ישמח משה
ונחזור לענינינו, דהנולד מזה שאמרנו דצריך לכפר על השוגג תחלה, אם כן מובן דאלול הוא תחילה, ואחר כך ראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכיפורים דהם העיקר, מובן דאלול הוא זמן כפרה לשגגות שהוא התחלה, וכשגומר אחר כך בראש השנה ויום הכיפורים מחילה לעונות וסליחה לפשעים. וכתבו כמו הרוצח בשוגג שם לו השי"ת מקום אשר ינוס שמה, כן נתן השי"ת לחוטאים בשגגה מקום לנוס שמה, זה החודש שהוא כפרה לחטאים, ונתנו רמז לזה ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו ושמתי לך (שמות כא יג), ר"ת אלול. לרמז כי אלול זמן כפרה לשגגות, והוא המקום אשר ינוס שמה כל איש שוגה ופתי, ובעוברים בשגגה כתיב (תהלים קטז ו) שומר פתאים ה', כי צריך שמירה משליחי הדין, לכך סופי תיבות של אנה לידו ושמתי לך, ס"ת יוה"ך הידוע היא מלאך הממונה על השמירה, היוצא מס"ת כי מלאכיו יצוה לך (תהלים צא יא), עד כאן מבואר בספרים הקדושים. והנה לכאורה יפול לב האדם לומר מה כל הרעש הזה בחודש הזה, הלא שגיאות מי יבין. ואבאר דהוא על פי מ"ש בהפסוקים (תהלים י"ט) תורת ה' תמימה כו', (תהלים יט יג) שגיאות מי יבין כו', (תהלים יט יד) גם מזדים חשוך עבדך כו'. והפסוקים (תהלים קיט קה-קז) נר לרגלי כו' (תהלים קיט קו) נשבעתי ואקיימה כו', (תהלים קיט קז) נעניתי כו' (בתפלה למשה תהלים קמ"ט). על פי אמרם (דב"ר פ"ד ד') אמר הקב"ה נרי בידך כו', ודרשו כן (במדרש רבה ראה) מן הפסוק (דברים יא כב) כי אם שמור תשמרון. ועל פי מה שפרשו גם עבדך נזהר בהם כו' (תהלים יט יב). ועל פי זה מבואר תורת ה' תמימה כשמחזיקין אותה בתמימות, אז משיבת נפש אם מבקשת לצאת, כמו שדרשו (ב"ר י"ד ט') בכל הנשמה כו' (תהלים קנ ו), על כל נשימה ונשימה כו', שהנפש מבקש לצאת, ומלא כל הארץ כבודו מחזירה, ומה שפירש האלשיך בפסוק (ויקרא כו יא) ונתתי משכני בתוככם כו', ומה שפירש ואעירה ועם רוחי גויתי ה' לי וכו'. ונחזור לענינינו שהתורה מחזרת הנפש, כי אם אנו משמרין נרו, הוא משמר נר שלנו, ומפרש כי התורה הוא אור ונר להורות לנו את הדרך אשר נלך, (תהלים יט ט) פקודי ה' כו' הכל סובב על זה הקוטב, על כן (תהלים יט י) משפטי ה', שאמר אם אתה משמר נרי כו', אמת כי צדקו יחדיו מדה כנגד מדה זה, ומשבח אורן הנחמדים מזהב כו', גם עבדך נזהר וכו', וכמו שפירש הע"א בספר עמודי שש, ומהר"י מינץ בדרשותיו, ואם כן הוא אור גדול. ומה שאמרתי מה שאמר השי"ת נרי בידך כו', והוציאו מן המקרא כי אם שמור תשמרון המאמר הנ"ל, הוא לכונה גדולה מאד עמקו מחשבותיו ית"ש וזה כל הקיום של האומה ישראלית, על פי הנדרש בירושלמי (ר"ה פ"א פ"ג) על הפסוק (ויקרא כב ט) ושמרו משמרתי, שהקב"ה מקיים מצוותיו של תורה, וכל הנהגה שלו ית"ש הוא הכל על פי התורה. והנה ידוע כי גם השגיאה הוא פשיעה גדולה, ובא מהעדר יראה ופחד, ושר המשקים ושר האופים יוכיח, שהיה רק שגיאה שנמצא זבוב כו' (ב"ר פ"ח ב'), ואם אימת מלך בשר ודם כן, על אחת כמה וכמה. ודין ד' שומרים (והטעם), ואנן כשואל שכל הנאה שלנו, אם חטאת מה תפעל לו ואם תצדק וכו', והיה ראוי להיות חייב אפילו באונסין, ומכל שכן בשגיאה שהוא פשיעה, ובשמירה בבעלים פטור מן הכל אפילו מן הפשיעה, לבד מזיד שהוא מזיק ממש בידים, דאין החיוב מטעם שקבל שמירה, ועל כן מבואר היטב מה שנסמך לכאן שגיאות מי יבין כו', דאין ענינו לכאן כלל, והבן זה והוא פלא בס"ד.
שם משמואל
ובזה יש לפרש הלשון מנוחה ונחלה, היינו דבשמירת הברית המעור, מביא מנוחה לאדם מכחות חיצונים, וכענין שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בענק נר של שבת משום שלום ביתו, היינו דבכל ימות השבוע יש קטטה בביתו של אדם זה הגוף דכחות החומר מושכים למטה, וכחות הנפש למעלה, ובשבת אפי' ע"ה אימת שבת עליו מפני הארת קדושת שבת שנרמזת בנר של שבת כענין שכתיב (תהלים קי"ט ק"ה) נר לרגלי דבריך, וע"כ אין החומר מושך כ"כ למטה ונסתלקה הקטטה וזהו שלום ביתו עכ"ד, ויש לומר שמהאי טעמא נמי נקראה שבת יום מנוחה, ובאשר ידוע שמוסף שבת הוא יוסף ע"כ שניהם נקראים מנוחה, וע"כ בשילה אוכלין בכל הרואה שהוא מנוחה:
שם משמואל
והנה ת"ת כנגד כולם יש בה שלש שמירות הנ"ל, א', ידיעת התורה כתיב בה כי נר מצוה ותורה אור שקאי על הידיעה וכמ"ש (תהלים קי"ט ק"ה) נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי, גורם חושך בפני המזיקים על דרך הנ"ל, וזהו שמירת הפרמא שבפניהם שהיא שמירת הגוף, ב', יגיעה ועמל התורה בנפש וכמ"ש (משלי ט"ז כ"ו) נפש עמל עמלה לו וכמ"ש מהר"ל שכל יגיעה היא בנפש, זהו גורם שהמלאכים מקשיבים לקולו וכמ"ש (שה"ש ח' י"ג) חברים מקשיבים לקולך שהם המלאכים, וכלשון הזוה"ק דיתבו ולעו באורייתא והיו מלאכי השרת מסבבים אותם, ולשון לעי פירושו יגיעה, ואף שלאו כל אדם חבירי דרשב"י אינון ולא כל אפין שווין, מ"מ מדקאמר לעי משמע שהיגיעה גורמת, וא"כ הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, כי נמי לאו כל המלאכים שוין, וכל איש היגע בתורה, המלאכים בערכו מסבבים ומשמרים אותו, וזהו שמירת המלאכים את הנפש, ובשביל מה שמשכיל בתורה ומתענג בהשכל שבה, ומה גם המחדש בעצמו חידושים וכלשונם ז"ל פלפלת בחכמה שבת (ל"א.), זה גורם שחכמת אדם תאיר פניו וכמו שאמר ר"ל חמיתין אורייתא דנהירא באנפאי, וזהו שלימת צלם אלקים והוא שמירת השכל כנ"ל: