בית יעקב על התורה
וזהו דאיתא בש"ס (יומא יב., מגילה כו.) חופף עליו כל היום, רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין והיה בנימין הצדיק מצטער עליו כל היום לבלעה, היינו שרצונו הוא לבלוע כל הכחות שיש להם שייכות לקדושה, וכמו שנאמר בו ובין כתפיו שכן, שלעולם הוא עומד ומביט להכניס טובות עוה"ז לקדושה, והסתכלותו הוא רק לקדושה, ועומד תמיד בין אוי לי מיוצרי ובין אוי לי מיצרי, שאם לא יכניס את עצמו בההסתר, אזי יפסיד הקדושה שיכול להרחיב ולהגדיל בישראל ואוי לי מיוצרי. ואם יכניס את עצמו בההסתר, אזי אוי לי מיצרי שיזיק לו לפי שעה. לזה מצדו לא יחפוץ להכניס את עצמו בההסתר, מאחר שיגיעהו היזק לפי שעה. אכן לקדש שמו ית' הוא מכניס את עצמו בהסתר, כי יודע הוא שאח"ז יתגדל ויתקדש שמיה רבא עוד יותר, וזהו שקראתו אמו (וישלח לה) בן אוני, על שם תחלתו, שמתחלה כשמכניס את עצמו בההסתר לכנוס בין האומות להוציא בלעם מפיהם יקר מזולל, אזי על הלבוש אין לו שום תואר והדר ומגיעו היזק לפי שעה, וזהו העבודה אמיתית ביותר, וכל גלותן של ישראל הוא שיטעמו ממדת בנימין הצדיק, למען קחת החן וההדר שגזלו מישראל ולהשיבו למקומו הראשון הטוב לו. ויעקב אבינו קראו בן ימין על שם סופו, שהסוף יהיה טוב, שיכניס יקרות גדול בישראל, וכל כונתו בהכניסו בההסתר הוא להוציא יקר מזולל ולהכניס בימין, ובזה השם תיקן אותו יעאע"ה כדאיתא בזוה"ק (וישלח קעה.)יאוזה לשון הזוהר הקדוש שם (וישלח קעה.): ותקרא שמו בן אוני דקשיו דדינא דאתגזר עלה, ויעקב אהדר ליה וקשיר ליה לימינא בגין דמערב אצטריך לקשרא ליה לימינא ואף על גב דאיהו בן אוני סטרא דדינא קשיא בן ימין איהו דהא בימינא אתקשרת.. והוא כי הנכנס בספיקות צריך לו תמיד סייעתא מימינא, שלא יהיה לו שום נגיעה מצדו, אך כל הכניסו בהספק יהיה כמי שכפאוהו ולא יטה מצדו לצד אחד יותר מצד השני, וע"ז מורה שמו בן אוני, וכדאיתא בהאר"י הק' שהוא מלשון הכתוב (הושע י״ב:ט׳) מצאתי און לי, והוא שאם יקח לעצמו איזה כח מצדו אזי יוכל להשאר שם ח"ו, אך יעמוד על משמרתו על קו האמצעי מכוון בלי שום נטיה. לזה קראו אביו בן ימין, שישמור לעולם את הימין. ולזה בפילגש בגבעה, שאנשי המלחמה היו (שופטים כו) שבע מאות איש אטר יד ימינו, אזי היו בסכנה גדולה שלא יכלו כל השבט ח"ו. ובאלו השני פרשיות (מקץ ויגש) מבאר לנו הכתוב שאלו הארבעה הם הכלל כולו והשלשה הם המנהיגים את בנימין. יעקב הוא הדעת והמוח מישראל, וגם הוא חפץ בזה שיכניסו את עצמם בהסתרה בין העכו"ם להוציא בלעם מפיהם, אכן שיהיה בהדרגה שלא יכניסו את עצמם בההסתר רק מעט המוכרח, וזהו שאמר לבניו בירידתן למצרים (מקץ מג) שבו שברו לנו מעט אכל, שרק מעט מזער יכניסו את עצמם בההסתר בהדרגה וכמדתו מדת הרחמים והמשפט כן מודד להם:
באר מים חיים
ותהר עוד ותלד בן ותקרא את שמו אונן. טעם קריאת שם זה נראה כי דרכם היה ששם הבכור היה קורא האב ושם השני קראה האם כמו שכתב הרמב"ן ז"ל על כן הוא קרא על שם המאורע שלו על שם הירידה ער וערירי והיא קראה אונן גם כן על שם המאורע שאירע לה והיא הטובה הגדולה שתנשא ליהודה אדם הגדול בענקים, ולזה קראתו אונן על שם (הושע י"ב, ט') מצאתי און לי כי עלתה לגדולה וזכות וטובה גדולה נחשב אצלה במה שזכתה להוליד מיהודה ועל כן למעלה כתיב ויקרא וכאן ותקרא.
אגרא דכלה
הנה "נא עצרני וכו' בא נ"א וכו' (בראשית טז ב). ענין ב' תיבות נ"א אינו מובן. אך לפי מ"ש יובן היטב, כי כבר ידעת (עיין זוהר) אברהם תיקן עבודה זרה של חטא אדם הראשון, והוצרך להפריד ממנו אותו הזוהמא שנמשכה על ידי החטא הנ"ל, וידוע שבעבודה זרה יש נ"א מצות לאוין ועשין כמבואר ברמב"ם הלכות ע"ז, וזה דרשו דורשי רשומות על פסוק (הושע יב ט) ויאמר אפרים וכו' מצאתי א"ן לי. ובזה נבין על פי דברינו הנ"ל הנה "נא, ר"ל שיש עדיין בך זוהמת הנ"א לאוין דעבודה זרה, על כן עצרני ד' מלדת בכדי שלא יבוא בי הזוהמא, על כן בא "נא אל שפחתי, ר"ל הבא הזוהמא הנ"ל אל שפחתי דייקא, שהיא "שפחתי ונטהרה מחלאתה ולא תחוש לתכונה בנפש, אולי אבנה ממנה על ידי שתמשיך זוהמתך ממך, ואז אבנה מקדושה נקיה וזכה: