פירוש על תהילים 119:105

נר לרגלי דברך. כשאני בא להורות הוראה אני רואה בתורה והיא מפרשת אותי מן האסור כנר המציל את האד' מן הפחתים:

נר לרגלי. כמו ההולך בחשך אם יהיה לפניו נר לא יכשל בדרכו כן דברך הם כמו נר לפני ויזהירוני שלא אחטא:

גר לרגלי כו' הנה בסמוך כתבנו כי כל דבור היוצא מפיו של הקדוש ב"ה נעשה מלאך קיים לעד ובהיות הדבור של תורה ומצות אשר צוה לנו יתברך הן הם המסייעים את עושי המצוה אשר נאמרה בדבור ההוא. ונבא אל הענין והוא כי רצה דוד לבקש מאתו יתברך יהי עמו בל יטעה בדין כי הוא דבר קשה עד מאד וכל דיין בסכנה כחרב מונח על צוארו וכגיהנם פתוח מתחתיו והטעות מצוי הרבה מאד כי על כן זחל ויירא רב ואמר בצאתו לב"ד ברעות נפשיה לקטלא נפיק וצבן ביתיה לית הוא עביד וריקן לביתיה עייל והלואי שתהא הביאה כיציאה ועל כן אמר דוד הנה אור היום גדול מאור נר והנה כשרגלי מתחיל להלך בדרך מצוה הדבור של מצוה ההיא מתחיל להאיר אך מעט כאור נר אך בהחזיקי בנתיב בעצם אז הוא אור כאור יום וזהו ואור לנתיבתי: