Chasidut על מלאכי 2:5

במדרש (בילקוט ר"פ פינחס) אמר ר"ש בן לקיש פינחס זה אליהו, אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה נתת שלום ביני ובין בני ישראל בעולם הזה, אף לעתיד אתה עתיד ליתן שלום ביני ובין בני ישראל, שנאמר (מלאכי ג׳:כ״ג) הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וכו' והשיב לב אבות על בנים וכו', ר' אליעזר אומר היסב הקדוש ברוך הוא שמו של פינחס בשמו של אליהו ז"ל מתושבי גלעד, שעשה תשובת ישראל בהר הגלעד, שנאמר הנני נותן לו את בריתי שלום, (מלאכי ב׳:ה׳) בריתי היתה אתו החיים והשלום, נתן לו הקדוש ברוך הוא חיים בעולם הזה וחיים בעולם הבא, ונתן לו שכר טוב והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, עכ"ל:

ומה שנראה לי בזה הוא כי נודע אשר סוד מצות מילה עמוק עמוק מי ימצאנו וגדולה מכל מצוות עשה שבתורה שאין בכל רמ"ח מצוות, מצוה שחייבין עליה כרת כי אם פסח ומילה כידוע. ועל המילה נכרת י"ג בריתות ועליה עיקר הבריאה כמאמר חז"ל (נדרים ל"א:) רבי אומר וכו' גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא הקב"ה את עולמו שנאמר (ירמיה ל"ג, כ"ו) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. כי כל ענין בריאת כל העולמות היה בכדי להשפיע מטובו לבריות להעניק העולם מזיו ברכותיו, וכל זמן שהברית אטום בערלה אין החסדים יורדים לתוך היסוד בכדי שלא ינקו מהם החיצונים ואינו יוצא ממנו שום הארה, וכל העולמות נשפעים בדינים קשים (כמו שאיתא בדברי האר"י בכוונת המילה) ולכן לא יוכל העולם לעמוד בביטול ברית המילה, ועל כן אמר הכתוב (מלאכי ב', ה') בריתי היתה אתו החיים והשלום. כי בכל בחינת החיים שהוא עיקר העמדת הבריאה הכל על ידי בחינת הברית. ולכן ברית גימטריא ט' פעמים חיים לפי שהוא בבחינת היסוד שהוא במדה התשיעית מלמעלה למטה ומכל מדה ומדה יורד בחינת החיים אל בחינת היסוד והוא המשפיע החיים לבאי עולם. ונודע מדברי האר"י אשר היסוד שמו שלום כי הוא העושה שלום בין המדות וכל בחינת החסדים והגבורות יורדין לתוכו ונכללים שם הגבורות בחסדים ומתמתקין שם. ולזה אמר בריתי היתה אתו החיים והשלום כלומר בחינת הברית יש אתו בחינת החיים והשלום שכל בחינת החיים והשלום נשפע מאתו כאמור. ולזה נכרת עליה י"ג בריתות לרמז על בחינת האחד אשר בו מתיחדין כל המדות והוא מיחדם לאחד כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כי ההשפעה שיורד אליו יורד ממקום גבוה נורא למאוד, מוחא סתימאה מקור הרחמים והחסדים בחינת י"ג מכילין דרחמי ולכן נכרת עליו י"ג בריתות.

ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו. ונתפרש (בראשית רבה פרשה ס"ג,י') שהיה צד את אביו האיך מעשרין את המלח ואת התבן. והנה אין לחשוב את הדבר כפשוטו כי בטח לא טעה יצחק אבינו בו, באם היה רמאי מפורש. אך שמתחילה היו שניהם שוים אנשים גדולים, ורק שדעת עשו היה ליפות את עצמו לפני אביו כדי שישא חן בעיניו למען יתפלל עבורו להש"י שיתן חכמה בלבו, ויעקב הלך בתומו ואמר למה לי זאת, אם אני הגון בעיני הש"י יתן בלב אבי יצחק שיתפלל עבורי אליו, ולא היה ישר בעיניו דרכו של עשו כי דרך זה צריך בירר כי מי יאמר שכוונתו רצויה פן הוא רק לרמאות. וביען כי יעקב אבינו הפריש את עצמו מכל ספק ורק בה' לבדו בטח לבו, ובאמת בכל מקום שהאדם מכניס את עצמו בספיקות בעבודת הש"י ובדברים הצריכים בירור, אם יתברר לטוב אז הוא גדול ממי שסילק עצמו מספיקות, רק זאת היא בזרע יעקב לפי שיש להם מבטח עוז בהש"י שיברר הכל לטוב זה מותר לו להכניס עצמו בספק. אבל מי שאין לו מבטח עוז אסור להכניס עצמו בספק, כמו שעשו הכניס עצמו בדברים שנתבררו אח"כ שהיו רעים, כי לא מברר הקב"ה לטוב רק את ישראל, כמו שנתבאר בפסוק וצדקה תהיה לנו [פרשת ואתחנן] וכל מי שאינו מזרע יעקב טוב לפניו לצמצם את עצמו בכל מיני צמצומים כמו שנתבאר בענין גרים שאסורים להכניס עצמם בספיקות, ולפיכך יצחק כאשר ראה שעשו מכניס עצמו בדברים כאלו אמר אם יתברר זה יהיה גדול מיעקב, אך הש"י העיד עליו אח"כ שלא היתה כוונתו לשם שמים. וכן גם בישראל נמצאו נפשות שמותרים להכניס עצמם יותר בספיקות מנפשות אחרות אף שאלו ואלו מזרע יעקב, כמו הענין של שמעון ודינה, כי לוי לא חפץ לקחתה כי ירא לנפשו פן אין כוונתו בעומק לש"ש, כי כל שבט לוי הם ביראה והסתלקות מספק אצלם כמ"ש אצלם (מלאכי ב',ה') ואתנם לו מורא וכו' ועי"ז יצאו מאתם כהנים שנכנסים לפני ולפנים, וע"כ נתברר החיים שלהם מיד כמו שיתבאר בפ' קרח בהמטות [ד"ה ויאמר ה']. אבל שמעון הכניס עצמו בספק ואמר ח"ו שאני מחזיק עצמי לנואף, ונשא את דינה והכניס את עצמו בדבר הצריך בירר, כי אמר שהוא בטוח בה' שיבררו לטוב שכוונתו לא היתה רק להוציאה משכם וכל כוונתו היתה רק לשם שמים, וע"כ היה צריך כל שבט שמעון לברורין בדברים כאלה, כגון זמרי שהיה אומר ג"כ שכוונתו טוב כמו שיתבאר במקומו [פרשת בלק ד"ה והנה] ולעתיד כשיתברר שבט שמעון יהיה מעלתו גדול משל לוי.