Chasidut על בראשית 48:7

ויאמר יעקב אל יוסף וגו' נראה אלי בלוז בארץ כנען וגו' (בראשית מח ג), ועתה שני שניך וגו' (בראשית מח ה), ואני בבואי מפדן וגו' (בראשית מח ז). ויש להבין מה זה דדייק ואומר ועתה. ועוד קשה קושית המפורשים על אומרו כאן ואני בבואי מפרן וגו', כפירוש רש"י (ד"ה ואקברה) וידעתי שיש בלבך עלי וכו', לעיל כשאמר לו וקברתני בקבורתם (בראשית מז ל), היה לו לומר דברים האלו. ונ"ל בהקדים מאמרינו (בפרשת עקב) בפסוק (דברים יא כא) למען ירבו וגו' על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ, ועיין בירושלמי ברכות פ"א (ה"א) עץ חיים מהלך חמש מאות שנה וכו', ורבנן אמרי כשני אבות כימי השמים על הארץ שהוא מהלך ת"ק שנה. ור"ל אשר נשבע לאבותיכם שימיהם היו ת"ק שנה כימי השמים על הארץ, ועיין שם במפרש מ"ש בשם הילמדנו, והוא תמוה קצת דשני האבות מאי בעי הכא. והנ"ל בזה דבאמת ארץ החיים ועץ החיים הכל אחד, והוא בכלל ארץ ישראל וכמבואר בזוהר (ח"א קכ"ח ע"ב) דדרך מערת המכפלה אזלין לתמן ועיקר הנחלה שם, וכן יהיה בעתיד בחיים חיותינו כמו שהיה באדם הראשון קודם החטא, ולשם רצה משה להוליכן כמו שמבואר בעשרה מאמרות (מאמר חקור דין חלק ב' פרק ט"ז) בפסוק (דברים ג כה) אעברה נא. והנה במראות הסולם נאמר (בראשית כח יג) הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך, שאמרו רז"ל (חולין דף צ"א:) קיפל כל ארץ ישראל תחתיו, היינו עץ החיים דהוא ארץ ישראל מקרי ולא ארץ כנען, והיינו על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם, ומפרש איזה האדמה, על זה אמר כימי השמים על הארץ, ר"ל העץ החיים אשר היא ת"ק שנה כימי השמים על הארץ, עד כאן. (ובמקומו יבואר יותר). ויצא לנו מזה כי הנתינה במראות הסולם, היא עקרו של ארץ החיים שניתן ליעקב וזרעו דוקא, ואם כן לא שייך ירושה ובכורה, כי כל אחד פרי מעלליו יאכלו אם רב ואם מעט גם בחיים חיותינו בגן עדן דלתתא לעתיד, כי מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת (ע"ז ג' ע"א), ואז עולם שכלו שבת. לכך דייק ואמר ה' נראה אלי בלוז, היינו בחזרתי מבית לבן בארץ כנען דייקא וגו', ונתתי את הארץ הזאת וגו' היינו ארץ הגשמי כפשוטו, ועתה וגו', ר"ל ולא בנחלת ארץ ישראל דלעתיד דהיינו ארץ החיים ועץ החיים, כי שם לאו בבכורה תליא מילתא רק נוצר תאנה יאכל פריה, וכיון שאמר לו ועתה וביאר לו כונתו כמ"ש, היה קשה ליוסף מה ענין ארץ החיים ועץ החיים לנתינת הארץ דהם אינם שם, ובודאי דגילה לו דהם מארץ ישראל ונקשרין עמו על ידי שביל נעלם וסתום עתה, והוא דרך מערת המכפלה ומתמן מריחין בוסמן דגן עדן, וכיון שנודע לו חשיבות המערה יתכן שהיה בלבו על מה שלא הוליך את אמו לשם, כי מעיקרא היה סבור שמה שציוה יעקב להוליכו לשם דוקא, היינו כדי לשכוב עם אבותיו כמ"ש ושכבתי עם אבותי, אבל רחל לאו אבות שלה הם, לכך אין לה מעליותא בזה. אבל עכשיו ששמע חשיבות המערה, יתכן שיהיה בלבו לכך אמר ואני בבואי מפדן וגו' כפירוש רש"י, והבן כי נכון הוא בס"ד.

עוד ביאור על פירוש רש"י (ד"ה בן) שנולד לו לעת זקנתו, ואונקלוס תרגם ארי בר חכים. דשניהם דברים אחדים הם, דודאי עיקר אהבה משום שהיה בר חכים, אך אליה וקוץ בה דיש בו חשש פסולת משום איסור שתי אחיות, אך דיעקב ודאי לא עשה במזיד, רק חשב דגר שנתגייר כקטן שנולד וכו' (יבמות כ"ב ע"א), דיצאו מכלל בני נח ואולי טעה בזה. אך כיון דבן זקונים הוא, שהרי כשנשאה היה בן פ"ד שנים, וכבר אמרו רז"ל (יומא ל"ח ע"ב) כיון שעברו רוב שנותיו ולא חטא שוב לא יחטא, ועוד כיון שהוא בר חכים, אגלאי מילתא שכדין עשה, וכמו שכתב הפרשת דרכים על פסוק (ישעיה כט כב) ולא עתה יבוש יעקב בראותו ילדיו וגו', עיין שם ותבין. ועל פי זה י"ל גם כן כי ארד אל בני אבל שאולה (בראשית לז לה), כי לפי מה שחשב רע ח"ו על יוסף, אז עלה בלבו דאגלאי מילתא שעבר על איסור ב' אחיות שעתידה התורה לאסור, ועיין בעיר בנימין סי' קנ"ד שמביא מדרש ילקוט, וז"ל: בשעה שנמכר יוסף, היה יעקב בוכה ואומר אוי לי שנשאתי שתי אחיות, והוא מבואר לדברינו אלה. ועל פי זה יובן בפרשת ויחי (בראשית מח ז) ואני בבואי מפדן וגו', על פי שהגביה שבטו של יוסף עד שמי רום, ושמא יאמרו השבטים מחשש הנ"ל, לזה אמר ואני בבואי מפדן, על פי דברי הרמב"ן שלא קיימו התורה רק בארץ, ולכך מתה אז ולכך לא נקברה במערה, והוא תירץ לשבטים וליוסף שלא קברה בארץ. עוד ביאור על דברי התרגום ארי בר חכים הוא ליה. ופירוש רש"י (ד"ה בן) שהיה זיו אקונין דומה לו, על פי מ"ש העקדה שער כ"ח על דרך רמז, שכל הפרשה מרמז על ישראל שהם מתייחסים על שמו של יוסף, כדכתיב (תהלים פ ב) נוהג כצאן יוסף. וז"ש (בראשית לז ג) וישראל אהב את יוסף מכל בניו, ולו מסר מסירת החכמה והתורה, ועשה לו כתונת פסים בגדי כהונה לעמוד לשרת במקדש, וז"ש (בראשית לז ד) ויראו אחיו היינו האומות כי אותו אהב אביהם שבשמים, על כן וישנאו אותו, שכל שנאתם הוא מכח התורה והמצוה שניתנו לנו, עיין שם בארוכה. ובהקדים עוד מ"ש העקדה שער שלשים, כי האיש האלקי הנו מתגורר בארץ הלזה, ומקומו הטבעי הוא עם האלקים די מדרהון עם בשרא לא איתוהי (דניאל ב יא), וז"ש (תהלים קיט יט) כי גר אנכי בארץ, ועיקר מושבו בעליונים, על כן אל תסתר ממני מצותיך, כי בשרשו כביכול מתדמה אליו, עיין שם. וז"ש ארי בר חכים הוא ליה, שמסר לו סתרי התורה והחכמה, והטעם שמסר רק לו ולא לשאר האומות, על זה אמר דבר אחר שהיה זיו אקונין דומה לו, כלומר מפני שיש לו צלם אלהים, ושניהם בקנה אחד עולים, והבן.

ואני בבואי מפדן וגו' (בראשית מח ז). עיין פירוש רש"י (ד"ה ואני). ועדיין אינו מיושב הסמוכות לנתינת הבכורה, וכבר כתבנו בזה, ועוד יש לישב בכמה פנים (א), על פי שכתב הרמב"ן הטעם של יעקב שלא הוליך את רחל למערה, כדי שלא יקבור שם שתי אחיות כי יבוש מאבותיו, ולאה היא הנשאת לו ראשונה בהיתר, עכ"ל. והנה זה גרמה רחל שמסרה הסימנים ללאה, ועל כן ראוי שתיטול חלק בכורה, והבן. (ב), או יאמר על פי דברי הרמב"ן הנ"ל, כי הנה זה לא יתכן רק אם לא יצאו מכלל בני נח, דאם לא כן כשגיירן כקטן שנולד דמי ואין כאן שום אחיות, וכיון דלא יצאו מכלל בני נח אם כן פלגש אסור, ושפיר נטלה הבכורה מראובן בחללו יצועי אביו ונתינה ליוסף כנ"ל. (ג), עוד י"ל על פי דפריך בפרק יש נוחלין (ב"ב דף קי"ט.) על הא דבנות צלפחד נטלו חלק בכורה של אביהם אמאי, ראוי היא, ומשני ארץ ישראל מוחזקת היא, עיין שם. והנה כזה היה קשה על חלק בכורה של יוסף, לזה אמר לו יעקב שכבר הורה הלכה למעשה דארץ ישראל מוחזקת היא וכבר זכה בה, דהא קבר את רחל בדרך במקום חדש שלא היה מיוחד לבית הקברות, ואם אינו שלו האיך אסרו בהנאה, אלא ודאי דשלו היא ויש לו חלק בבכורה כנ"ל, וכן כתב הפרשת דרכים בדרוש ג' לדרכו. ובזה מבואר (בראשית מח כב) ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך, דהיינו חלק בכורה שניטל מראובן כמבואר בדברי הימים (א' ה א), וקשה הא הוי ראוי, ולכך אמר אשר לקחתי מיד האמורי וגו', ואם כן מוחזקת היא כנ"ל. או יאמר שכם אחת רומז על לעתיד שיתחלק הארץ לי"ג חלקים, דהיינו חלק אחד לנשיא כמבואר בגמרא פרק יש נוחלין (ב"ב דף קכ"ב.), ורש"י (ד"ה לנשיא) פירש דנשיא היינו מלך המשיח. אבל לי נראה דיש לומר דנשיא היינו משיח בן יוסף, והבן. (ד), עוד י"ל על פי דמשמע משאילתות דר' אחאי ריש פרשה זו, שכתב כאן דיני מתנות, שמע מינה שקנינו של יעקב היה במתנת שכיב מרע, ולר' זירא אמר רב הוא דאורייתא, עיין שם. והנה יש לחזק זה על פי כי קנינים אחרים לא היה אפשר, ואיש כי יקדיש את ביתו קדש אמר רחמנא וכו' (ויקרא כז יד), וכשם שאינו יכול להקדיש דבר שאין ברשותו, כך אינו יכול להקנות כדאיתא בתוספת ופוסקים. והנה בשכיב מרע הכל קונה לדעת הרמב"ם, עיין בחו"מ סי' ר"י סעיף א' שם, ויש אומרים דהא דמזכה לעובר וכו'. והנה מבואר בסי' ר"נ כי במתנת שכיב מרע במקצת אין לו דין מתנת שכיב מרע, רק במצוה מחמת מיתה אף שאינו מצוה רק שמתאונן וכו', עיין שם בסי' הנ"ל סעיף א', וסעיף ד', וסעיף זיי"ן. והנה יעקב חלק כבוד ליוסף שהיה מלך להזכירו בלבד בצואה ראשונה, וגם לא רצה להזכיר מיתתו בפירוש, שלא לעבור על אמרם (ברכות י"ט ע"א) לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן, לכך אמר רק ברמז ואני בבואי מפדן, שמרמז על מיתתו כפירוש רש"י (ד"ה ואני), וגם נרמז בזה מה שאינו מזכיר המיתה בפירוש בשעת הסכנה, כי רחל מתה מדברי יעקב שאמר עם אשר תמצא וגו' (בראשית לא לב-לד), והוא לא כיון לקללה, וגם אמר עם אשר תמצא וגו', ולבן לא מצא (בראשית לא לד), אם כן לא היה רק פתיחת פה בעלמא ובמקום סכנה, כמבואר באו"ח סי' רי"ט סעיף ז' דעת הרמב"ן ופרשת דרכים דכל הדרכים בחזקת סכנה. ולפי זה עלי כמו על ידי, ולשני הרמזים הנ"ל נתכוין, והוא פלא בס"ד. (עוד ביאור נחמד על הסמיכות הנ"ל, יבואר לקמן בדברינו בפסוק (בראשית מט א) ויקרא יעקב וגו' ויאמר האספו ואגידה לכם וכו', ועיין שם).