חסידות על תהילים פב:ו

במדרש זאת חקת התורה וגו' (במדבר יט ב). שאלו מלאכי השרת להקב"ה אם כן למה מת משה, והשיב ית' מקרה אחד וגו' (קהלת ט ב). ונ"ל על פי הכלי יקר בויקחו אליך הפרה, נקראת על שמך (תנחומא חקת סי' ח'), עיין שם. נמצא משה עשה כל התיקון. והנה איתא (על זה במדרש רבה שמות פל"ב) חרות (שמות לב טז), אל תקרי חרות אלא חירות, שנאמר (תהלים פב ו-ז) אני אמרתי אלקים אתם וגו', (תהלים פב ז) אכן על ידי שחטאתם בעגל כאדם תמותון, עד כאן. והנה משה אף אם לא חטא עמהם, היה מקום לומר שהעלה ערב רב והיה קצת גורם, אך לעומת זה עשה התיקון, ולמה מת. והתשובה מקרה אחד וגו', לפי שכבר צריכין למות השאר, אם כן מקרה אחד וגו', דאם לא כן יבטל הבחירה וק"ל, מה שאין כן בעת נתינת התורה שהיה על דרך שיחיו כולם והבן, והאומות לנגד ישראל הם כהבדל מדריגה, שנאמר (יחזקאל לד לא) אדם אתם (עיין יבמות ס"א ע"א), (ולפנינו יבואר עוד באופן אחר).

והנה מקודם דניישב הקושיא הנ"ל, נסביר דהלא קשה בריש דבריו דכתב דמקודם ריחק הנשואין באמרו תביאמו ותטעמו, ואחר כך קירב הנשואין, ואין זה שינוי רצון כיון דהתם פשעו בחטאם והבן, ואם כן קשה הלא מצינו חוטא נשכר, דקודם החטא ריחק הנשואין, ואחר החטא קירב הנשואין. מיהו זה יש ליישב דקודם החטא לא נצרך למשכן להנשואין, דמשה קיים והם אוכלי המן טהורים וקדושים, ונאמר עליהם (תהלים פב ו) אלקים אתם ובני עליון כולכם. והנה אף על הקמת המשכן נאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ודרשו רז"ל בתוכו לא נאמר אלא בתוכם. ואם כן לכאורה קשה לפי זה דלזה המקדש למה, והבן. וצריך לומר דהם מושפעין מהמשכן ומקדש והבן, ואם כן לפי זה התכלית הוא ושכנתי בתוכם, ועשיית המשכן הוא הכנה, ואם כן לפי זה קודם החטא היו כדאים להיות נשפעין מעצמן ואין צריכין למשכן ומקדש, והבן כי הוא נכון ואמת. אבל עדיין קושיית מהרש"א אינו מתורצת, ואדרבה קשה ביתר שאת וביתר עוז לפי מה שביארתי. והנ"ל בזה בהקדים לבאר המאמר בברכות (דף ד' ע"א) למה נקוד על לולא, אמר דוד לפני הקב"ה וכו', כדתניא עד יעבור עמך ה' (שמות טו טז), מכאן אמרו וכו' עיין שם פירוש רש"י. והנה לפי דרש זה אינו מחובר תביאמו וכו', דקאי על ביאה ראשונה לפי מה דמשמע בגמרא דכתובות הנ"ל. ונ"ל לקשר ההמשך היטב, דהא באמת קשה איך יעוד הנביא להמון לטובה לא יתקיים, והלא זה יתד ומופת הנבואה כנודע. והנה בויירא יעקב כבר תירצו הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשניות לסדר זרעים, דיעוד הנביא עצמו בינו ובינו יתברך שאני, ואם כן לפי זה הא דעד יעבור לא מתורצה. ונ"ל דרמז סתום שאני, וכן תירץ המזרחי בפרשת וישלח, וכיון דזכינו לזה דהוא רק רמז סתום, נוכל לומר גם כן דעוד רמז סתום יש בה, דהיינו דכמו דלפי דרשת רז"ל איתקש ביאה שניה לביאה ראשונה להיות ביד רמה לולי שגרם החטא, הכי נמי נאמר אנחנו דביאה ראשונה אתקש לביאה שניה למה שאבאר לולי שגרם החטא, דהנה הגמרא הנ"ל בכתובות פירש בעל העיר בנימין דהאיך שייך המשל לנמשל, דהא בעניני דברים דרבי יש בו סרך ביטול תורה, ובבנין בית המקדש לא שייך זה. ופירש הוא ז"ל על פי מה דאיתא ברז"ל דלכך נתעכבו ישראל במדבר ארבעים שנה, כדי שילמדו התורה תחלה קודם כניסתם לארץ, דאז יהיה כל אחד פונה לזיתו ולכרמו, ואפשר לומר דלכך עלה במחשבה לפני הקב"ה לעשות מקדש אחר ביאתם לארץ, כדי שלא יבטלו מתורתם בבנין בית המקדש, וכדאיתא במגילה (ט"ז ע"ב) גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש, ולבסוף כתיב ועשו לי מקדש, דהיינו שיעשו תיכף במדבר אף כי על ידי זה היה ביטול תורה, ושפיר הוי המשל דומה לנמשל, עד כאן דבריו ודבריו נכונים. אבל לפי זה קשה טובא דאם כן לכתחילה מאי קסבר דתלמוד תורה עדיף מהקמת המשכן, ולבסוף מאי קסבר. ונ"ל בהצטרף דברי מהרש"א ז"ל ושניהם כאחד טובים, דמחשבתו יתברך לעד קיים, והמחשבה ראשונה ואחרונה על קוטב אחד יסובו, כי קודם החטא שהיו נקיים וטהורים וצדיקים, היה נח לו יתברך בתורתן של בנים, אבל אחר החטא שדן משה קל וחומר כנודע ממאמר רז"ל (שבת דף פ"ז ע"א) קל וחומר מפסח וכו' כל ישראל מומרין וכו', ואם כן אם לא כיפר על אותו עון ח"ו, נאמר (תהלים נ טז) ולרשע אמר אלקים וגו', ונמצא הוצרך בהכרח למלאכת המשכן שיכפר על אותו עון וישארו נקיים ותורתו מתקבלת, ונמצא המחשבה הראשונה וגם השניה בשביל התורה, והבן זה כי נכון הוא בס"ד. ועל פי זה יובן דביאה ראשונה איתקש לביאה שניה גם כן ברמז, דהיינו דכמו דביאה שניה דעזרא נתעכב בשביל ביטול תורה, הכי נמי ביאה ראשונה, ולכך תביאמו וגו' לולי שגרם החטא, והבן כי נכון הוא מאד, ועל פי זה נתיישב קושית מהרש"א גם כן, דהא ודאי לא אורי לן הש"ס פריצות, רק דהא והא לשם שמים ושני המחשבות אחת הן בשביל התורה, דמעיקרא חישב ליזל קודם, כמו דאיתא (קידושין כ"ט ע"ב) ילמוד תורה ואחר כך ישא אשה שלא יהיה רחיים בצוארו, ואחר כך כשנתיירא אותו הצדיק מהרהורים שלא יהיה תורתו מתועב ומעורב, אמר לצורך התורה אינסב והדר איזל, כמו שמבואר באה"ע דאם אי אפשר לו לעמוד בלא הרהור, ישא אשה קודם ולשם שמים כיון, ורבינו הקדוש הבין כונתו הטהורה, לזה אמר מדעת קונך יש בך, דהוא ממש זה כדמות זה לפי מה שביארתי, והוא נכון ואמת בס"ד.

(ז) או יאמר, כי מדינא דגמרא (ברכות ס' ע"ב) כשיכנס לבית הכסא, יאמר התכבדו מכובדים וכו'. וכתבו הפוסקים כי עכשיו אין אנו מוחזקים ליראי שמים וכו' (עיין או"ח סי' ג' ס"א). ולפי זה והנה סולם קאי על אדם, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים על ידו, כי עולים מה שמתהוה מן המצות, ויורדים לשמירה. והשתא אתי שפיר דעליה קודם לירידה, והבן. (ח), ועוד יש לפרש והנה סולם, על השתלשלות השפע וברכה, שאין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה (ב"ר ו' ו'), והנה מלאכי אלהים עולים, שכשישראל עושים רצונו של מקום, הם עולים בתורה ותפלה במצות ובמעשים טובים, ויורדים בו כי מורידין שפע ברכה וחיים. או יאמר על דרך וא"ו המחלקת, ור"ל או שמלאכי אלהים עולים כשהם ראוים אליה, או שמלאכי אלהים יורדים כשאין ישראל עושים רצונו של מקום, ואף על פי כן העולם כמנהגו נוהג. וכללו של דבר, כשישראל ראוים, אז השפע והברכה אינו מכונה בשם ירידה דמשמע ירידת השפע, רק שהם עולים ומגיעים למעלה אליה, מה שאין כן כשאין עושים רצונו של מקום, אז הם אינם עולים, רק השפע והברכה יורד והושפל אליהם להנתן לאינם ראוים לה, ועם כל זה זן השי"ת את עולמו ברחמים, והבן. (ט), עוד יתכן לפרש והנה סולם מוצב ארצה, על בית המקדש שלמטה, וראשו מגיע השמימה שהוא מכוון כנגד בית המקדש שלמעלה, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו שהיו מצויים בו מלאכים, והנה ה' נצב עליו (כמו ועליו מטה מנשה, במדבר ב כ), שבקדשי קדשים כתיב (ויקרא טז יז) וכל אדם לא יהיה וגו', ודרשו (ירושלמי יומא פ"א ה"ה) וכל לרבות מלאכים, (בראשית כח טז) ויאמר אכן יש ה' במקום הזה וגו' במקום שהיה ישן, ועליו שם משותף הוא ושניהם אמת. או יאמר, דקאי על בית המקדש כמו שפירשנו, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, יבואר על דרך רז"ל (חגיגה י"ג ע"ב) כתיב (איוב כה ג) היש מספר לגדודיו, וכתיב (דניאל ז י) אלף אלפים ישמשוני. לא קשיא כאן בזמן שבית המקדש קיים, כאן בזמן שאין בית המקדש קיים, והנה ה' נצב עליו ולא ישתנה, כמו שכתב המורה לדרכו בשורש נצב, והבן. (י), עוד יתבאר והנה סולם מוצב ארצה וגו' כל הפסוקים. על דרך שפירשתי בהסליחה אזכרה אלהים ואהמיה (הובא למעלה בהפתיחה), עיין שם באורך. והפסוק (תהלים ד' ב) בקראי ענני אלהי צדקי. ושורש הדברים כי ישראל הם ח"ו בשפל תחתית ובמדריגה שאין למטה ממנה ח"ו, אז כשקוראים אל ה', הוא יענם בודאי ותפלתם אינה חוזרת ריקם. והיינו והנה סולם מוצב ארצה, אז וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלהים, היינו ישראל שנאמר עליהם (תהלים פב ו) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם, עולים ויורדים הכל בו, דהיינו כשהן עולין עולין בו דהיינו עד לשמים, וכשהן יורדין יורדין בו דהיינו עד לעפר, כמו שאמרו רז"ל (מגילה דף ט"ז.) כך אופיה של אומה זו. והנה ה' נצב עליו לשמרו בין כך ובין כך, רק או משגיח מן החלונות, או מציץ מן החרכים (שיר השירים ב ט), והיינו ה' נצב עליו על הסולם, אם כן כשהן עולים רואים זה את זה, מה שאין כן כשהן יורדין העליון רואה והתחתון אינו רואה בגבהות כל כך, ואם כן שני הפירושים צדקו יחדיו עליו על הסולם, ועליו על יעקב לשמרו. ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך (בראשית כח יג), מוסב על ה', כשנוהג בחסדו ואין דינין שולטין, והיינו כשעושים רצונו של מקום דלפני זעמו מי יעמוד אז אנחנו בנים, מה שאין כן בבחינת אלהי יצחק, אז הוא אדון ואנחנו עבדים, ומכאן למד יעקב ואמר ופחד יצחק (בראשית לא מב), על דרך ואם אדונים אני איה מוראי (מלאכי א ו), הארץ אשר אתה שוכב עליה, היינו אבן שתיה שהוא יסוד הכל, וממילא דכל הארץ נגרר אבתריה כטפל אל העיקר, לך אתננה ולזרעך. ועוד הארץ אשר אתה שוכב עליה ולא נקבר, כי יעמוד כישן משינתו, מה שאין כן בחוץ לארץ נקבר שאינו עומד שם, וצריך להתגלגל במחילות עד ארץ ישראל כידוע (ב"ר צ"ו ה'), והבן. ואם כן נכלל בזה כל הארץ. והיה זרעך כעפר הארץ (בראשית כח יד), והיינו שלא יכלה זרעך, כמו שכתבו התוספת (במסכת ברכות דף י"ז ע"א ד"ה ונפשי) על התפלה ונפשי כעפר לכל תהיה. (בראשית כח טו) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, על דרך בכל פרשת העיבור יהיה צרכיהם לפניך (ברכות כ"ח ע"ב), כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי. והנה לכאורה משולל הבנה, וכי אחר כך יעזבו ח"ו. ונראה לפרש או על דרך עד ועד בכלל, או עד עת הזאת לא אעזבך, כי אנכי אחזיק בך כיון שאין לך כח להדבק בי, מה שאין כן אחר כך אתה תחזיק בי בכחך, והבן. ועוד יש לפרש הארץ אשר אתה שוכב עליה, אף שיש בה איכות קדושה נשגבה עד מאד, אתננה לזרעך להיות נטפלים אליה, אם יהיו קדושים תשאר בקדושתה, ואם לאו תתחלל ח"ו שיבואו האויבים ויעשו כרצונם, ועל ידי זה והיה זרעך כעפר הארץ, כמו שפירשו התוספת שלא יכלו, ועל דרך שדרשו רז"ל (איכ"ר פ"ד י"ד) אלמלא לא שפך חמתו על העצים ואבנים, לא היה נשאר וכו', ועל כן אמר (בראשית כח טז) ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי, שאלו ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה, ויירא כי אחזתו רעדה בראותו איך גוים מרקדים בהיכלו במקום שהוא קדוש כזה, ולזה בחיר שבאבות עמד שם בתפילה, עד שהשיב לנפשו (בראשית כח יז) מה נורא המקום הזה, ר"ל אף שהוא נורא אין זה כי אם בית אלהים, ואיזה בית אשר תבנו לו ובודאי הוא רק בית להתקבץ שם אוהביו, כי וזה שער השמים, וממילא דהוא נטפל לישראל כי אם אין אוהבים אין בית, ואחר זה (בראשית כח כ) אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך אשר אנכי הולך וגו', כל התפלה מוסב על העתיד, והבן.