ליקוטי מוהר"ן
וְהוּא בְּחִינַת יְרֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, כִּי זֹאת הַמִּצְוָה נִצְטַוּוּ שֶׁיַּעֲשׂוּ תֵּכֶף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר ט״ו:י״ט-כ׳): וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְּרוּמָה מֵרֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְּרוּמָה; כִּי בְּאַתַר דַּאֲבָהָן תַּמָּן, שְׁכִינְתָּא תַּמָּן, דְּהִיא בְּחִינַת חַלָּה, הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
אגרא דכלה
דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם בבואכם אל הארץ וכו' (במדבר טו יח). משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה כמו שדרשו רז"ל (כתובות כ"ה ע"א). ויש לרמז שרמז על האדם בעמדו משינתו והנשמה חוזרת לגוף מחדש, וזהו בבואכ"ם כשתבואו כל יום לגוף הארציי, אשר אני מביא אתכם שמה, שבאמת הש"י מחזיר את הנשמה להארץ בכל יום, והיה באכלכם מלחם הארץ (במדבר טו יט), כשתרצו ליהנות מלחם הארץ, אזי מקודם תרימו תרומה לי"י, היינו תגרמו ותפעלו במעשיכם תרומה לי"י, היינו יחודים עילאין על ידי תפלתכם כמו שיתבאר, (במדבר טו כ) ראשית עריסותיכם תיכף בראשית כשתעמדו ממטותיכם (לשון ער"ש היא מטה), חלה תרימו תרומה (חלה מלשון ויח"ל משה (שמות לב יא), ופני י"י לא חליתי (שמואל א' יג יב)), ור"ל על ידי התפלה שתרימו למעלה אותיות התפלה לגרום יחודים עילאין: כתרומת גר"ן (במדבר טו כ). כבר כתבנו כמה פעמים גר"ן רמז לשכינה, בחינת רנ"ב איברים עם המפתח לדעת רבי עקיבא בבכורות (מ"ה ע"א), והארכנו במקום אחר. והכוונה כי אין לך יום דומה לחבירו, ואינו דומה יחודין דחול לשבת וליום טוב, וכן בכל יום יש להשכינה עליות מיוחדים כנודע. וז"ש כתרומת גרן, כענין התנשאות הגר"ן היא השכינה באותו היום, כן תרימו אותה היינו התפילה, ר"ל תתפלל בנוסח היום ובכוונת היום לפי ענין הנרצה באותו היום. והנה על ידי התפלה צריכין הצדיקים להשפיע רב טוב לכל העולם, דהיינו כל צדיק בדור שלו מה שצריך לדור, אך הוא מקובל שהתפלה צריכה להיות רק על חסרון השכינה כביכול, כי כשיש איזה חסרון בעולם ח"ו, אזי בודאי יש כביכול למעלה וכו', וממילא כשיושלם החסרון למעלה, יושלם בודאי החסרון למטה ממילא, והעבודה צריכה להיות רק לצורך גבוה. וז"ש מראשית עריסותיכ"ם, ר"ל מזה שתעשו תיכף בעמדיכם ממטותיכם, תתנו לי"י תרומה לצורך גבוה דייקא, וזה יהיה גם כן לדורותיכם מה שצריכין הדור שלכם, ממילא ישתלם כשיושלם החסרון למעלה כביכול, והבן והש"י יורנו דרך האמת: