין למות השאר, אם כן מקרה אחד וגו', דאם לא כן יבטל הבחירה וק"ל, מה שאין כן בעת נתינת התורה שהיה על דרך שיחיו כולם והבן, והאומות לנגד ישראל הם כהבדל מדריגה, שנאמר (יחזקאל לד לא) אדם אתם (עיין יבמות ס"א ע"א), (ולפנינו יבואר עוד באופן אחר).

והנה מקודם דניישב הקושיא הנ"ל, נסביר דהלא קשה בריש דבריו דכתב דמקודם ריחק הנשואין באמרו תביאמו ותטעמו, ואחר כך קירב הנשואין, ואין זה שינוי רצון כיון דהתם פשעו בחטאם והבן, ואם כן קשה הלא מצינו חוטא נשכר, דקודם החטא ריחק הנשואין, ואחר החטא קירב הנשואין. מיהו זה יש ליישב דקודם החטא לא נצרך למשכן להנשואין, דמשה קיים והם אוכלי המן טהורים וקדושים, ונאמר עליהם (תהלים פב ו) אלקים אתם ובני עליון כולכם. והנה אף על הקמת המשכן נאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ודרשו רז"ל בתוכו לא נאמר אלא בתוכם. ואם כן לכאורה קשה לפי זה דלזה המקדש למה, והבן. וצריך לומר דהם מושפעין מהמשכן ומקדש והבן, ואם כן לפי זה התכלית הוא ושכנתי בתוכם, ועשיית המשכן הוא הכנה, ואם כן לפי זה קודם החטא היו כדאים להיות נשפעין מעצמן ואין צריכין למשכן ומקדש, והבן כי הוא נכון ואמת. אבל עדיין קושיית מהרש"א אינו מתורצת, ואדרבה קשה ביתר שאת וביתר עוז לפי מה שביארתי. והנ"ל בזה בהקדים לבאר המאמר בברכות (דף ד' ע"א) למה נקוד על לולא, אמר דוד לפני הקב"ה וכו', כדתניא עד יעבור עמך ה' (שמות טו טז), מכאן אמרו וכו' עיין שם פירוש רש"י. והנה לפי דרש זה אינו מחובר תביאמו וכו', דקאי על ביאה ראשונה לפי מה דמשמע בגמרא דכתובות הנ"ל. ונ"ל לקשר ההמשך היטב, דהא באמת קשה איך יעוד הנביא להמון לטובה לא יתקיים, והלא זה יתד ומופת הנבואה כנודע. והנה בויירא יעקב כבר תירצו הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשניות לסדר זרעים, דיעוד הנביא עצמו בינו ובינו יתברך שאני, ואם כן לפי זה הא דעד יעבור לא מתורצה. ונ"ל דרמז סתום שאני, וכן תירץ המזרחי בפרשת וישלח, וכיון דזכינו לזה דהוא רק רמז סתום, נוכל לומר גם כן דעוד רמז סתום יש בה, דהיינו דכמו דלפי דרשת רז"ל איתקש ביאה שניה לביאה ראשונה להיות ביד רמה לולי שגרם החטא, הכי נמי נאמר אנחנו דביאה ראשונה אתקש לביאה שניה למה שאבאר לולי שגרם החטא, דהנה הגמרא הנ"ל בכתובות פירש בעל העיר בנימין דהאיך שייך המשל לנמשל, דהא בעניני דברים דרבי יש בו סרך ביטול תורה, ובבנין בית המקדש לא שייך זה. ופירש הוא ז"ל על פי מה דאיתא ברז"ל דלכך נתעכבו ישראל במדבר ארבעים שנה, כדי שילמדו התורה תחלה קודם כניסתם לארץ, דאז יהיה כל אחד פונה לזיתו ולכרמו, ואפשר לומר דלכך עלה במחשבה לפני הקב"ה לעשות מקדש אחר ביאתם לארץ, כדי שלא יבטלו מתורתם בבנין בית המקדש, וכדאיתא במגילה (ט"ז ע"ב) גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש, ולבסוף כתיב ועשו לי מקדש, דהיינו שיעשו תיכף במדבר אף כי על ידי זה היה ביטול תורה, ושפיר הוי המשל דומה לנמשל, עד כאן דבריו ודבריו נכונים. אבל לפי זה קשה טובא דאם כן לכתחילה מאי קסבר דתלמוד תורה עדיף מהקמת המשכן, ולבסוף מאי קסבר. ונ"ל בהצטרף דברי מהרש"א ז"ל ושניהם כאחד טובים, דמחשבתו יתברך לעד קיים, והמחשבה ראשונה ואחרונה על קוטב אחד יסובו, כי קודם החטא שהיו נקיים וטהורים וצדיקים, היה נח לו יתברך בתורתן של בנים, אבל אחר החטא שדן משה קל וחומר כנודע ממאמר רז"ל (שבת דף פ"ז ע"א) קל וחומר מפסח וכו' כל ישראל מומרין וכו', ואם כן אם לא כיפר על אותו עון ח"ו, נאמר (תהלים נ טז) ולרשע אמר אלקים וגו', ונמצא הוצרך בהכרח למלאכת המשכן שיכפר על אותו עון וישארו נקיים ותורתו מתקבלת, ונמצא המחשבה הראשונה וגם השניה בשביל התורה, והבן זה כי נכון הוא בס"ד. ועל פי זה יובן דביאה ראשונה איתקש לביאה שניה גם כן ברמז, דהיינו דכמו דביאה שניה דעזרא נתעכב בשביל ביטול תורה, הכי נמי ביאה ראשונה, ולכך תביאמו וגו' לולי שגרם החטא, והבן כי נכון הוא מאד, ועל פי זה נתיישב קושית מהרש"א גם כן, דהא ודאי לא אורי לן הש"ס פריצות, רק דהא והא לשם שמים ושני המחשבות אחת הן בשביל התורה, דמעיקרא חישב ליזל קודם, כמו דאיתא (קידושין כ"ט ע"ב) ילמוד תורה ואחר כך ישא אשה שלא יהיה רחיים בצוארו, ואחר כך כשנתיירא אותו הצדיק מהרהורים שלא יהיה תורתו מתועב ומעורב, אמר לצורך התורה אינסב והדר איזל, כמו שמבואר באה"ע דאם אי אפשר לו לעמוד בלא הרהור, ישא אשה קודם ולשם שמים כיון, ורבינו הקדוש הבין כונתו הטהורה, לזה אמר מדעת קונך יש בך, דהוא ממש זה כדמות זה לפי מה שביארתי, והוא נכון ואמת בס"ד.

אמנם אם יזכה האיש הלז לעבור על כל מדותיו הרעים האלה אשר נברא עמהן ליתן דעתו ומחשבתו ימים כבירים רק להפוך ולעבור על רצונו בכל דרכיו ובכל מעשיו ולא ירף ממחשב' הלז אף רגע רק תמיד יראה ויתקן תקוני גופו להפכו לטוב ולעשו' בו כל העשיות הטוב' ויקח ממנו דוגמא לחפש ולראות בכל מחמדיו ותשוקתיו לשבר חמדה ותאות הרעה שהוא מתאו' ולעשות בחמדה הלז מצוה ממצות התורה כמו למשל אם מתאוה לעריות ח"ו תאותו הוא בבחי' חסדים הרעים שמתאוה להשפיע ברע כידוע ממל' חסד הנאמר אצל העריות יוכל להפך תאותו ויראה לקיים במדה הזו עצמה מצות הבורא והוא להשפיע לעניים ולעשות חסד למי שצריך לחסדו ולגמול לחייבי' טובות או אם הוא מתאוה לגזול ולשפוך דם יוכל לשבר תאותו ולהפכו לטוב לקיו' המצו' מצו' מיל' למול את הבן שלו שהוא מ"ע ממש או של אחרים כי גם הוא למצוה יחשב כמ"ש ברמב"ם (פ' א' וג' מהלכות מילה) וכן בכל המדות ותאות רעות שבו יוכל למצוא דוגמתו במצות ה' בדרך מאמר רז"ל (חולין ק"ט ע"ב) כל מה דאסר לן רחמנא שרי לן כוותיה ואפשר עבור זה עשה כן הקב"ה לברוא אותם זה לעומת זה היתר כנגד איסור. כדי למצוא בכל תאות האיסור דוגמתו בהיתר לעשות בתאות חמדתו אל האיסור מצות ה' בהיתר כמו מאשת האח יבום האח ומכלאים סדין בציצית הרי מצוה לקראת האיסור להפך חמדת האיסור לתאות מצות וה"ה בשאר דברי היתר המכוונים נגד האסור יוכל לקחתו אל מצות ה' כמו מחזיר מוחא דשבוטא ויוכל לקיים בו מצות עונג שבת כמאמר רז"ל (שבת קי"ד ע"ב) במה מענגו ר"י בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר בדגים גדולים וראשי שומין ורבא מלח שבוטא לכבוד שבת כמ"ש [שם קי"ט ע"א] וכדומה בכל הדברים ואם כן הוא עושה ימים רבים ובאמתיות ושלימות לבבו ונותן דעתו ומחשבתו על זה להוציא עצמו מטומאת וערות הארץ ארציות גופו אשר קרוץ מחומר. אז ברצות ה' דרכו בראותו את עבודתו הקשה ויגיעתו כי רבה היא. הנה הוא יפיץ עליו אורו ויקדשו בקדושתו בהילו נרו עלי ראשו. ויזכה להיות גם אויביו ישלים אתו שאמרז"ל (מ"ר בראשית נ"ד) זה יצה"ר כי גם כחי גופו ומזגי טבעו מה שהיו ברעה עד הנה יתהפכו לטוב ותמיד יחשוק ויחמוד לחמד' בוראו ית' ולהתאות לשתות מבאר מים חיים היא התורה הקדושה הנותנת חיים לכל חי. והנה הוא יצוא יצא מכל בחי' תאוה וחמדה עסקי העוה"ז ותענוגיו ולא יתאו למטעמותיו ונעשה גופו ככברה מרוב הפצעים ושבירות שעשה בו בביטול כל תאוותיו ונעשה לבו חלל בקרבו וגופו נעשה זך ונקי וכשר וראוי והגון להשראת שכינת ה' ולקבל' הקדושה והטהרה ויזכה לחזות בזיו נועם ה' ולבקר בהיכלו היכל המלך כגוף אליהו ומשה רבינו ע"ה שעלו עם גופם לאור פני מלך חיים אשרי לו ואשרי חלקו שזכה לכל זאת. ומאד תיקר נפש האדם הלז אצל הבורא ב"ה כי יקר בעיני ה' המותה לחסידיו אלו הממיתין עצמן בחייהם ומשברין ומכניעין כל כחי גופם עד אשר לא ישאר בו מקום להתאוה לשום תאוה שבעולם מכל עסקי העוה"ז כקטן כגדול. והם בבחי' צדיקים במיתתן קרוים חיים שע"י מיתתן שממיתין עצמן בחייהן עי"ז הם קרוים חיים כי מדביקין עצמן במקור החיים ויכולין לבוא עם זה לבחי' אליהו התשבי שהוא חי עד הנה וידוע שהמיתה נגזרת מעטיו של נחש שהוא זוהמת הנחש הנעשה בחטא אדה"ר שעי"ז נתגשם גופו וכח החמריות שבו ונפסלה גוויתו מלשרת בקדש כי זולת זה לא היה מיתה בעולם כי היה האדם דר בין העליונים כמו שהוא בגופו ונפשו ואמרו חז"ל (ילקוט תהילים פ״ב:ו׳) ע"פ אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם היה ר' סימאי אומר כל בריות שנבראו מן השמים נפשם וגופם מן השמים וכל בריות שנבראו מן הארץ נפשם וגופם מן הארץ. חוץ מן האדם הזה שנפשו מן השמי' וגופו מן הארץ לפיכך עשה אדם תורה ומצות ועשה רצון אביו שבשמים הרי הוא כבריות של מעלה וכו' אם יבוא מלאך המות ויאמר לי למה נבראתי אני אומר לו על אומה"ע בראתיך ולא על בני ע"כ. הראת לדעת בזה כי אלו לא היה האדם חוטא לא היה מיתה בעולם והיה גופו מזדכך ויתהפך החומר ויעשה צורה בהתגברות חלק הרוחני והי' האדם משיג לעלות להתעדן בעולם הנצחי בדמות שהוא והיה דר עם גופו בין הבריות של מעלה כמו אליהו הנביא זכור לטוב. ואך אחר החטא שנתגדל כח המגושם שבו מזוהמת הנחש הקדמוני ושוב לא יוכל להתהפך לצורה לדור בין העליונים וע"י קישור הנפש בגוף לא הי' אפשר גם לנפש להתקרב למעלה ונמצא שלא הי' תיקון לנפשו לעולם שתזכה לחזות בנועם ה' וע"כ נגזר עליו להיות יבוא בכלח אלי קבר וקבר הוא אותיות קרב שעי"ז מקרב את נפשו לצור עולמים ב"ה וישוב העפר על הארץ כשהי' הוא גוף האדם אשר נברא עפר מן האדמה ישוב לשורשו מקום אשר לוקח משם כי הגדיל בו גשמיות הארץ והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה שתתקר' גם היא לשורשה אשר בשמים ממעל והכל כידוע מפי כתבי קודש. אכן מי שהוא בבחי' הנ"ל להיות מתגבר עצמו בכל עוז עד שיבוטל מכל וכל מכוחי הגוף וזוהמת הנחש שבו מבראשית ומתעלה ומתלהב בכל מיני חמדה ותאוות לבבו להתענג על ה' ולקשר את נפשו להדביקה אל שורשה ומהפך את החומר שבו לצורה ונעשה גופו זך ונקי ונכסוף לראות בתפארת עוזו עליו הכתוב אומר (ירמיהו ט״ו:י״ט) אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה כי עשה מגופו שהיה מתאוה לכל דברי שטותי הבלי העה"ז ורעתו בדרך כי הייתי זוללה. ועתה הגיעו לבחי' יקר בעיני ה' כנאמר למעלה ע"כ כפי תהיה ואמרז"ל (ב"מ פ"ה ע"א) שאפי' הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו ונכלל אף גזירת המיתה שגזר הקב"ה בעולם מבטל בשבילו כיון שיצא ממנו זוהמת הנחש מכל וכל וגופו נעשה יפה וראוי לדור בין העליונים כמו צורת נשמה מאין יבוא לו בחי' המיתה כיון שהוציא עצמו מבחי' חטא אדם ונעשה כמו אליהו שעלה חי לשמי מרום: