Chasidut על הושע 12:8

וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען וגו' (במדבר יג יז) עד סוף הענין. נ"ל לפרש על דרך מוסר נפלא, על פי שכתב העוללות אפרים ענין שליחות המרגלים, הוא התעוררות נפלא על שליחת האדם לעולם הזה, עד כאן דבריו. והנה צריך האדם לשום אל לבו ולהזהר שלא לצאת מן החזקה שליח עושה שליחותו (עירובין ל"א ע"ב), ועל כן חזקה דאורייתא, כי הוא יסוד כל התורה כולה, והבן. והנה צריך האדם לשום אל לבו מה שכתוב (איוב לח לה) התשלח ברקים וילכו וגו'. כי כל הנמצאים שלוחים של השי"ת המה, כי בכל הקב"ה עושה שליחותו (ויק"ר כ"ב ג'), וכל השלוחים צריכים להשיב להמשלח ית"ש הנני עשינו שליחותך, אם כן מה נשיב לאדונינו. והנה ידוע דכל הנשמות של ישראל אחוזים בנשמת משה, והוא שרשן ועקרן וכללותם, והוא שורש אילן הקדוש והמה הענפים, כמו דאיתא בזוהר הקדוש (ח"ב קצ"א ע"ב), וקבל היהודים (אסתר ט כג), דהיינו משה דאיהו כללא דיהודאי. וכמו ששמעתי לפרש הפסוק והאיש משה עניו מאד מכל האדם (במדבר יב ג), דהיינו כללותן של ישראל שחישב שהוא הגורם לכל רע שיש באיזה אדם מישראל, והבן. והנה איתא בגמרא (נדה דף למ"ד ע"ב) שהנשמה קודם בואה לעולם הזה מזהירין אותה כמו שאמרו רז"ל אומרים לו הוי צדיק וכו', ובזוהר (זוהר ח"ג י"ג ע"ב) על הפסוק (ויקרא ה א) ונפש כי תחטא וגו'. ויתכן דהאילן מזהיר לענפיו קודם התפשטותן למטה, דהא בגמרא נאמר אומרים לו, ולא פירש מי האומר, וכן בזוהר לא פירש מי המשביעו, ומסתמא מקורן דהיינו נשמת משה. וידוע דכנען היינו תגר, כמו שתרגם בפסוק (בראשית לח ב) בת איש כנעני, בת גבר תגרא, וכמו כנען בידו מאזני מרמה (הושע יב ח). וידוע דלמעלה נקראים עומדים, דאין ריווח ואין הפסד, וכמו שהוא צוה ונבראו באיזה מדריגה שרצה השי"ת, ככה יעמידם לעד לעולם ולא יוסיפו ולא יגרעו, ואין להם יכולת לבטל רצון קונם. אבל למטה הוי עולם הסחורה, דכל אחד בידו עולם הזה ועולם הבא, אם רוצה מחליף ונוטל עולם הבא הקיים ונצחי לעדי עד ונועם מתמיד, בעד עולם הכלה ונפסד מעורב ביגונות, ואשרי לו כי אף אם הונח שעולם הבא היה רק שעה אחת, ועולם הזה כל כך שנים כפי אשר יחיה האדם, מכל מקום טוב הוא עשה, כי כבר העידו רז"ל (אבות פ"ד מי"ז) דיפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא וכו', וקל וחומר בן בנו של קל וחומר אם תענוגי עולם הזה הם כלים ונפסדים בין לילה היו ובין לילה אבדו התעיף עיניך בו ואיננו, ותענוגי עולם הבא הם קיימים לעדי עד ולנצח נצחים, כמה טוב המסחר הזה וכמה נאים. ויש שוטים שמחליפין ונוטלים הכלה ונפסד, וכל ימיו בכעס ויגונות וכל הנאותיו מדומה ושקר, ומאבדין העולם הקיים ונצחי ונועם מתמיד, אהה לשטות הזה, ויש כאן ריוח והפסד שיוכל לעלות מעלה מעלה ולהיות צדיק כמשה רבינו ע"ה, או לירד מטה מטה ולהיות רשע כמו ירבעם בן נבט, כמ"ש הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ה ה"ב), הרי עולם הזה היא ארץ המסחר. והיינו וישלח אותם משה, שכללות האילן משלח ומפשיט ענפיו למטה, לתור את ארץ כנען כמ"ש, דהיינו ארץ אשר בו המסחר מתעשר או מתרושש, ויאמר להם, ר"ל שכללות האילן מזהיר ואומר לענפיו בשעת התפשטותן למטה ומוכיחן. ונקדים מ"ש האלגזי בספר אהבת עולם על הכתוב (משלי טו כד) אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה, על פי אמרם (אבות פ"ג מ"א) הסתכל בשלשה דברים וכו', דע מאין באת וכו'. והנה אחי ההסתכלות היא מצוה דרבנן שאמרו הסתכל וכו', מלבד תועלתה המכריח להסתכלות הזה, על כן חובה על כל אחד מישראל לשום עינו ולבו להסתכלות הזה בהתבוננות רב. והנה כבר פירש הרי"ף בחידושי אגדות (בריש מסכת ברכות) הפסוק (משלי כג א) כי תשב ללחום את מושל וגו' עיין שם, (בין תבין את אשר לפניך, היינו קודם לך מאין באת, וגם לפניך פירוש שאת הולך אליה היינו ולאן אתה הולך, (מהגהות ייטב פנים הגי' וישב מצרף ומטהר כסף). ונחזור לדברי האלגזי, כי הנה המדרש שמואל כתב כי שתים הראשונים מאין באת ולאן אתה הולך, הוא להכניע האדם לבבו הערל ולשבור לבו הזונה ולסור מרוע מוקשות חמודותיו, כי מה יחמוד חרס את חרסי האדמה נוצר מטיפה באושה, וסופו נבאש רימה יסובבנהו תולעה תשליטנו. והשלישי לפני מי אתה עתיד וכו', היא להזדרז לעשה טוב, כי אולי יאמר הואיל ואני שפל כל כך, מה אני שאעבוד למלך מלכי המלכים רם על כל רמים ונשא על כל נשאים. לכך צריך להעלותו על לבו שהוא נותן דין וחשבון מה שאינו בשאר בעל חי, לפי שהוא חלק אלקי ממעל וראוי לעבדו ית"ש כאחד מצבא המרום במרום, עד כאן. הרי לסור מרע צריך להשפיל עצמו, ולעשות טוב צריך להגביה עצמו. והיינו אורח חיים הוא למעלה למשכיל, ר"ל משכיל על דבריו יראה כי צריך לעלות עצמו מעלה מעלה. ולמען סור משאול צריך להיות מטה, שצריך להשפיל עצמו, עד כאן דברי האלגזי. והנה כאשר נבין תורף הדברים הוא, כי בענין הגוף ישפיל עצמו מאד מאד, ובענין הנפש שהיא הנשמה דהיינו עסק תורה ומעשים טובים, יעלה עצמו להתלהב ביראת ה' ואש אהבתו, כי היא חלק אלקי ממעל גבוה מעל גבוה. וזה לדעתי אשר מודיעין להנשמה בירידיתה לעולם הזה איך תנשא בעבודת ה', (ולדעתי זה הוא הפירוש הנאמר (דברי הימים ב' יז ו) ויגבה לבו בדרכי ה', ואיך שתשפיל עצמה בעניני הגוף וחמודותיו. וידוע (ב"ב כ"ה ע"ב) דהרוצה שיחכים ידרים, וקדושה נקרא ימין שהיא דרום, וההיפך נקרא מסטרא דשמאלא, כמו שמפרשין בפסוק (קהלת א ו) הולך אל דרום. והיינו עלו זה בנגב, דהיינו בזה שבנגב דהיינו בעניני קדושה, עלו דהיינו אורח חיים למעלה למשכיל כפירוש האלגזי. והנה בווי העמודים פירש על מה שקובל הנביא (ישעיה ה' כ) הוי האומרים לרע טוב וגו' שמים חשך לאור וגו' מר למתוק. על פי הא דאיתא בתנחומא (פרשת בראשית, סי' ז') שלא תאמר כי יצר הרע הוא עז ורע ומר מאד ואין אתה יכול למשול בו, והלא התורמס הזה אין מר בעולם ממנו, ואתה סולקו בשבע מימות והוא מתמתק, התורמס הזה אתה יכול למתקו, ויצר הרע אין אתה יכול למתקו, עד כאן דברי התנחומא. ועל פי זה פירש דהנביא קובל על הרשעים שהם שמים חשך לאור, ושמא תאמר כי אינם יכולים למתקו, לכך אמר שמים מר למתוק במה שצריך כמו התורמוס, ולמה לא יוכלו למתק יצרן כדברי התנחומא, עד כאן דברי בעל ווי העמודים. ואני הוספתי נופך על פי סיומא דקרא ומתוק למר, כי הוא ז"ל נדחק בזה עיין עליו. והנ"ל כי יש צדיקים המהפכין יצר הרע לטוב, כמו שדרשו (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה) באברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך (נחמיה ט ח), וידוע דיש הכל זה לעומת זה, דהיינו דיש רשעים שמהפכין היצר טוב לרע והבן, ועליהם קובל הנביא שמים מר למתוק בעניני צורכי הגוף, ובצרכי הנפש שמים מתוק למר, והבן. וידוע דיצר הרע נקרא הר, כאמרם נדמה להם כהר (סוכה נ"ב.). והיינו ועליתם את ההר, שתראו להעלות גם את ההר דהיינו להעלות גם היצר הרע אל הקדושה, (וכן ראיתי באיזה ספר שפירש להאי ועליתם את ההר, כמו שפירשתי רק על פי הקדמה אחרת).

נִמְצָא, שֶׁכָּל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן וְהַסְּחוֹרוֹת הוּא רַק עַל־יְדֵי בְּחִינַת מַחֲלֹקוֹת, שֶׁאֵין שָׁלוֹם בֵּין הָרְצוֹנוֹת. וְזֶה בְּחִינַת (בראשית י״ג:ז׳): וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט, וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ. כְּנַעֲנִי, בְּחִינַת סוֹחֵר, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַל פָּסוּק (הושע י״ב:ח׳): כְּנַעַן בְּיָדוֹ וְכוּ', הַיְנוּ עַל־יְדֵי בְּחִינַת רִיב וּמַחֲלֹקֶת, בְּחִינַת: וַיְהִי רִיב וְכוּ', עַל־יְדֵי־זֶה: וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ – עַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ סוֹחֲרִים וּמַשָּׂא וּמַתָּן בָּעוֹלָם;

ויענו בני יעקב וגו' במרמה וגו' (בראשית לד יג). והנה שני התרגומין תרגום אונקלוס ותרגום יונתן תרגומו בחוכמא, וכן פירש רש"י (ד"ה במרמה), ועיין במזרחי שכתב דאין לפרש כמו בידו מאזני מרמה (הושע יב ח), דחלילה לזרע קדש שיעשו רמאות, עד כאן דבריו. ודבריו תמוהין דהא באמת רימו אותן. אך דכדין עבדו דעם עקש תתפתל (תהלים יח כז), וכמו שאמר יעקב אחיו אנא ברמאות (ב"ב קכ"ג ע"א), וכמו שהקשו רז"ל (שם) ומי שרי לצדיקים לסגויי ברמאות, ומשני אין דכתיב עם עקש תתפתל. ועל פי זה יתפרש הפסוק היטב דאמר דענו במרמה, ושמא תאמר איך עשו זרע קודש רמאות, לזה אמר דכדין עבדו וידברו אשר טימא וגו' וכמו שפירש רש"י גם כן (ד"ה אשר), ואם כן למה לן להוציא הקרא ממשמעו ולפרש במרמה בחוכמא. ועוד קשה למה לא נאמר בחכמה. לכך נראה דאין מקרא יוצא מידי פשוטו, והתרגומים נתכוונו לדבר גדול ועמוק, והדרש יוצא מעומק הפשוט, בהקדים דקשה לן על הא שאמרו רז"ל (ב"ב דף י"ב.) חכם עדיף מנביא, הא אמרו רז"ל (שבת צ"ב.) אין הנבואה שורה אלא על חכם, ואם כן איהי נמי חכם. ונ"ל לישב על פי מ"ש לפרש המדרש (קה"ר פ"ז ט"ז) כתבתי עליך שחכם אתה וכו', ואמרם ז"ל (ר"ה דף כ"א ע"ב) בנביאים הוא דלא קם (דברים לד י), אבל (בחכמים) (במלכים) קם וכו', והפסוק (דברים ג כו) רב לך, (ותמצית הדברים דהצדיקים הגדולים המתדבקים בחכמה העליונה, יוכלו להשיג גם מחשבתו של יוצר בראשית, מה שאין כן הנביאים אין השגתם רק במה שיצא לפועל הדבור ולא בחינת מחשבה, עיין שם במקומם ותבין), והיינו חכם עדיף מנביא, ודו"ק, ועיין בזהר פרשת צו (זוהר ח"ג) דף ל"ה ע"א: תא חזי מה בין אינון דמשתדלי באורייתא לנביאי מהמני וכו', ועיין במקדש מלך בפירוש הרמ"ז שכתב דהם משורשים ביסוד אבא, והם בנצח הוד הגם דמאימא אתי', הנבואה אינה מצד עצמה, אלא בבחינת הכנסתה בזעיר, עיין שם. והנה על הזהר קשה גם כן קושיתי, וכי נביאים לאו משתדלי באורייתא אינון. וצריך לומר כמ"ש וקרי לן משתדלי באורייתא, דהדבקות ההוא אי אפשר אם לא על ידי התורה דאורייתא וקב"ה כולא חד (זוהר ח"ג ע"ג ע"א), דהוא רצונו ורצונו הוא, והנה הם בסוד חכמה העליונה, דהיינו ביסוד אבא והבן זה. והנה עיין בספר כתנות אור של מהר"ם א"ש, מה שהקשה דלמה היו צריכין לרמיה. וכתב על פי הילקוט ראובני דאיתא שם כשקמו בני יעקב להרוג את שכם, בא סמאל לקטרג וכו', והשיב לו הקב"ה אלו שנהרגו נימולים היו, ואין לך טענה אלא על ערלים, ואיתא בבעל הטורים שהתנו עמהם שלא לעבוד עבודת אלילים, ולכך באו במרמה ויבואו בטח שלא היו מתייראים לא מהשר ולא מהם, דבאמת גירותן לא הוי גירות, כמי שאמרו רז"ל (יבמות כ"ד ע"ב) אין מקבלין גרים בימי דוד ושלמה דלא נתכוונו לשם שמים, וסברו דמותר להורגן עיין שם ודפח"ח. והוספתי נופך על דבריו, דהלא קשה ממה נפשך אי הוי גירות, איך עשו כזאת להרוג אותן, ואי לא הוי גירות כמ"ש שם, אם כן יכול להיות הס"מ מקטרג, דהוי מולי אומות העולם דערלים הם (נדרים ל"א ע"ב) ודידיה נינהו. וצריך לומר דבאמת לפי המעשה גרים נינהו, אבל לא לפי המחשבה, והנה המלאכי השרת אינם יודעים המחשבה, ואם כן י"ל דבשעת מעשה עשו לשם שמים, ואם כן לאו בעל דברים דידהו הוא, על כן נדחה מלקטרג, אבל השי"ת יודע מחשבות דאינם גרים, לכך אין לבני יעקב חטא בדבר. אך קשה דאם מלאכי השרת אינם יודעים המחשבות, מנא ידעו הם, ודילמא כיון שבאו לידי מדה זו, באמת עבדו לשם שמים. וצריך לומר דהם נדבקו בחכמה עליונה, וידעו מחשבתו של יוצר בראשית החוקר כליות, וממילא ידעו מחשבות בני אדם מה שאין מושג למלאכי השרת שהם בבינה כמבואר בנזר הקודש, על כן מזכירין שמו אחר שלש תיבות. וידוע דבינה פועל הגילוי, וכמו שפירשו כולם בחכמה וגו' (תהלים קד כא), וכבר כתבו דלכך נקרא חכמה אבא ובינה אמא, על כן אלו שהם בבינה, משיגין רק מה שיצא לפועל הגילוי ולא מחשבה, אבל בחכמה משיגין הכל גם מה שלא יצא לפועל הגילוי. ועל פי זה אתי שפיר דהכתוב אומר במרמה כפשוטו, וקשה קושית מהר"ם א"ש, ובמה שתירץ עוד לא נתיישב כנ"ל דעל זה קשה קושיתי ממה נפשך, וצריך לומר כתירוצי, ועל זה קשה מנין ידעו מחשבתם דילמא באמת עבדו לשם שמים, וצריך לומר דנדבקו בחכמה העליונה כדי לידע המחשבה, ואם יהיה מחשבתן לשם שמים באמת ינוצלו, ואם לא, ידעו כדת מה לעשות להם, על כן תרגומו בחוכמא, דמרמה הנ"ל לא יתכן בלא בחינת חכמה עליונה, והוא נפלא בס"ד.