ישמח משה
ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא (שמות יד יז). המדרש ילקוט (ילקו"ש רמז רכ"ו) שנאמר (תהלים קמח יד) לבני ישראל עם קרובו. ויובן דמפרש כי קרוב הוא, ר"ל דהוא ית"ש קרובן של ישראל. והוא תמוה דמה זה נתינת טעם לולא נחם אלהים. ועל דרך הפשוט יש לפרש, שהיא אהבה הנבחרת שבאהבות, להכריח לטוב לאדם על מה שאין ברצונו, והבן. אבל עוד נ"ל, דהנה איתא במדרש (ילקו"ש, רמז רכ"ז) ויסב אלקים וגו', ר' יהושיע אמר כדי ליתן להם התורה במדבר ולהאכילן את המן. ור"ל שלא יעסקו בישובו של עולם רק בהתורה, וכאמרם (תנחומא בשלח סי' כ') לא נתנה התורה אלא לאוכלי המן, ואם כן זה טעם נוסף על הטעם שמפורש בתורה הק' פן ינחם העם וגו'. וצריך לומר דשני טעמים יש בדבר, והיכן מרומז טעם זה, ומנא לן להוסיף עוד טעם על המפורש. לכך דריש במדרש ילקוט כי קרוב הוא כנ"ל, וקיימא לן גאולת קרובים לשיעבוד, דהא פליגו במסכת קדושין (קידושין דף ט"ו:) בפסוק אם לא יגאל באלה (ויקרא כה נד), דרבי יוסי הגלילי סבר באלה, דהיינו בקרובים לשחרור ושאר כל אדם לשיעבוד, ורבי עקיבא ס"ל בהיפך גאולת קרובים לשיעבוד, ושאר כל אדם לשחרור, וקיימא לן כרבי עקיבא מחבירו (עירובין מ"ו ע"ב). ועל כן נאמר (ויקרא כה נה) עבדי הם אשר הוצאתי וגו'. וכן פירש רש"י בפסוק ראשון של מתן תורה (ד"ה אשר) אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך וגו' (שמות כ ב), וז"ל: כדאי הוצאה זו שתהיו משועבדים לי, והיינו כרבי עקיבא שהשי"ת שומר תורתו, ואם כן צריכין לקבל התורה, על כן ולא נחם וגו', כי לזה צריכין להיות במדבר, ועוד טעם כי אמר פן ינחם כנ"ל.
ישמח משה
ויאמר שלחני כי עלה השחר (בראשית לב כז). איתא בחולין (דף צ"א ע"ב) אמר לו מלאך אני ומיום שנבראתי עד עכשיו לא הגיע זמני לומר שירה וכו', מסייע ליה לר' חננאל אמר רב, דאמר ר' חננאל אמר רב שלש כיתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום, אחת אומרת קדוש ואחת וכו'. מיתביה חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה וכו' פעם אחת בשנה, ואמרי לה פעם אחד בשבוע וכו'. אלא אחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, עיין שם. ונדחקו התוספות (ד"ה מסייע) דמאי סייעתא מיתי לר' חננאל. וגם מאי ענינו של הקושיא מיתיבי לכאן על מימרא דדרש בפסוק ויאמר שלחני, הלא זה קשה בלא זה על ר' חננאל. והנה לישב כל זה, וגם לישב תשובת יעקב לא אשלחך כי אם ברכתני, וכי דינא הכי, ותשובת המלאך (בראשית לב כט) כי אם ישראל יהיה שמך, ואחר כך (בראשית לב ל) ויברך אותו שם. וגם לפרש הפסוק במזמור הללו את ה' מן השמים דמסיים וירם קרן לעמו וגו' (תהלים קמח יד), דמאי ענינו לכאן.
אגרא דכלה
אמרה חנה רמה קרני בי"י (שמואל א' ב א). ודרשו רז"ל (מגילה י"ד ע"ב) רמה קרני, ולא רמה פכי. דוד שנמשח בקר"ן נמשך מלכותו, שאול שנמשח בפ"ך ולא נמשכה מלכותו. וצריך להתבונן למה כזאת, ומהו הרמז. איתא בעשרה מאמרות כשיצאו ישראל ממצרים יצא עמהם מיכה והעבירו בים צרה, לפיכך היו משה ובני ישראל כבידי שפה בסוף שירת הים באמרם י"י ימלוך לעולם ועד (שמות טו יח), ולא אמרו י"י מלך י"י מלך, כי מתנאי המלוכה האמיתיית הוא איבוד כל מערער ומקטרג כמו שיהיה לעתיד, אבל עתה לא מסתייע מילתא, עכ"ל. על כן לעתיד משי"ח בגימטריא י"י מל"ך י"י מל"ך י"י ימל"ך, (כאשר יבטל המערער הוא נח"ש). וזהו (חולין ס' ע"א) שור שהקריב אדם הראשון (כאשר שמע לעצת המערער), קר"ן אחת היתה לו, קר"ן בגימטריא י"י מל"ך י"י מל"ך י"י ימלוך, בהוספת אותיות של הנקודות סגו"ל סגו"ל ח' אותיות בגימטריא הנ"ל, אז יתרומם קר"ן ישראל וירם קר"ן לעמו (תהלים קמח יד), "חנוך "בן "ירד המרומם תפילות ישראל והוא ירום ראש. והנה אותיות מנצפ"ך הם "מלך "מלך "ימלך, והנה ימל"ך הוא פ"ך, הנה אמרה חנה רמה קרנ"י ולא רמה פכ"י, על כן מי שנמשח בקרן נמשכה מלכותו, מה שאין כן מי שנמשח בפך: