חסידות על תהילים קנ:ו

כִּי עִקָּר יְנִיקַת הַנְּשָׁמָה הוּא מֵהָרֵיחַ. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות מג:): מִנַּיִן שֶׁמְּבָרְכִין עַל הָרֵיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ. אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה נֶהֱנֵית מִמֶּנּוּ וְלֹא הַגּוּף, הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה הָרֵיחַ. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי זֶה הַמּוֹכִיחַ, שֶׁהוּא מַבְאִישׁ רֵיחָם, עַל־יְדֵי־זֶה נֶחֱלֶשֶׁת הַנְּשָׁמָה, שֶׁיְּנִיקָתָהּ מֵהָרֵיחַ כַּנַּ"ל, וּמִמֵּילָא נִפְסָק הַשֶּׁפַע מִכָּל הָעוֹלָמוֹת הַתְּלוּיִים בָּהֶם.

ונחזור לענינינו, דהנולד מזה שאמרנו דצריך לכפר על השוגג תחלה, אם כן מובן דאלול הוא תחילה, ואחר כך ראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכיפורים דהם העיקר, מובן דאלול הוא זמן כפרה לשגגות שהוא התחלה, וכשגומר אחר כך בראש השנה ויום הכיפורים מחילה לעונות וסליחה לפשעים. וכתבו כמו הרוצח בשוגג שם לו השי"ת מקום אשר ינוס שמה, כן נתן השי"ת לחוטאים בשגגה מקום לנוס שמה, זה החודש שהוא כפרה לחטאים, ונתנו רמז לזה ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו ושמתי לך (שמות כא יג), ר"ת אלול. לרמז כי אלול זמן כפרה לשגגות, והוא המקום אשר ינוס שמה כל איש שוגה ופתי, ובעוברים בשגגה כתיב (תהלים קטז ו) שומר פתאים ה', כי צריך שמירה משליחי הדין, לכך סופי תיבות של אנה לידו ושמתי לך, ס"ת יוה"ך הידוע היא מלאך הממונה על השמירה, היוצא מס"ת כי מלאכיו יצוה לך (תהלים צא יא), עד כאן מבואר בספרים הקדושים. והנה לכאורה יפול לב האדם לומר מה כל הרעש הזה בחודש הזה, הלא שגיאות מי יבין. ואבאר דהוא על פי מ"ש בהפסוקים (תהלים י"ט) תורת ה' תמימה כו', (תהלים יט יג) שגיאות מי יבין כו', (תהלים יט יד) גם מזדים חשוך עבדך כו'. והפסוקים (תהלים קיט קה-קז) נר לרגלי כו' (תהלים קיט קו) נשבעתי ואקיימה כו', (תהלים קיט קז) נעניתי כו' (בתפלה למשה תהלים קמ"ט). על פי אמרם (דב"ר פ"ד ד') אמר הקב"ה נרי בידך כו', ודרשו כן (במדרש רבה ראה) מן הפסוק (דברים יא כב) כי אם שמור תשמרון. ועל פי מה שפרשו גם עבדך נזהר בהם כו' (תהלים יט יב). ועל פי זה מבואר תורת ה' תמימה כשמחזיקין אותה בתמימות, אז משיבת נפש אם מבקשת לצאת, כמו שדרשו (ב"ר י"ד ט') בכל הנשמה כו' (תהלים קנ ו), על כל נשימה ונשימה כו', שהנפש מבקש לצאת, ומלא כל הארץ כבודו מחזירה, ומה שפירש האלשיך בפסוק (ויקרא כו יא) ונתתי משכני בתוככם כו', ומה שפירש ואעירה ועם רוחי גויתי ה' לי וכו'. ונחזור לענינינו שהתורה מחזרת הנפש, כי אם אנו משמרין נרו, הוא משמר נר שלנו, ומפרש כי התורה הוא אור ונר להורות לנו את הדרך אשר נלך, (תהלים יט ט) פקודי ה' כו' הכל סובב על זה הקוטב, על כן (תהלים יט י) משפטי ה', שאמר אם אתה משמר נרי כו', אמת כי צדקו יחדיו מדה כנגד מדה זה, ומשבח אורן הנחמדים מזהב כו', גם עבדך נזהר וכו', וכמו שפירש הע"א בספר עמודי שש, ומהר"י מינץ בדרשותיו, ואם כן הוא אור גדול. ומה שאמרתי מה שאמר השי"ת נרי בידך כו', והוציאו מן המקרא כי אם שמור תשמרון המאמר הנ"ל, הוא לכונה גדולה מאד עמקו מחשבותיו ית"ש וזה כל הקיום של האומה ישראלית, על פי הנדרש בירושלמי (ר"ה פ"א פ"ג) על הפסוק (ויקרא כב ט) ושמרו משמרתי, שהקב"ה מקיים מצוותיו של תורה, וכל הנהגה שלו ית"ש הוא הכל על פי התורה. והנה ידוע כי גם השגיאה הוא פשיעה גדולה, ובא מהעדר יראה ופחד, ושר המשקים ושר האופים יוכיח, שהיה רק שגיאה שנמצא זבוב כו' (ב"ר פ"ח ב'), ואם אימת מלך בשר ודם כן, על אחת כמה וכמה. ודין ד' שומרים (והטעם), ואנן כשואל שכל הנאה שלנו, אם חטאת מה תפעל לו ואם תצדק וכו', והיה ראוי להיות חייב אפילו באונסין, ומכל שכן בשגיאה שהוא פשיעה, ובשמירה בבעלים פטור מן הכל אפילו מן הפשיעה, לבד מזיד שהוא מזיק ממש בידים, דאין החיוב מטעם שקבל שמירה, ועל כן מבואר היטב מה שנסמך לכאן שגיאות מי יבין כו', דאין ענינו לכאן כלל, והבן זה והוא פלא בס"ד.

א"י אתם נצבים היום כולכם לפני ד' אלהיכם. הנ"ל דהנה הימים האלה נקראים ימי הרצון הוא בשביל שבימים הקדושים האלו נתעורר רצון הש"י לעם סגולתו ונתן דעת ותשוקה בקרבם להלהיב לבבם לעבודתו ית"ש. כמש"כ פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. ר"ל פותח את ידך הוא יודי"ך הם פתחי עולמות העליונים ובהם משביע ומעורר לכל חי רצון וקדושה לעבדו בלבב שלם כנ"ל. ולהבין פי' לכל חי. דהנה כל איש ישראל מחויב למסור נפשו וכל חיותו לעבודת הש"י ב"ה ועל קידוש שמו ית'. ובפרט בר"ה בתפילתינו ותמלוך אתה ד' מהרה לבדך. מלוך על כל העולם כולו בכבודך. שאי אפשר לעמוד בתפלה הזאת בלי מס"נ. כי כן מבואר בגמ' כי שעה אחת קודם תחיית המתים ישוב האדם לעפרו ע"ש. הנה בע"כ כשיגיע במהרה העת שימלוך ד' לבדו ביום ההוא הנה צריך האדם לשוב אל עפרו תחלה ואח"כ יתנער מעפר כמבואר לכך הנה בתפלה זאת צריך לקבל עליו מס"נ בלב שלם אך שיתגדל ויתקדש שמו ית' בעולם במהרה. וע"ז הוא שאמר דוד המע"ה כלתה לתשועתך נפשי. אליך ד' נפשי אשא. וז"פ לכל חי רצון. שיהי' מוסכם בלב האדם ברצון גמור למסור כל חיותו במס"נ עבור כבודו ית"ש וז"ש הללי נפשי את ד' אהללה ד' בחיי אזמרה לאלהי בעודי. וכי אך בחייו מהלל לשמו הלא הצדיקים הם עומדים ברומו של עולם ותמיד מספרים כבוד אל וקדושתו בג"ע העליון כנודע. אך הפי' הוא שאמר אהללה את ד' בחיי עם כל חיותי ובכל נפשי ומאודי בעודי כי בכל כוחו ונפשו הי' מהלל להש"י במס"נ כמו שמסיים כן בסוף ספר תהלים כל הנשמה תהלל יה ר"ל שגם אח"כ כשתהי' אך בחי' נשמה לבדה בלא גוף הנה גם היא תהלל יה הללויה. והנה זהו הפי' אתם נצבים היום. נצבים הוא פי' במס"נ בל"א היום הוא ר"ה ר"ל כשאתה נצבים בר"ה במס"נ בתפלה הוא לפני ד' אלהיכם לכבודו ית' שיתגדל כבודו בעולם כמ"ש בגמ' ייתי ולא אחמיני' אע"פ שלא אזכה לראותו אמסור נפשי למען יבא מהרה. וזהו את"ם אותיו' אמ"ת שהמס"נ צריך להיות באמת ובלב ורצון גמור למען כבודו ית"ש בב"א: