פִּתְחוּ־לִ֥י שַׁעֲרֵי־צֶ֑דֶק אָֽבֹא־בָ֝ם אוֹדֶ֥ה יָֽהּ׃
ערבי נחל
להבין כל זה הנה כתב בהקדמת ס' הזוהר (זהר ח"א דף ז' ע"ב) וז"ל: בראשית רבי חייא פתח ראשית חכמה יראת ה' כו' האי קרא הכי מבעי למימר סוף חכמה יראת ה' בגין דיראת ה' סוף חכמה איהי אלא איהי ראשית לאעלא לגו דרגא דחכמתא עילאה, ר"ל שלגבי האדם הוא התחלה ודרך כניסה לכל קדושות מדות של מעלה ממנה כי יראת ה' היינו מדת המלכות סוף כל הקדושות, הדא הוא דכתיב פתחו לי שערי צדק זה השער לה' (תהילים קיח, יט) ודאי דאי לא יעול בהאי תרעא לא יעול לעלמין למלכא דאיהו עילאה וטמיר וגניז ועביד ליה תרעין אלין על אלין ולסוף כל תרעין עביד תרעא חד בכמה מנעלין בכמה פתחין בכמה היכלין אלין על אלין אמר כל מאן דבעי למיעל לגבאי כו' בהאי תרעא יעול אוף הכי תרעא קדמאה לחכמה עילאה יראת ה' איהו כו' אמאי איקרי יראת ה' בגין דאיהו אילנא שטוב ורע זכי ב"נ הא טוב עכ"ל וע"ש עוד.
ישמח משה
והנה העיקר מכאן ולהלן, לשמור מהבל וכזב לשמור הפה והלשון. והנה פירשתי כבר מסורה אחת (תהלים קמט ו) וזה הוא תארה, רוממות אל בגרונם. (תהלים קטו ז) לא יהגו בגרונם. (תהלים ה י) קבר פתוח גרונם. וגם לפרש הפסוק (שם י"ב) יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות, (תהלים יב ה) אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. דיש בזה דקדוק עצום, דלמה אמר ללשונינו בשני למדין, היה די לומר לשונינו בלמד אחד, והלא דבר הוא. ועוד למה קראן שפתי חלקות, והדר קראן לשון מדברת גדולות, דאינו אלא כפל ענין אחד במלות שונות דלמה זה. והנ"ל בזה, דהנה האלשיך הקדוש פירש בפסוק (דברים כג ג) ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר, דהאי לאמר אין לו מובן, דאינו לומר לזולתו. ותורף דבריו כי הנה אשר דיעה קנה, גם כי צדיק תמים יהיה לא יבצר ממנו השערת גדולתו ית', ואם לפני מלך בשר ודם יעמוד אנוש כערכו, יראה ורעד יבא בו פלצות יאחזוהו ואימתו יבעתוהו, ומה יעשה כי יקום ויתפלל לפני אלקי האלקים ואדוני האדונים כי יוצר הכל הוא ב"ה וכל העולמות כאין נגדו, ומה הוא היתוש הנטוש הלז, אם מוח לו בקדקדו הלא יאחזנו פלצות, כי יכיר שפלות וקוטן ערכו, ומי בשחק מכל שרפי קדש יערוך לאלקים תפלה נאותה לפי גדולתו ית', ומה גם אתה איש האדמה, וקל וחומר אם מלאכי השרת שאין אומרים לפניו יתברך רק ג' תיבות קדוש קדוש קדוש, מרוב יראה ורעד וחלחלה ניתך אש זיעתן עד דנהר דינור נגיד ונפיק מהן, בן אדם על אחת כמה וכמה דראוי להיות חל מלפניו, עד בלתי יעצור כח להתפלל באמרו כי אימתו יבעתנו, ומה גם כי אדברה דברי עמו, וצריך לבקש ממנו ית' מענה לשון שיוכל להתפלל. והיינו ואתחנן וכו' שיוכל לאמר, ומהאי טעמא יסדו אנשי כנסת הגדולה בפתח שער התפלה אדני שפתי תפתח (תהלים נא יז), שהשם אדנית הוא פתח השער התפלות, ממנו נבקש פתוח תפתח שפתותינו, עד כאן דבריו בשינוי הלשון וקיצור מפרושו. והנה הגאון מהר"י ז"ל בספר יערות דבש חלק א' דרוש א' בביאור השמונה עשרה כתב, כי השפתים שומרים לפה, ואינם ראוים לפותחן אלא ברצון ה' לתורתו ולכל חפצי שמים, ואדני במילי אותיותיו אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, גימטריא תרע"א, כי אז השערים נפתחים להתפלל. ועל זה נאמר (תהלים קיח יט) פתחו לי שערי צדק, כי השפתים הם שערים, אם הם לעבודת ה' הם שערי צדק, עד כאן דבריו. נמצא השם אדני הוא ממונה על פתיחת שפתים. וכתב עוד וז"ל: אם כן מי הוא האיש אשר לא יתן על לבו, אם להתפלל ולהודות לה' אני צריך תפלה מה' שיפתח שפתי, ואיך אני פותח שפתי כל היום בדברים בטלים, ניבול פה, לצנות, שקרנות, גנות חבירו, לשון הרע, רכילות, מסירות, ובוטה לחבריו כמדקרות חרב, וי מה יענה איש כזה, הלא יצחקו לו מלאכי השרת ויאמרו להתפלל מבקש מה' שיפתח שפתיו, וכל היום שפתיו חומה פרוצה שפתי חלקות בדברי רמיה, עד כאן דבריו. והנה בברכת אהבה רבה להודות לך, כתבו לכוין שהפה והלשון נבראו רק להודות ולהלל לשמו ית' ולשאר חפצי שמים. ועל פי זה יתבא המסורה הנ"ל, על אלו שכל היום יהגה פיהם הבל וריק ולשון תרמית, וכשהגיע להתפלל אומר ה' שפתי תפתח, כאלו לא יכול לדבר וצריך שיפתח ה' שפתיו, וזה אמרו קבר פתוח גרונם כל היום בלשון הרע ורכילות, ובעת שרוממות אל בגרונם שצריכין להתפלל ולהודות להשי"ת, אז לא יהגו בגרונם אינם יכולים לדבר וצריכין שיפתח שפתותיהן כנ"ל. ועל פי זה יתפרש הפסוק הנ"ל, יכרת ה' כל שפתי חלקות, כי נחלקים המה ואינם על קוטב אחד, כי בדברים אשר למרות את עיני כבודו, אין פיו סגור ושפתיו ברשותו ואין צריך לשם אדני לפתוח שפתיו. ולדברים אשר הוא לכבודו יתעלה, פיו סגור וצריך לפתיחת שפתים. ובאמת חפצי שמים הם ראוי ללשונינו כי נברא לכך, מה שאין כן בדברים בטלים, ואם לזה שראוי ללשונינו צריך פתיחת שפתים, על אחת כמה וכמה שיהיה פיו סגור במה שאינו ראוי ללשונינו ולשפתותינו. וזה אמרו יכרת ה' כל שפתי חלקות כי נחלקין המה, ומפרש במה נחלקות, אמר לשון מדברת גדולות כמו שפירשו המפרשים דהיינו לשון הרע ורכילות ואין פיו סגור, אשר אמרו ללשונינו, ר"ל בדבר הראוי ללשונינו דהיינו תפלה והודיה לשמו יתברך, נגביר ר"ל שצריכין להתחזק בעל כרחם ולבקש פתיחת שפתים כאילו אינם יכולים לדבר, ולכך אמר ללשונינו, והבן. אבל שפתינו, ר"ל מה שהוא רק דבר שפתים והוא לנו ולא לשמו ית', אתנו ברשותינו ככל חפצינו מי אדון לנו, ר"ל אינם צריכין לזה לשם אדני המורה שהוא אדון לכל, כמבואר בשו"ע או"ח סימן ה' (סעיף א') לפתוח שפתים, כנ"ל נכון בס"ד, מזה תבינו כמה ראוי לשמור הפה והלשון.
קדושת לוי
וזה עשאום יום טוב וקבעו בהלל ובהודאה, כלומר שבצדקת מתתיהו בן יוחנן כהן גדול ובניו גרמו שלמעלה נפתחו שערי החסדים ושערי נסים ונפלאות ואהבה לעמו בני ישראל בח' ימי חנוכה מה שלא היה עד ימי מתתיהו כהן גדול. וזהו עשאום יום טוב, שנפתחו למעלה ההארות והאהבה והנסים והחסדים לישראל בח' ימי חנוכה וקבעום בהלל ובהודאה, כלומר שעל ידי ההלל והודאה ימשיכו אותן ההארות והחסדים והנסים למטה ואפשר שהאורות נפתחין בשבת ויום טוב הוא על ידי נרות של שבת ויום טוב, כי הנר של שבת הוא המצוה ראשונה בכניסת שבת קודם התפלה של ערבית וקידוש אחרי כן ועל ידי הנרות נפתחין האורות למעלה ועבור כי פתיחת האורות למעלה הוא מעצמו לכן די בנשים. וכבר ידוע שכל הפתיחת שערים הוא בזאת כמו שנאמר (תהלים קיח, יט) פתחו לי שערי צדק, ובזאת יבוא אהרן אל הקודש (ויקרא טז, ג)לכן מצותה בנשים, כי זאת יקרא אשה. ואפשר גם על נר חנוכה נפתחו האורות למעלה ואור גורם לפתיחת אור ועבור שישראל בעצמם עשו בזה פעולה שיפתחו אורות למעלה בימי חשמונאי ובניו נתקנה זאת המצוה והיא דרבנן ואנחנו הוא הגורם שיפתח האורות, כי היא תורה שבעל פה ואנחנו כנסת ישראל וכיון שאנחנו נשמת ישראל תיקנוה צריך כל אחד ואחד להדליק נר חנוכה, לא כן נר שבת ויום טוב שהיה מפי הקדוש ברוך הוא תורה שבכתב ומעצמו נפתחין שהיא תורה שבכתב לכן די בנשים ואין צריך כל אחד ואחד להדליק נרות של שבת, כי די באור אחד שבבית שיפתחו האורות למעלה. אבל בנר חנוכה שאנחנו כנסת ישראל תקנוה לכן המהדרין נר לכל אחד ואחד, כדי שכל אחד ואחד בשורש נשמתו יפתחו האורות למעלה כן מהדה ישפיע האל הטוב אודות וחסדים לכל עמו בני ישראל אמן סלה. וכבר כתבנו לעיל שמה שאמרו חכמינו ז"ל עשאום יום טוב, קאי על הנדות חנוכה. ובשעת הדלקת נרות אסור במלאכה שפתיחת האורות הוא בזאת ואשה נקרא זאת, כמו שכתבתי לעיל והבן: