קישורים על תהילים קיא:ד

נסים ונפלאות עד אין מספר. זכר עשה לנפלאותיו כו'. לשון זכרות והשפעה כמ"ש נתת ליראיך נס להתנוסס. פי' שיצמיח ממנו עוד ניסים רבים אין מספר וז"ש על הניסים כו' שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. שיתעורר גם עתה החסדים שהיו בימים ההם גם בזמן הזה וזה הרמז בפ' מה הערבון אשר תתן לי. פי' שיהי' לנו גם עתה בזמן הגלות כח להיות לנו קיום בכובד הגלות. ותאמר חותמך ופתילך ומטך אשר בידך. חותמך. רמז על בחי' צי"ע השומר חותם הברית קודש. ופתילך הם מצות ציצית ותפילין ותפלה. ומטך. פי' מטה כלפי חסד. באלה הענינים יש לנו קיום בגלות כמו שהי' בנס חנוכה ע"י פך השמן שהי' מונח בחותמו של כה"ג פי' שהכה"ג הי' משומרי הברית ע"י טהרת מחשבות. וזה ג"כ הרמז ותשב בפתח העינים. רמז לשכינה הקדושה שורה בצדיק שיש לו טהרת המחשבות ע"י שמירת עינים כמ"ש אי' הקדשה היא בעינים. הקדושה היא בעינים ששומר עיניו מראות ברע. ועל ידו יש לנו קיום בגלות. כמ"ש כי אתי יאכלו האנשים בצהרי"ם. לשון אות"י. יאכלו האנשים בצהרים. צה"ר י"ם. צה"ר לשון מאירות י"ם יסו"מ כי הוא העושה היחוד בספירת יסו"מ והבן.

זכר עשה לנפלאותיו כו'. יבואר עפ"י מה שיש להתבונן על מה שאנו עושים זכרון בכל הניסים שנעשו לאבותינו כגון חנוכה ופורים שתקנו חכז"ל. וגם יש מצות מן התורה מצה ומרור זכר ליציאת מצרים וכדומה. מה זה גודל הטובה שהיו בנ"י צריכין להיות משועבדים לפרעה במצרים ואח"כ יוציאם משם הלא יותר טוב הי' להם שלא היו יורדים כלל למצרים ולא יהיו צריכין לגודל הניסים האלו וכן בכל הניסים שעברו עלינו. הלא אח עשו ליעקב ולא ירד כלל למצרים. אך ידוע מכל הספרים הקדושים שכל איש אשר בשם ישראל יכונה אין לו חלק בעולם הזה כלל לחיות אפי' שעה אחת אלא הכל מצד החסד וחנינה. כמו שאמרו חכז"ל על דוד המלך ע"ה שהי' ראוי מצד המזל להוולד נפל לולי שנתן לו אדה"ר שבעים שנה משנותיו. וזה דבר תימה מאד כי כמה רשעים המה בעולם הזה באריכות ימים ושנים ועוברים על רצון הבורא. ודוד המלך נעים זמירות ישראל יהי' נפל. אך כל זה מטעם הנ"ל כי עיקר חיות הצדיקים רק בעוה"ב וזה חלקם האמיתי. לכן גם זה הי' צריך להיות כן שיהיו בנ"י במצרים בכובד השיעבוד והגלות ואח"כ יצמיח להם ישועה ע"י הצדיק הדור. וז"ש במע"ב וחשך על פני תהום רומז על הגלות. ורוח אלהים מרחפת על פני המים זה אורו של משיח. וכן כל הגואלים שעמדו על ישראל בכל דור המה היו צי"ע מנוטרי הברית לכן היו צנורי ההשפעות הטובות כמ"ש במרדכי אם מזרע היהודים מרדכי. ר"ל בבחי' זריעה להצמיח ישועות לכל הדור. ומכ"ש יוסף הצדיק שהוא הי' מסתכל עד סוף כל הדורות ובזכותו יצאו ממצרים וקריעת ים סוף דכתיב הים ראה וינס זה ארונו של יוסף קיים זה מ"ש בזה כמבואר במ"א. וכן נס דחנוכה ג"כ הי' ע"י כח הצי"ע כמ"ש ולא מצאו רק פך אחד של שמן שהי' מונח בחותמו של כה"ג. שמן רומז לנשמה וע"י שהי' מונח בחותמו של כה"ג רומז לחותם ברי"ק שהי' משומרי ברית. הי' בכוחו להצמיח להם ישועה ולהאיר להם מתוך החשיכה. כמ"ש ואח"כ באו בניך כו' והדליקו נרות בחצרות קדשך. כי אף שבהמ"ק הי' קיים אז לא הי' מאיר בחי' האור כאשר טמאו כל השמנים אך הם החזירו בחי' האור כמבואר במ"א וז"ש לשנה האחרת קבעום בהלל והודאה. כי אך אז ראו כי הנס הי' ע"י מתתי' כה"ג בחי' צי"ע והוא בבחי' משפיע לכל דור בזמן הזה כמ"ש זכר עשה לנפלאותיו בחי' דכר ומשפיע להיות כן תמיד. וז"ש על הניסים כו' שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. נ"ס ר"ת "סומך "נופלים כו' בימים ההם בזמן הזה שיהי' כח בימים האלו להתעורר גם בזמן הזה תוקף הנס והישועה. וז"ש הללויה הללו עבדי ד' הללו את שם ד'. הנה ידוע כי אם האדם משבח לשום מלאך וכוכבי מעלה הוא כעובד ע"ג. אך להודות ולהלל לצדיקי עולם זהו כבודו ית"ש כי אורייתא וקב"ה וישראל חד. ועינינו הרואות כל ספר בראשית הוא ספורי האבות הצדיקים מזה נדע כי סיפור ממעשי הצדיקים זהו התורה. וז"ש כי לא דבר רק הוא מכם. ר"ל התורה היא מכם כי ששים רבוא אותיות לתורה וששים רבוא נשמות מבנ"י. לכן אמרו יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים. כי הלא נעשה מזה תורתן של בנ"י. וזהו ג"כ הללוי' הללו עבדי ד' הללו את שם ד'. ר"ל הילולו של הש"י להלל את עבדי ד' הצדיקים. והבן:

זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה'. היינו מה שמזכירין יציאת מצרים בכל יום ערב ובוקר שצריך להזכיר קי"ס ומכת בכורות (כמ"ש בירושלמי ומ"ר בשלח פ' כב) דזה נקרא נפלאותיו, דקי"ס בעתיקא תליא כמ"ש בזוהר הקדוש והוא פל"א עליון, וכן מכת בכורות שהיה מכה עשירית שאז נתבררו ישראל שיצאו מהקליפה ממדה יו"ד שהוא ראשית גוים ונכנסו לקדושה למדה יוד מתתא לעילא שהוא מדת כ"ע פל"א עליון וזהו זכר עשה לנפלאותיו, ומה שציוה השי"ת לזכור ב' הנפלאות הנז' הוא חנון ורחום ה' שעל ידי הזכרון יוכלו להמשיך אז שיזכו לקדושת עתיקא פל"א, וכמו שמצינו ברחב"ד (תענית כה.) שאמר מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק, ולמה הזכיר מי שאמר לשמן וידליק, רק שצריך להזכיר שכן הטביע השי"ת בטבע השמן וידליק ועל ידי זה יוכל להמשיך שיאמר לחומץ וידליק, ועל דרך ששמעתי מרה"ק זצלה"ה שאמר שמה שמצינו באלישע ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל ולמה הוצרך לקצוב עץ ולהשליך, רק שרצה להזכיר שהטביע השי"ת בעץ שיצף ע"פ המים ועל ידי זה השליך שיתן השי"ת טבע זו גם בברזל ואלישע עשה זה במעשה ורחב"ד זכר זה בפה מי שאמר לשמן וידליק כו ואצלו לא היה זה מעשה נסים דאז בודאי לא היה רוצה ליהנות ממעשה נסים (כמש"ש כד:) רק כיון שהיה ברור לנצח עיניו שאין שום טבע והרגל רק מה שהשי"ת נותן בזה הטבע והיה דומה לפניו מה ששמן דולק כמו שהיה חומץ דולק, ועל ידי שזכר בפה מי שאמר לשמן וידליק שזה רק ממאמר השי"ת על ידי זה המשיך ההשפעה לחומץ שידליק, וזהו זכר עשה לנפלאותיו הוא הטעם חנון ורחום ה' שעל ידי הזכרון יוכלו להמשיך ההשפעה מעתיקא שהוא פלא. טרף נתן ליראיו י"ל הא השי"ת זן ומפרנס לכל בריותיו, רק קאי על אכילת מצה שהוא אכילה של מצוה בקדושה ומברכין אקב"ו והוא בלא שאור וחמץ והיינו שלא ימצא בו שום הנאת הגוף שהוא בא ממה שהכנס הנחש השאור בעיסה ולזה זוכין רק יראיו יזכור לעולם בריתו היינו שיועיל לכל השנה שהי' האכילה בקדושה וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קנד ב) וכהני הוו לקטי איבא דשלחן משבת לשבת כו' בגין ההוא לחם כו' אתברכא כל מזונא ומזונא דאכלי ושתאן דלא לקטרגא בהו יצר הרע דהא יצר הרע לא אשתכח כו' ואם הועיל אכילת לחם הפנים שאכלו הכהנים בשבת לכל אכילתם בחול שלא יהיה בו קטרוג יצר הרע כמו כן יועיל אכילת מצה שהוא בלא שאור שבעיסה לאכילת כל השנה שיהיה בקדושה שלא יהיה בהם קטרוג יצר הרע שהוא השאור שבעיסה וזהו יזכור לעולם בריתו, ברית מורה שיהיה לעולמי עד, וכן נקרא תורה ומילה ברית כמ"ש (נדרים לב:) שהוא גם כן לעולמי עד שהתורה ניתנה במתנה לישראל עד שאמרו לא בשמים הוא וכן המילה מאן דאתגזר איקרי צדיק אף שיעבור עליו מה, מכל מקום ועמך כלם צדיקים כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א צג א) וכן השבת נקרא אות ברית שהוא לעולם וכן אכילת מצה מועיל לעולם שיהיה האכילה בקדושה, כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, בתיקונים (תי' יט כח ב) חכמה כ"ח מ"ה ובכל האומות יש חכמה כמש"נ ואתה מחי' את כלם וכ' החכמה תחיה את בעליה, עיקר החיות חכמה, ונמצא באו"ה ני"ק של חכמה המחי' אותם, הגיד לעמו הגדה ברזא דחכמתא כמ"ש (זח"א רלד ב) והיינו מה שפיזר ישראל לבין האומות, ובגמרא (פסחים פח:) כדי שיתוספו עליהם גרים ופירשו שהוא הני"ק מהאומות וממילא מסתעף שמתגייר מי מהם, וזש"נ לתת להם נחלת גוים החיות והחכמה שבהם, שכן עיקר התפשטות תורה שבעל פה בבבל כמ"ש (סוכה כ:) עלה עזרא מבבל ויסדה כו' הלל הבבלי כו' ר"ח ובניו כו' וכן תכלית כל הגליות להוציא התורה שבעל פה שבאו"ה, והאדם אינו יודע מה יקבל מהם מהני"ק ועז"נ הגיד לעמו שהשי"ת ממשיך ברזא דחכמתא הד"ת בלב האדם, וכן המעשים, שעל ידי זה יזכה להוציא הני"ק לפי הדור ושבת ברזא דברית, גם דכו"ע בשבת נתנה תורה לישראל ויום השביעי דא תורה שבעל פה (זח"א מז ב) ומלכות פה תורה שבעל פה יזכור לעולם בריתו דבו הזמן להוציא הני"ק ועל ידי שמירת שבת מיד נגאלין.