Chasidut על שמות 12:43

עוד יתבאר אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על פי משה (שמות לח כא). כי פקודי היינו המצות, כמו שתרגום אילין פקודיא, ועל פי אמרם ז"ל (שבת פ"ז ע"א) בשבירת הלוחות נשא משה קל וחומר בעצמו, מה פסח שהוא מצוה אחת, אמרה תורה (שמות יב מג) כל בן נכר לא יאכל בו, והיינו מומר שנתנכרו מעשיו (זבחים כ"ב ע"ב), כל התורה כולה וכל ישראל מומרין על אחת כמה וכמה, עד כאן. ונמצא אלולי המשכן שכפרה, היה פסולין לתורה ולמצות, העדות לזה שכל התורה תליא במשכן אשר פוקד היינו נחסר, כמו ולא נפקד ממנו איש (במדבר לא מט), על פי משה, היינו הלוחות הראשונות שנחסרו מאתנו על פי משה על ידי משה שנשא קל וחומר, מזה יבואר דכל התורה תלוי במשכן שכפרה על זה. והנה מבואר במפרשים הטעם שהמשכן כופר על חטא העגל, משום שהתיקון צריך להיות בדוגמא, והנה הם אמרו עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו (שמות לב א), לזה עשה משכן לה' האלקים האמת שילך לפניהם. ועל פי זה שיעור הפסוק כך הוא, אלה פקודי המשכן, ר"ל דכל המצות עקרן המשכן שהם תלוים במשכן, כמ"ש דהמשכן כפרה על חטא זה, שאלולי הכפרה היה פסולין להתורה ומצות, ואמר הטעם שכפרה משום דהוא משכן לה' אלקים אמת והוא דוגמא להחטא, על כן הוי התיקון והעדות לזה שאלולי הכפרה היה פסולין, אשר פוקד על פי משה כמ"ש והבן, (ועיין באור החיים שפירש אלה פקודי המשכן כעין זה, אבל על פי הקדמה אחרת, והוא העירני לזה הפירוש).

ועל כן הזהירה התורה ואמרה (שמות י"ב, י"ז) ושמרתם את המצוֹת ואמרו חז"ל (מכילתא בא פרשה ט') ושמרתם את המצוות מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. והענין בזה כי תכלית העושה מצוה להגביר כח הקדושה והרוחניות. והעושה מצוה שלא לשמה ח"ו ומכל שכן לקנטר חלילה שהוא חלק היצר הרע והסטרא אחרא הנה נותן בזה ח"ו כח וחיות אל הקליפות ונקרא בדברי חז"ל שמכניס שפחא בישא בחללא דמלכא. וזה סוד אומרם ז"ל (ריש פתיחתא דאיכה) אימתי המלכות גוזרת ומצלחת בשעה שישראל משליכין דברי תורה לארץ וכו' והבן. ועל כן צריך האדם לתת שמירה אל המצוה במאוד מאוד שלא תבוא ותפול ח"ו אל הסטרא אחרא והיצר הרע שנקרא חמץ. וזה אומרם מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה כלומר שתשמרנה שלא יהיה בה חלק מהחמץ הוא היצר הרע שהוא הקנטור וגבהות הלב ושאר מחשבה רעה אשר שנא ה'. ומה טוב היה שלא יעשה אותה כלל משיעשנה ויחמיצנה וכאומרם ז"ל (שבת ל"א.) העלית עמה קב חומטין וכו' עד מוטב שלא העלית. ואולם במניעת מצוות לא תעשה שלא לשם ה' כי אם עבור בושת ופחד בני אדם כמאמר חז"ל (ברכות כ"ח:) אדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם. הנה בזה לא שייך לומר שמאבד העשיה עבור זה כי על כל פנים טוב הוא שלא עבר עבירה ושלא שינה מחוקי ה' וגבולו מה שחק נתן שלא ישנו את תפקידו. ועל זה הזהיר הכתוב במצות אכילת הפסח ואמר (שמות י"ב, מ"ג) כל בן נכר לא יאכל בו פירוש שלא יכנס באכילת הפסח חלק היצר הרע, שאל יאכל הפסח למלאות תאותו באכילה. וגם שאמרו חז"ל (נזיר כ"ג.) שעל זה נאמר (הושע י"ד, י') ופושעים יכשלו בם ח"ו. אך כל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו ורומז על מילת הזכר שימול האדם את ערלת לבבו ויזכור בבוראו יתברך שמו. כי בעת ערלת לבבו קראו הכתוב (דברים ח', י"ד) ורם לבבך ושכחת את ה' וגו'. ואחר המילה נקרא בשם מילת זכרים שנזכר בבוראו ובמצוותיו יתברך ועושה אותם למען שמו באהבה ובאמת ותמימות. ועל כן רמזה התורה זה במצוה ראשונה שנצטוו ישראל להיות לזכרון בין עיניהם בכלל גדול לכל המצוות עשה שצריכים שמירה במאוד מבן הנכר.