Quotation_auto על תהילים 148:14

אדוני יודע כי הילדים רכים א"ל יעקב אני רואה שיסורין עתידין לבוא מבניך על ילדי אלא נהוג אתה בשררותך ושמש בכתרך עד שיעמוד משיח מחלצי ויקבל המלכות ממך שנאמר יעבר נא אדוני לפני עבדו עד אבוא אל אדוני שעירה זה בית גוברין. דרש ר' אחא עתידין כל אומות העולם לבגוד במלכות הרביעית ולפנותה מבינם ואין מניחין לה לא כרך ולא מדינה ודוחין אותה מאומה לאומה עד שמגעת לבית גוברין ומוצאה שם מלך המשיח ומשלים לו המלכות ומנהן הוא בורח לבצרה ונגלה עליו הקב"ה להרגו והוא אמר ולא צוית ונס אל אחת הערים האל וחי והקב"ה משיב לו לא קראת מה כתיב בצדו גואל הדם הוא ימית את הרוצח. וכתיב בני בכורי ישראל וכתיב אחי ורעי וכתיב לבני ישראל עם קרובו וכתיב דודי צח ואדום וכתיב או דודו או בן דודו יגאלנו. מיד הקב"ה תופס לשרו בציצת ראשו ואליהו שוחטו ודמו נתז על בגדיו בחזרתו משם אומר מי זה בא מאדום וגו':

שאו את ראש כל עדת בני ישראל וגו' זה שאמר הכתוב לא עשה כן לכל גוי וכתיב וירם קרן לעמו, משל למלך שנשא אשה ראשונה לא כתב לה כתובה גרשה לא כתב לה גט, וכן לשניה, וכן לשלישית, לזמן ראה עניה אחת יתומה בת (אבות) [טובים] בקש לישא אותה אמר לשושבינו [זו אני רוצה לישא] ואיני נוהג בזה כמנהג הראשון, זו היא בת (אבות) [טובים] צנועה במעשיה וכשרה אכתוב לה כתובה [באיזה יום] באיזה שנה, באיזה שבוע, באיזה חדש, בכמה בחדש, באיזה (איפרכיא) [אפטיא] כשם שכתוב באסתר ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת בשנת שבע למלכותו, כך ברא הקב"ה והעביר לדור המבול ולדור הפלגה ולסדומיים ולמצריים ולא כתב אימתי בראן ואימתי העבירן, אלא ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה, וכן לכולן, וכיון שעמדו ישראל אמר לו הקב"ה למשה אני נוהג בהם כראשונים שאלו בני אברהם יצחק ויעקב, לכך כתוב באיזה חדש בכמה בחדש באיזה יום באיזה (שעה) [שבוע] באיזה (איפרכיא) [אפטיא] [באיזו מדינה] רוממתי קרנם ונתתי להם תלוי ראש, לכך נאמר וידבר ה' אל משה וגו'. במדבר סיני זו איפרכיא, באהל מועד זו המדינה. בשנה השנית [הרי שנה]. באיזה חדש בחדש השני, בכמה לחדש באחד לחדש, הרי נכתבה אפטיא. למה שאו את ראש, לקיים מה שנאמר וירם קרן לעמו. וידבר ה' אל משה אשריך משה ששים רבוא והכהנים והלוים [והזקנים] עומדין ובכולם לא נדבר אלא עמו, שנאמר וידבר ה' אל משה במדבר סיני. מכאן שנו רבותינו בשלשה דברים נתנה התורה, באש ובמים ובמדבר. באש שנאמר והר סיני עשן כולו. במים שנאמר ה' בצאתך משעיר גם עבים נטפו מים. במדבר דכתיב במדבר סיני. ולמה ניתנה בשלשה דברים הללו, אלא לומר לך, מה אלו חנם לעולם אף התורה חנם לעולם שנאמר הוי כל צמא לכו למים. סיני ששה שמות נקראו לו הר אלהים הר בשן וכו', הר גבנונים הר שפסל בו את כל ההרים, כד"א או גבן או דק. הר חמד שחמד הקב"ה לכשב עליו שנאמר ההר חמד אלהים לשבתו. הר חורב הר שבו נמשכה חרב מות יומת הנואף והנואפת, מות יומת הרוצח. הר סיני שבו נשנאו עובדי אלילים [להקב"ה] ונתן להם איפופסין, שנאמר והגוים חרוב יחרבו, אבל ישראל נתתי להם תלוי ראש שנאמר שאו את ראש, לקיים מה שנאמר וירם קרן לעמו, וכן הוא אומר ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ:

דבר אחר) [רבא אמר] לא בשמים היא לא תמצא תורה במי שמגיס דעתו עליה [כשמים] ולא מעבר לים היא לא תמצא לא בסחרנין ולא בתגרין. אמר רב יהודה אמר שמואל שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה, א"ל ליהושע שאל, א"ל לא בשמים היא ולא מעבר לים היא, א"ל [לשמואל שאל, א"ל] אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה (כדכתוב ברמז תרפ"ב). לא בשמים היא, לא תאמרו משה אחר עומד ומביא לנו [תורה] אחרת מן השמים, לא נשתייר ממנה בשמים, אמר רבי חנינא היא וכל כלי אומנותה ניתנה ענותנותה צדקתה וישרותה ומתן שכרה. שמואל אמר אין התורה מצויה באיסטרולוגין שאומנתן בשמים, א"ל והלא אתה איסטרולוגי וגדול בתורה, א"ל לא הייתי מביט באיסטרולוגיא אלא בשעה שהייתי פנוי מן התורה בשעה שהייתי נפנה לבית המים. לא נפלאת היא ממך, משל לבת מלכים שלא היה אדם מכירה והיה למלך אוהב אחד והיה נכנס אצלו בכל שעה והיתה בתו עומדת לפניו, א"ל המלך ראה היאך אני מחבב אותך שאין בריה מכיר את בתי והיא עומדת לפניך, כך אמר הקב"ה לישראל ראו כמה אתם חביבין עלי דכתיב ונעלמה מעיני כל חי, אבל אתם לא נפלאת היא ממך אלא כי קרוב אליך הדבר, ובזמן שתקרבו את התורה אף אתם קרובים לי שנאמר לבני ישראל עם קרובו. אמר אליהו ז"ל מעיד אני עלי שמים וארץ שכל ת"ח שהוא קורא ושונה לשם שמים ואוכל ושותה משלו ונהנה מיגיעו ומעמלו ואינו נהנה משל אחרים עליו הכתוב אומר יגיע כפיך כי תאכל וגו', ואומר מה יפית ומה נעמת. לעולם יהא אדם עניו בתורה [ובמעשים טובים] וביראת שמים עם אביו ועם אמו ועם אשתו ועם בניו ועם בני ביתו ועם שכניו ועם קרוביו ועם רחוקיו ואפילו עם הנכרי בשוק כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה ומתקבל על הבריות וממלא את ימיו ואת שנותיו בשם טוב, ובזה אשתו ובני ביתו ושכניו יראין ממנו, ואפילו העו"א יראין ממנו שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, אשרי מי שמשים את נפשו כשור לעול וכחמור למשאוי וכפרה החורשת בשדה שנאמר אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור אם יקרא וישנה וישמש ת"ח וימעט בסחורה וירבה בישיבה באותה שעה הקב"ה אומר לו העולם הזה שלי ושלך, ימות המשיח שלי ושלך, העולם הבא שלי ושלך, שנאמר אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים, אמר דוד אני מגיד גדולתו וגבורתו ומלכותו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, שבכל יום ויום אדם נוצר ובכל יום ויום אדם נברא ובכל יום ויום אדם נולד ובכל יום ויום אדם חי ובכל יום ויום אדם מת ובכל יום ויום נפשו של אדם נטלת ממנו ונתנה לבעל הפקדון ומייסרין אותו כתינוק לפני רבו ובכל יום ויום מכלכלין אותו כתינוק על שדי אמו כפרי מעשיו. פעם אחת היו רבותינו יושבין [בבהמ"ד] ואומרין אליהו מהיכן הוא יש מהם אומרים מזרע לאה ויש מהם אומרים שהוא בא משבט גד (וחכ"א) [ויש מהן אומרים] מזרע רחל, וכשהם יושבים ועסוקין בא אליהו ז"ל ועמד בפניהם ואמר להם רבותי מפני מה אתם מצטערים אין אני אלא מזרע לאה. פעם אחת הייתי מהלך ומצאני אדם אחד היה מתלוצץ ומלעיג בדברי אמרתי לו מה תשיב ליוצרך ליום הדין, אמר לי בינה ודעה לא נתנה לי שאקרא ואשנה, אמרתי לו בני מה מלאכתך, א"ל צייד, ואני אמרתי לו מי למדך שתטול פשתן ותארגנו מצודות ותשליכה לים ותעלה הדגים מן הים, אמר לי בינה נתנו לי מן השמים, אמרתי לו מה ליטול פשתן ולארוג מצודות להשליכהו לים להעלות בה דגים מן הים נתנו לך דעה ובינה מן השמים, לדברי תורה שכתוב בהם כי קרוב אליך הדבר מאד לא נתנו לך בינה ודעה מן השמים, מיד הרים קולו ובכה עד שאמרתי לו אל ירע לך שכל באי עולם משיבין תשובה זו אבל מעשיהם יהו מעידין בהם (וכי) ובושו עובדי פשתים שריקות ואורגים חורי. כי היא חייך ואורך ימיך (כתוב ברמז ס"ו וברמז תתל"ז וברמז רצ"ח וברמז תתע"ג):