קדושת לוי
* אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת (שמות טו, א). להבין תיבת הזאת, למה לא נאמר את השיר הזה. הנה ידוע בכתבי האר"י ז"ל ענין בריאת ד' העולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, שהיה על ידי בחינות הצמצום, כי הבורא ברוך הוא הוא אין סוף פשוט בתכלית הפשוטות. והנה כאשר עלה ברצונו הפשוט בריאות העולמות, כי חפץ חסד הוא ובמי נמלך בנשמתן של צדיקים שהסתכל בבני ישראל עם קדושו איך שיעבדו אותו במסירות נפש בתורה ומצות ומעשים טובים. הנה ברצון הפשוט הזה היה נכלל כל העולמות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין ומרצון הקדום הזה נמשך שיהיה התהוות העולמות אצילות בריה יצירה עשיה. ולהבין זאת על דרך משל, של אומן כשעולה ברצונו לבנות איזה בנין היכל ופלטרין הנה בתחילה עולה ברצונו כל פרטי הבנין בדרך כלל לבד, ואחר כך כשהוחלט בדעתו והוסכם אצלו על הבנין אז משכיל להשכיל ולהתחכם בהחכמות הבנין איך ששכליים גדולים וחכמה עמוקה ונפלאה מלובש בבנין ההוא והשכל ההוא עדיין הוא מתאחד עם הרצון הקדום הנ"ל, ואחר כך מעיין שלפי ערך החכמה והשכל שמלובש בבנין כך יהיה אופני הבנין בכל פרטיו ואחרי זה חושב במחשבת הבנין איך לבנות אותו ביופי ציוריו ומצייר כל דבר ודבר במחשבתו ואחר כך עשיות הבנין בפועל. והנה מה שנתעורר לחפוץ בבנין ההוא, הוא מחמת שהסתכל וצפה והביט מתחילה כאשר יוגמר הבנין בשלימות איך יקבל תענוג גדול ונפלא מהבנין מזה נתעורר אצלו תענוג גדול שיהיה חפצו ורצונו בבנין ההוא. והנה ממשל הנ"ל נוכל להבין גם כן למעלה כאשר הסתכל הבורא ברוך הוא בנשמתן של צדיקים איך שיעבדו אותו בתורה ומצות ומעשים טובים באהבה עזה ועצומה ותשוקה גדולה ויראה נפלאה בכלות נפשם ויוסיפו שמחה ותענוג גדול בכל עבודתם עבודת הקודש, הנה מבחינת תענוג גדול הזה חפץ חסד ועלה ברצונו בריאת העולמות וכאשר נמשכו העולמות בפרטיות הנה מתחילה נמשך עולם האצילות בפרטיות י"ס וכנ"ל ובדרך כלל נקרא בחינות חכמה עילאה ולשון אצילות כמו שנאמר (במדבר יא, כה) ויאצל מן הרוח, ועדיין הוא מתאחד ברצון הפשוט הנ"ל וכמאמר איהו וחיוהי וגרמוהי חד, וכמו שכתב בספר יצירה כשלהבת הקשורה בגחלת וכמאציל מנר לנר, ואחר כך נמשך עולם הבריאה יש מאין ביו"ד מאמרות יהי אור כו' וגן עדן העליון ונשמת הצדיקים ומלאכים מחנה מיכאל ומחנה גבריאל, ואחרי זה נמשך עולם היצירה שהוא בא בשיעור וגבול ומדה ומלאכים ושרפים וחיות הקודש דעולם היצירה מקבלים האור והחיות כל אחד ואחד לפי ערכו וממדריגתו, ואחר כך עולם העשיה שהוא שמים וארץ שמש וירח וכוכבים ומזלות וע' שריו:
קדושת לוי
מאמר רבותינו ז"ל (ר''ה יב.) ישראל מונין למבול כרבי אליעזר ולתקופת כר' יהושע, ואומות העולם מונין אף למבול כר' יהושע. הכלל, ידוע הוא מדברי האריז"ל שבניסן נברא העולם ובתשרי עלה במחשבה להבראות והשם יתברך האציל בעצמו המדות שיהיה לו תענוג ושעשועים ממעשה ישראל כדי שעל ידי זה יהיה בריאות עולם וזה נקרא אצילות. ועיין ברמב"ן הקדוש על פסוק (במדבר יא, כה) ויאצל מן הרוח אשר עליו, ויאצל, הוא לשון אצלו כן לשון אצילות הוא לשון אצלו, כלומר שהאציל אצלו אלו המדות שיהיה לו שעשועים מישראל וזה היה בתשרי, ואחר כך היה בריאות עולם וזה היה בניסן. והנה השם יתברך האציל בעצמו שיהיה מעשה התחתונים עולים למעלה לעשות רשימה כאשר יעשו למטה כן יהיה הרשימה למעלה הן לטוב במעשים הטובים שעושים למטה להתעורר הטוב עליהם מלמעלה הן להיפך חס ושלום לרעה במעשים הרעים שעושים להתעורר מלמעלה ולשלם להם כגמולם כרוע מעלליהם. ובאמת זה המדה אשר מעשה התחתונים יעשו רושם למעלה במעשיהם זה היה גם כן בתשרי. והנה אימתי נראה זה בעולם התחתון לטוב נראה בשעת יציאת מצרים שמעשה התחתונים בטוב עשה רושם למעלה וכן נראה זה המדה במבול ממעשיהם הרעים התעוררו עליהם מלמעלה לשלם להם כרוע מעלליהם ומן המדה הרעה הוא קל וחומר לטוב שעושה הרושם למעלה, כי מדה טובה הוא מרובה כו', וכאשר מבואר לעיל, כי זה המדה אשר מעשה התחתונים יעשו רושם למעלה נאצל אצל הבורא יתברך בתשרי. וזהו שאמרו רבותינו ז"ל ישראל מונין למבול, דהיינו עולם אצילות אשר האציל השם יתברך בעצמו שמעשה התחתונים יעשו כו', זה היה בתשרי. ולתקופת, היינו בריאות עולם עצמו מניסן והאפיקורסין ימח שמם אשר אינם מאמינים בזה שהאציל הבורא יתברך שמו זה המדה אצלו שמעשה התחתונים יעשו כו', כדי להפרע להם כמעשיהם מונין אף למבול כר' יהושע מניסן. ובאמת מהיכן בא זה אשר הקדוש ברוך הוא משתעשע עצמו במעשה התחתונים במעשה הטוב מישראל, הוא מחמת שהצדיק מסתכל באי"ן מזה הוא השעשועים: