חסידות על תהילים קיא:ד

בספר קדושת לוי פי' בזמן הזה ממש עתה שיש בכל שנה הארה מהנסים שהי' אז ע"ש. אך מ"מ להרגיש הארת הנס צריך האדם להיות נפרש מהטבע. וכפי מה שאינו משוקע בטבע וגשמיות יכולין להרגיש. כי נס הוא למעלה מהטבע. ומ"מ ע"י המצוה נ"ח להיות נדבק במה שלמעלה מהטבע. שזה עיקר בחי' המצות לדבק ולחבר האדם במה שלמעלה מן הטבע. אף שעושה עניני עוה"ז מ"מ יוכל להיות נדבק ע"י אור המצות שהם בבחי' עשי' גשמיות כנ"ל. ואא"ז מו"ר זצלה"ה אמר קבעום ימים טובים בהלל והודאה. שתקנו שע"י הלל והודאה יעורר האדם הארת הימים שיהיו נפתחים ומאירים לו. וכן פירש זכר עשה לנפלאותיו להיות נזכר הארת הנסים והנפלאות בכל שנה בימים ההם עכ"ד ז"ל:

(ליל ב) בספר קדושת לוי פי' בזמן הזה שהנס מתחדש בכל שנה ע"ש. והיינו שנס הקבוע בזמן נקבע הארת הקדושה תוך הזמן לדורות אף כי כל נס הוא למעלה מהזמן מ"מ שורש הזמן והטבע דבוק בלמעלה. וצריך האדם להאמין שאין שינוי וז"ש בימים ההם בזמן הזה שהכל זמן אחד הוא רק שעתה נסתר בהטבע ואז הי' מתעלה לשורשו כנ"ל. ובאמת נס שנשאר דבוק בזמן והטבע הוא פלא יותר ואפשר לכך נשאר פך אחד אף כי הי' יכול להיות דולק בנס בלי שמן רק שיהי' שייכות הנס תוך הטבע כנ"ל להיות נשאר לעולם. וע"י הנרות יכולין למצוא הארה הגנוזה בימים אלו שזה ענין המצות להאיר למצוא על ידן אור הגנוז בעוה"ז ומצות נר חנוכה שמיוחד לימים אלו הוא ע"י שיש אורות מיוחדים בימים אלו שצריכין חיפוש בנרות כנ"ל. וכן אמר מו"ז ז"ל ע"פ זכר עשה לנפלאותיו שבסיבת המצות נעשה זכר להתעורר הנפלאות שהיו בימים האלו כנ"ל:

וזהו כוונת הפסוק (תהלים קיא, ד) זכר עשה לנפלאותיו, וקשה על מה צריך לזכור הפלא הלא הוא העושה כנ"ל. על זה תירץ חנון ורחום ה', ודרכו לרחם ועל הים לא היה מרחם וביטל אותו מפני ישראל שיצאו ממצרים והיו צריכין לעבור עליו היה מרחם עצמו וביטל את הים מפני ישראל זהו פלא עצום זהו ישועה אחת. ויש ישועה שהשם יתברך עושה ומלבישו בטבע כמו שעשה הנס בפורים שלפי הנראה היה על ידי הטבע שאחשורוש נשא את אסתר ומחמת אהבת אשה הרג את המן וכן בנס דחנוכה היה גם כן לפי הנראה על פי טבע שהמלך היה אוהב את יהודית ויצא מכאן הריגת הגוים ונצח את השונאים. והענין יתבאר על פי משל, למלך שבנה פלטין לבנו ותחלת מחשבתו היה על סוף המעשה שידור בנו, ואחר כך בא אחד וגירש את בן המלך מהפלטין שבנה המלך בעבורו הנה מהראוי היה שאבן מקיר תזעק על זה ותצא ממקומו ותהרוג לאיש זה. אך כי אין להביא תנועה בעצמה. כך העולם נברא בשביל ישראל הנקראים בני בכורי, וכשאומות רוצים להעבירם חלילה מן העולם אז הבורא ברוך הוא כשיש רצון מלפניו מניח את העולם לעשות טבעו והטבע בעצמו הוא המכה באומות ההם. והנה הטבע הוא מדריגה תחתונה מאלהות לכן הטבע גימטריא אלהים. ועל זה נאמר הוא יגאלנו אחרית כראשית, היינו סוף המעשה הוא תחלת מחשבה, כי בשביל ישראל שנקראו ראשית נבראו עולמות ואחרית הוא סוף המדריגה המתלבש בטבע. אך חס ושלום כשאין רצון הבורא אז מחליש כח הטבע ועל זה נאמר (דברים לב, יח) צור ילדך תשי. והנה כשאדם רוצה לדבר אזי מישב עצמו אם הדיבור הזה נכון לדבר ואם יש לשאול עליו אזי מניח דיבור זה ומדבר דיבור אחר ואז הוא חדש לגמרי. והנמשל הוא, העולם נברא בדיבור שנאמר (תהלים לג, ו) בדבר ה' שמים נעשו, וכשהבורא מושיע את העולם על פי הטבע הוא מלשון חנוכ"ה, שאינו דבר חידוש רק שמחנך הדבר בעצמו להיות ולעשות פעולות ונתגלה האור של הקדוש ברוך הוא בעולם, ולזה גם כן נמשל אסתר לאילת סוף כל הניסים, כי הוא סוף כל המדריגות כנ"ל. וזהו כוונת הגמרא אלו פרחי כהונה, היינו קרבנות, כי הקרבנות מרומזים על ניסי השתנות הטבע, כי קרבנות באים לרוב על השתנות השנים והמועדים ועל זה אמר (שבת כא:) משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק, כי קודם הנס כלתה כביכול השפע עד שגם הטבע לא עשתה פעולתה, והיינו רגל לשון רגילות, וחמה לשון התגלות השפע ודו"ק: