ליקוטי מוהר"ן
כִּי "מְאֹרֹת" חָסֵר וָאו, שֶׁהוּא הַחִיּוּת שֶׁל כָּל דָּבָר, וְכֵן "כַּלֹּת מֹשֶׁה" חָסֵר וָאו גַּם כֵּן (זוהר ויחי דף רלו. וע' זוהר פנחס דף רנד).
ישמח משה
ונ"ל על פי מ"ש על המדרש רבה בפרשת נשא (במ"ר פי"ב א') ויהי ביום כלות משה (במדבר ז א), אמר ר' יהודה בר' סימון כו', שם באופן שני (ד"ה ונקדים) ביארתי דהגבורה גדולה שבגדולות אצלו ית"ש, הוא מה שכובש מדת הדין בחזקה, ומהפך מדת הדין למדת הרחמים, עיין שם. והנה ביארתי שם דשם אל הוא על מה שכובש מדת הדין בחזקה, והנה זה נעשה על ידי ישראל שמוסיפין כח בגבורה של מעלה כו', כאמרם ז"ל (איכ"ר פ"א ל"ג) בשעה שישראל עושים רצונו של מקום מוסיפין כח כו', וכמו שנאמר (תהלים סח כה) תנו עוז לאלקים. והנה זה דברי הספרי ישראל אומרים מי כמוכה באלים ה', היינו שיוכל לכבוש בחזקה כמו שכובש מדת הדין בחזקה, ורוח הקודש אמר אשריך ישראל כי הם מוסיפין כח כו' מי כמוכה עם נושע בה', ר"ל עם ה' כי ישועתינו הוא ישועתו כו', וכמו שפירשתי (ישעיה כה ט) נגילה ונשמחה בישועתו ה' בישועת עצמם כו' שיתמלא השם והכסא, גם אנחנו נושעה.
אגרא דכלה
במדרש (במ"ר פט"ו ו') בהעלותך את הנרות וכו' (במדבר ח ב). מה כתיב למעלה מן הענין, שנאמר (במדבר ז א) ויהי ביום כלות משה (במדבר ז ב) ויקריבו נשיאי ישראל, ואחר כך וכו' בהעלותך וכו', ואהרן לא הקריב עם הנשיאים, והיה אומר אוי לי וכו', לגדולה מזו אתה מתוקן וכו', הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הם נוהגים, אבל הנרות לעולם וכו', וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם. הנה הנרות גם כן בטלו בעוה"ר. וי"ל דאף על פי כן מצות נרות לא בטלו, כגון נר שבת ונר חנוכה, וניתן לאהרן מצוה כזאת בבית המקדש שיש דוגמתה לעולם בגבולין, אבל הברכות האיך נרמזים בכאן. וצ"ל שיש בפסוק הזה ט"ו תיבין, מנין התיבין דברכת כהנים: