באר מים חיים
גם יאמר הכתוב ואלה שמות וגו'. כי אמרו חז"ל (ספרי הובא בילקוט דברים רמז תתקל"ח) בפסוק (דברים כ"ו, ה') ויהי שם לגוי מלמד שהיו ישראל מצויינים שם, ופירשו כי לצד שישראל לא שינו את שמם ולבושם וכו' היו ניכרים בין המצרים שכל רואה אותם יראה אותותם כי אלה מבני ישראל המה, הגם שבתחילתם היו מעט שבעים נפש בין אלפי אלפים מצרים מכל מקום כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' בני יעקב, כי היו מובדלים בשמותן ולבושם עד שכל אחד מהם היה מצויין וניכר כי ישראל הוא, ועל כן נעשו שם לגוי כי אם היו מעורבין עם המצרים בשמות ולבוש מי יכיר מעט יחידים בין רבבות גוים שהיו ביניהם ובזה שהיו מצויינים נעשו לגוי אחד מובדל ומופרש וניכר בין העמים, ועל כן אמר פרעה אל עמו (לקמן ח') הנה ע"ם בני ישראל רב ועצום ממנו וגו' כלומר כיון שהגיעו לבחינת להיות עם מיוחד ולא נתערבו בינינו והנם רב ועצום, ופן תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו. פירוש שהוא יהיה רב וגדול משונאינו והוא יהיה הנלחם בנו שהוא יהיה העיקר להיותו רב ועצום ומצויין ומופרש לעם מיוחד.
באר מים חיים
עוד יתבאר אומרו וישב יעקב וגו'. כי אמרו חז"ל (שם שם, ג') וזה לשונם: לא שלותי ולא שקטתי ויבוא רוגז לא שלותי מעשו ולא שקטתי מלבן ויבוא רוגז בא עלי רוגזו של יוסף וכו' עד כאן, וצריך לדעת מה השמיעונו חז"ל בזה. ועוד מפני מה דוקא דרשו לא שלותי על עשו וקאי על מה שהיה עשו מתנחם עליו להרגו בעודו בבית אביו ולמה לא דרשו לא שלותי על לבן ולא שקטתי על עשו ויהיה קאי על מה שהלך לקראתו בד' מאות איש בשובו מבית לבן. ואכן כיוונו חז"ל לתרץ לשון הכתוב ששינה הבאת הרוגז ממה שלא שלו ולא שקט שהם נכתבו בלשון עבר לא שלותי ולא שקטתי והיה לו לומר לפי סדר המקרא ובא רוגז שיהיה גם כן בלשון עבר, ושינה לכתוב ויבוא רוגז בלשון להבא. ופירשו דהכתוב קאי על יעקב אבינו והוא אמר זה כי באמת הנה יעקב נענש ברוגז של יוסף כ"ב שנים על הכ"ב שנים שפירש מאביו יצחק ולא שמשו ואף שמה שיצא יעקב לא היה מדעתו ומרשותו רק עבור רעת עשו שהיה מתנחם עליו להורגו וכאשר אמרה לו אמו (בראשית כ"ז, מ"ב-מ"ג) הנה עשו אחיך מתנחם לך וגו' ועתה קום ברח לך אל לבן אחי וגו'. ונמצא שאונס גמור היה ואין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש וגם עוברו בעמק הבכא בכ"ב שנים הללו אצל לבן הרמאי כמה צער ויסורין היה לו וגם הוא חפץ להורגו כמאמר הכתוב (דברים כ"ו, ה') ארמי אובד אבי וגו'. וכל זה לא הועיל לו להנצל עוד מעונש ובא עליו רוגזו של יוסף בכ"ב שנים, ויעקב ידע שסופו להענש וללקות עליהם כאשר אמר אל לבן זה לי עשרים שנה בביתך ואמרו חז"ל (עיין ילקוט ק"ל) לי הן שסופי ללקות כנגדן, ועל כן אמר לא שלותי מעשו כלומר הנה זה שהלכתי מבית אבי לא היה מרצוני כי לא שלותי מעשו והייתי מוכרח לצאת מאונס וכשבאתי לבית לבן גם שם לא שקטתי מצער ויסורי מות ואף על פי כן עלי היה כולנה אשר ויבוא רוגז כלומר עוד מוכן לבוא רוגז עלי על זה שסופי ללקות כנגדן, והוא רוגזו של יוסף. רק יעקב לא ידע שיהיה רוגזו של יוסף רק סתם ידע שיהיה לו רוגז על זה, ולזה אמר הכתוב וישב יעקב בארץ מגורי אביו כלומר שישב יעקב בפחד ויראת אביו שידע שיגיענו עונש על עוזבו את אביו כ"ב שנים רק שלא ידע איזה צער יגיע לו ומתחיל הכתוב תיכף לספר אופן רוגזו כי אלה תולדות יעקב יוסף וגו' שבא עליו רוגזו של יוסף. ואמר הכתוב,
ישמח משה
או יאמר, על פי את קרבני לחמי (במדבר כח ב), ר"ל כי לחמם הוא שמקבלים השפע, הוא כלחמי כו', כי יותר ממה שהעגל רוצה לינק כו' (פסחים קי"ב ע"א), וכל שכן בהשפעה שמקבל הצדיק, נחשב לו ית' לדורן. והיינו (דברים כו ד) והניחו, ר"ל בהשפעה שמקבל הצדיק הוא מניחו על המזבח של ה' לדורן לפניו ית', והבן. ועכשיו הוא מבאר מהות התשובה, והוא אמרו ית' (הושע יד ג) קחו עמכם דברים, ונאמר (במדבר ה ז) והתודו וגומר. והנה (דברים כו ה) וענית הוא בקול רם, כמו קול ענות (שמות לב יח), שמבואר במסכת סוטה (דף ל"ב (ע"ב) יספר גנותו בקול רם. ואמרת הוא קול נמוך, כמו שאמרו חז"ל שם ושבחו בקול נמוך, שנאמר (דברים כו יג) ואמרת ביערתי הקודש כו', עיין שם במסכת סוטה. ואם כן לפי זה כאן שנאמר וענית ואמרת, הוא שני הפכים. ולדרכי אתי שפיר, כי הקשו חז"ל במסכת יומא (דף פ"ו ע"ב) כתיב (משלי כח יג) מכסה פשעיו לא יצלח, וכתיב (תהלים לב א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. ומשני כאן בחטא מפורסם, כאן בחטא שאינו מפורסם, עד כאן. והיינו וענית ואמרת, לפעמים וענית דהיינו בחטא מפורסם, ולפעמים ואמרת דהיינו בחטא שאינו מפורסם. ושורש הדברים שיאמר, הוא שיעורר חסדי השי"ת אף שהוא מושרש בחטא מכף רגל ועד ראש, מכל מקום זה דרכו ית' באיתערותא דלתתא כמחט סדקית, הוא גומר לטובה, וגם זה האיתערותא בא ממנו, רק שהאדם יאחז בו ויהיה אצלו למונח קיים והסכמה גמורה על עזיבת החטא, כענין שנאמר (שיר השירים ג ד) אחזתיו ולא ארפנו. והיינו ואמרת לפני ה' אלקיך אף כי לפי מעשי היה ראוי להתייאש, אבל על רחמיך בטחתי כי כן דרכיך, וזה ארמי אובד אבי, כי ידוע כי הגלגול הקדום יקרא אב לנגד גלגולים האחרונים, כמ"ש האר"י ז"ל בצדיק בן רשע (ברכות ז' ע"א), וידוע דכל נשמה כבר היה בעמקי הקליפות מצד חטא אדם הראשון, ואחר כך היה בדור הפלגה, כנודע, דבמצרים היה תיקונם בחומר ובלבנים (שמות א יד), נגד נלבנה לבנים והחומר היה להם לחמר, והנה במצרים נשקעו יותר כי היה במ"ט שערי טומאה, וגם ידוע דע' שרים הם חיצונים סביב יתהלכון ל"ה מימין ול"ה משמאל, וכן ע' לשונות ועם קדוש אתה, וגם לשון הקודש הוא הלשון המכריע. והנה מצרים ערות הארץ כולה טומאת ע' שרים, לכך המלך של מצרים צריך לידע ע' לשון. והנה ידוע דרפ"ח ניצוצין נפלו, והעלה משה ר"ב שנאמר (שמות יב לח) וגם ערב (ע) רב, וצריך לומר דרפ"ח ניצוצין היינו הסיגים, אבל עצמות הקדושה בפני עצמו נפל, דהא משה העלה הערב רב מדעתו, אבל עצמות ישראל העלה השי"ת, והבן זה. וזה אמרו ארמי דהיינו השטן יצר הרע כפירוש האלשיך והאור החיים, כענין שנאמר (בראשית ג א) והנחש היה ערום, אובד אבי היינו גלגול הקדום, וירד מצרימה ר"ל עוד ירידה היתה לו מצרימה, כי שם נשקעו יותר בעמקי הקליפות, והיינו ויגר שם קאי על גלגול הקדום, במתי מעט, ר"ל באנשים אשר הם במ"ט שערי טומאה ובטומאת ע' שרים שקועים, והיינו מעט מ"ט ע'. וידוע המדרש (ב"ר ל"ט י"א) שאמר השי"ת לאברהם אותו גוי גדול שנאמר בו (דברים ד ז) כי מי גוי גדול, אני מוציא ממך, והיינו ואעשך לגוי גדול (בראשית יב ב), עד כאן. אלמא דישראל נקראו גוי גדול, והיינו ויהי שם בעומק הטומאה הנ"ל לגוי גדול, ר"ל לקדושה נפלאה קדושת ישראל, עצום ר"ל כמו עצמות הקדושה, ור"ב ר"ל וגם ר"ב ניצוצין מן הסיגים, והבן. ושמא תאמר כי חזרנו למוטב, לזה אמר לא כן, רק אדרבה וירעו אותנו המצרים (דברים כו ו) כפירוש השל"ה, רק הכנסה לקדושה היה רק על ידי התעוררת מעט, וגם זה בהכרח לא מעצמינו והיינו ויענונו כו', (דברים כו ז) ונצעק כו' וישמע כו' (דברים כו ט) ויביאנו אל המקום, ר"ל ממקום טומאה גדולה למקום הקדושה גדולה קדושת ארץ, והיינו ארץ זבת חלב ודבש, ר"ל שזבת שם חלב ודבש היינו סודות התורה, כמו שדרשו (חגיגה דף י"ג.) בפסוק (שיר השירים ד יא) דבש וחלב תחת לשונך, כי אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב), והיינו רק על ידי התחלה קטנה באתערותא, ולפי זה שאינך חפץ רק התחלה, אם כן גם (דברים כו י) עתה הנה הבאתי את ראשית פרי אדמה, ר"ל מה שנפעל בארץ עולם הבחירה אשר נתת לי ה', כי ההתעוררת בא מהכרוזים כנודע, רק יש שמאבדו ויש שמביאו, והתחלת איש הישראלי הוא רק במה שמביאו, ואם כן ראוי שתגמור בעדי. והנה מזהירך הפסוק והנחתו כו', דהיינו שתהיה למונח קיים עזיבת החטא לפני ה' אלקיך, כמו שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ב ה"ב) שיעיד עליו מי שאמר והיה העולם, (והשתחויתם) [והשתחוית] היינו שיהיה לך הכנעה לפני השי"ת כמו שראוי לבעל תשובה, ואם תעשה כן אני מבשרך כי השי"ת יגמור בעדך לטובה, והיינו (דברים כו יא) ושמחת בכל הטוב, שתשמח בכל הטוב שתזכה לגמרו לך ולביתך כפירוש האלשיך, כי זכותו יעמוד גם לביתו אחריו, אתה והלוי, ר"ל הנשמה שהוא עיקר האדם והגוף הנלוה אליו כמו שפירשתי (בהפטורת נצבים) בשוש אשיש (ישעיה סא י), והגר אשר בקרבך, כי גם היצר הרע נהפך לטוב כענין שנאמר באברהם (נחמיה ט ח) ומצאת את לבבו נאמן לפניך (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה), והבן. והנה לדברי האור החיים יש לפרש אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נותן לך, על דרך מי הקדימני ואשלם (איוב מא ג, עיין ויק"ר פכ"ז ב') והבן.