Chasidut על בראשית 27:1

ב וּמֹשֶׁה, הָיָה נִשְׁמָתוֹ כָּלוּל מִשְּׁלֹשָׁה אָבוֹת, וְהָיָה לוֹ כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ אֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה הַשְׁפָּעוֹת. בְּאֵר מַיִם חַיִּים זֶה בְּחִינַת אַבְרָהָם, מֵימֵי הַחֶסֶד, וְאַבְרָהָם הִתְחִיל לַחְפֹּר בְּאֵרוֹת; וְעָנָן זֶה בְּחִינַת יִצְחָק, בְּחִינַת חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל, בְּחִינַת (בראשית כ״ז:א׳): וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאוֹת; וּמָן זֶה בְּחִינַת יַעֲקֹב, בְּחִינַת (תהילים ע״ח:ע״א): לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ.

כִּי אַשְׁרֵי הוּא לְשׁוֹן רְאִיָּה וְהִסְתַּכְּלוּת – הֶפֶךְ הַקְּלִפָּה הַנַּ"ל שֶׁעִקַּר כֹּחָהּ מִקִּלְקּוּל הָרְאוּת, מִבְּחִינַת: וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאוֹת, בִּבְחִינוֹת: יְהִי מְאֹרֹת – חָסֵר, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ת"ז תיקון מד דף עט:): דָּא לִילִית. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר כֹּחָהּ מִקִּלְקוּל הָרְאִיָּה, וְאַשְׁרֵי שֶׁהוּא לְשׁוֹן רְאִיָּה הִיא הֶפֶךְ מִמֶּנָּה.

וזה רמז מה שאנו אומרים בלילי פסחים שאז סוד היחוד השלם האמיתי והזיווג נעשה בכל העולמות אף בעולם העשיה שהוא סוד מה שדרש בן זומא שתאמר יציאת מצרים בלילות כנודע ואתא תורא ושתא למיא דכבה לנורא וכו' כי השור העומד בשמאל שתה ממים הזכים מי באר ונתבסם ונמתק והחסדים מתגברין על הדינים ואז וכבה לנורא גבורת אש שבו מבחינת הדין אשר משמאל לדמשק כי ח"ו בהתגברות האש אשר בשמאל אז נעשה בבחינת דמשק דולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים כמאמר חז"ל (יומא כ"ח:) וכאן ירמז שח"ו נמשך השפעתו עד בחינת אלהים אחרים חלילה אבל בעת היחוד כבה לנורא אש הדין דשרף לחוטרא דהכה לכלבא, כי הנה בעת הדין אז נאמר (בראשית כ"ז, א') ויהי כי זקן יצחק ויקרא לעשו בנו הגדול וגו' ומתגברים בחינת עשו ועמלק ח"ו, והנה חיות עשו ידוע שהוא מבחינת רציחות החרב שברכו אביו ועל חרבך תחיה שעל כן כאשר שאלו לבני עשו אם יקבלו התורה ואמרו להם שכתוב בה לא תרצח מאנו לקבל באומרם כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא וכו' כמאמר חז"ל (ספרי וזאת הברכה שמ"ג) כלומר כל בחינת חיותם הוא מבחינת הרציחה. ונודע (זוה"ק חלק ב', צ"ג:) אשר כל ענין הרציחה נמשך מחוטר מקל הפסיק שבין לא תרצח שמורה הפסיק שלפעמים תרצח והוא על פי סנהדרין לדון בארבע מיתות שחייבה התורה לעושי רשעה, ומזה נתמשך הרציחה לכל באי עולם, כי אם לא היה הפסיק הלז והיה מחובר יחד לא תרצח ונודע (בראשית רבה א', א') אשר העולם לא נברא אלא בתורה הקדושה ומאין היה רציחה בעולם אם כתוב בתורה לא תרצח אך עבור הפסיק טעמא שנשאר בחינת הרציחה בארבע מיתות התורה, מזה נמשך הרציחה לרוצחים. ועל כן נרמז בעשו בחוטרא כי הוא מקבל חיותו מחוטר מקל הפסיק הנזכר, ועמלק נקרא כלב כמאמר חז"ל במדרש (פרשת זכור מובא ברש"י בחומש פרשת ויבוא עמלק שמות י"ז, ח') חייכם שהכלב בא ונושך אתכם וכו' עד ובא הכלב ונשכו, עד כאן. (ונרמז בשמו כי כלב פשוט ומילוי עם ששה אותיותיו עולה כמספר עמלק במילוי) והמה נקראים בעת כי זקן יצחק אבל בעת שנמתקו הדינים והגבורות על ידי רבקה שאומרת ליעקב בנה (בראשית כ"ז, ט') קח לי משם שני גדיי עזים אז שרף לחוטרא דהכה לכלבא פירוש שמתחבר לעמלק בחינת עשו (כי הכה פירוש מטא לגבולה על דרך (במדבר ל"ד, י"א) ומחה על כתף ים וגו' ותרגומו ומטי על כיף ימא) עתה כאשר השור שתה את המים ונתגברו החסדים הכל נשרף ונכלה וקאי דשרף על השור האמור למעלה ולא על הנורא שסמך לו, או אפשר יאמר דשרף לחוטרא פירוש שהדליק והבעיר את החוטרא עשו הרשע והוא הכה לכלבא שנתחבר לעמלק אבל עתה הכל נכבה ונכנע ואין הכלבים צועקים כי לא יחרץ כלב לשונו. וגמר אומר דנשך לשונרא דאכלה לגדיא דזבין אבא וגו', כי שונרא ירמוז על חכמי מלכי מצרים שהיו בימים ההם כי כן עולה חושבן שונרא ע"ה כחושבן חכמי מלכי מצרים, כי המצרים קראו עצמן חכמים כמאמר חז"ל (שמות רבה ה', י"ד) ונודע אשר נשיכה הוא מלשון התדבקות כאומרם ז"ל (בפרק ב' דחלה משנה ד') העושה עיסתו וגו' פטורים וגו' עד שישוכו וגו' ועל כן אמר דנשך לשונרא שעשו ועמלק נגעו גם לבחינת קליפת מצרים וכולם אכלו לגדיא גדי אחד בין הזאבים שה פזורה ישראל דזבין אבא בתרי זוזי כי זוזי מרמז על היחוד הנזכר כי זו מספרו אחד המורה על יחוד העשר ספירות כנזכר שהא' הוא כתר עליון והד' בחינת המלכות והח' ח' דרגות שביניהם. וזי הוא מספרו טוב שהוא שם הקדוש אהו"ה גושפנקא דחתים ביה שמיא וארעא שעל ידי נעשה היחוד השלם בטוב, והיחוד הוא בשני בחינות מתתא לעילא בהעלאת מיין נוקבין ומעילא לתתא בהורדת מיין דוכרין כנאמר למעלה.