Chasidut על איוב 1:9

ונקדים ליישב מ"ש (ישעיה סו א) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ כו' איזה בית כו' ואת כל אלה כו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי, וקשה דהא מ"מ הקב"ה צוה ועשו לי מקדש כו', גם מה שבחו של עני ונכה רוח אם אינו חרד על דברו, ואם הוא חרד על דבר ה' מ"מ משובח ממנו מי שלא חסר לנפשו מכל טובה ומ"מ הוא חרד על דבר ה', וכמו כן קשה אצל איוב שאמר השטן לה' החנם ירא איוב כו' הלא אתה סכת בעדו (איוב א ט), וקשה הלא זה עיקר הרבותא כמ"ש ורם לבבך ושכחת, ומרגלא בפומא דאינשי שהעשירות הוא נסיון יותר גדול מן העניות.

והנה אברהם וכל אביזריה נכנסו תחת כנפי השכינה, ושני אלפים תורה (סנהדרין צ"ז ע"א), נחשב מהנפש אשר עשו בחרן (בראשית יב ה), מה שאין כן נחור וביתו, כי אלהי נחור (בראשית לא נג) הוא חול (ב"ר ע"ד ט"ז), ועל כן רבקה היתה צריכה להתגייר, ובודאי גיירה אליעזר או יצחק. אך הצדיקת הלזו ודאי כונתה לשם שמים היה, רק במקום דאיכא גם הנאה מרובה, אין שום אדם אף בעצמו אינו יכול לידע בירור אם כונתו רק לשמו ית', אף אם מכוון לשמו מכל מקום חושד את עצמו שמא הוא מחמת הנאה, רק היודע מחשבות יודע האמת דמי איכא ספיקא קמיה שמיא, וזה ידוע מאד להמתקדשים ומתטהרים במחשבתם ואין חכם כמו בעל הנסיון. והנה רבקה בעצמה נסתפקה בזה אם לא היה תערובות של הנאה במחשבתה, וצערה את עצמה על זה, וסברה שעל ידי הזרע יתברר מחשבתה, אם יהיה קדוש, הרי הוית מגירי הצדק, ויהיה הולד הורתו ולידתו בקדושה, ואם לא ח"ו ההיפך. והנה כאשר התרוצצו כפירוש רש"י שם (ד"ה ויתרוצצו) כשהיתה עוברת וכו', עמדה משתומם ממה נפשך דאם ח"ו תערובות במחשבתה, אם כן מנין קדוש כזה שמכיר בוראו עוד בבטן אמו ומפרכס לצאת על פתח בית הכנסת ובית מדרש, ואם מחשבתה היה בלי סיג הטמא הזה, מהיכן הוא לה, והיינו דאמרה אם כן דיש אחד קדוש ואחד טמא, למה זה אנכי, ר"ל מה היה כונתי הא קשה ממה נפשך, ותלך לדרוש את ה' מה יהיה בסופה, והבן. והנה באמת נצמח עשו משום זה, כי אף אם היה כונתה ומחשבתה נקיה, מכל מקום כיון דאין ניכר לשום נברא, יש אחיזה למקטרג כמו שביארתי בפרשת העקדה בפסוק (בראשית כב יב) כי עתה ידעתי כמו הודעתי, ועוד ראיה ברורה מקטרוג השטן על איוב באמרו החנם ירא איוב את ה' וגו' (איוב א ט). ובאמת העידו רז"ל במשנה (דסוטה דף כ"ז ע"ב) על איוב דלא עבד את המקום אלא מאהבה, והבן. ועל כן קודם שסיפר הכתוב מלידת יעקב ועשו, הקדים הפסוק (בראשית כה כ) בקחתו את רבקה בת בתואל וגו', שזה היה הסיבה והבן. והנה גם רחל ולאה היו צריכין לגירות, וקודם שבא יעקב, לא היו יכולין להתגייר אף שהיו צדקניות מכבר ובעלי רוח הקודש, דהא בעי גירות לפני בית דין כמבואר במסכת יבמות (דף מ"ו ע"ב ודף מ"ז ע"ב), ובינה לבין עצמה לא מהני כלל, ויעקב היה יחיד מומחה דהוי כג' כמבואר בחו"מ (סי' מ"ו ס"ד), ואם כן ודאי כשבא נתגיירו שתיהן, ואם כן לאה דלא ידעה כלל שתנשא לו, הוי גירות מעליא בודאי, אבל רחל הצדיקית הגם דמחשבתה ודאי היה זכה לשמים, אך אינו ניכר לשום נברא. והנה רצה הבורא להודיע זה, וגלגל הדבר שהטעה לבן את יעקב, והיא מסרה הסימנים ללאה כדי שלא תתבייש, ואז שוב לא ידעה אם שוב תנשא ליעקב, כי מי יודע אם ירצה יעקב לעבוד עוד שבע שנים אצל הרמאי הלז, וגם שמא לא יהיה מרוצה אביה ליתן לו שני בנותיו, ואף על פי כן לא חזרה כלל מהגירות ומצדקתה, ואז נתגלה כשרון ויושר לבה ולא היה שום אחיזה לס"א, על כן היה מטתו שלמה. והיינו דאמרה נפתולי אלקים, (ר"ל שנתחברה בלי ערעור) נפתלתי עם אחותי, ר"ל עם ענין אחותי ועל ידה, ואין להצטער ולהתרעם על שהטעה אותו ויש לה בנים, על כן אמר אשר מנע ממך וגו' (בראשית ל ב), והבן כי אלולי זאת היה ערעור על התחברותה לאלקים, כי גם זאת שלא היה לה בנים, היה משום זה כדי לגלות יותר צדקתה, כי כבר חשבו הכל שיגרשנה יעקב, וכן חשבה היא בעצמה וכמו שכתב רש"י, וכמו שיסד הפייטן האדמון כבט שלא חלה וכו', ואף על פי כן לא חזרה מצדקתה, והבן. ועל פי זה יתפרש (ישעיה כ"ט כ"ב) לא עתה יבוש יעקב וגו' כי בראותו ילדיו וגו', ילדיו דייקא כי בנכריה ולדה בתרה אזיל כמבואר במסכת קדושין (דף ס"ח ע"ב), אבל כאן היה ילדיו, כי גירי אמת היו לשם שמים, והמופת מעשה ידיו בקרבו, דהיינו שהם נשמות קדושות, דעל זה נאמר (ישעיה ס' כא) ועמך וגו' נצר מטעי מעשי ידי להתפאר והבן, אף דהכל מעשה ידו, מכל מקום לא נזכר בתורה בריאה מפורש רק באור ולא בחשך (בראשית א ג), אף שהחושך נברא גם כן, דאין מיחד שמו על הרעה (עיין ב"ר פ"ג ו'), רק כדי שלא נטעה ח"ו לומר שלא נברא, נאמר על ידי נביא ובורא חושך (ישעיה מה ז), וכן הוא ברע, רק דזה מעשה ידי להתפאר, והבן כי נכון היא מאד כי בריאת הטוב מפורש בכל מקום בביאור, והיינו מעשה ידי בקרבו, דהיינו מה שמייחד שמו עליו. ועל פי זה יובן גם כן האמור (רות ד' י"א) יתן ה' האשה הבאה אל ביתך כרחל ולאה וגו'. כי כונת רות היה רק לשמים, כמו שאמר לה בועז הטבת חסדך האחרון וגו' (רות ג י), והנה הפרשת דרכים פירש כל זה על הפסוק לא עתה יבוש יעקב וגו', וכן הפסוק יתן ה' האשה וגו' בפנים אחר, אך לדרכי ילדיו מדויק טפי. ואפשר לצרף דברי ודבריו ולומר הכפל לא יבוש על ענין הגירות, ולא עתה פניו יחורו על ענין שתי אחיות, כי בראותו ילדיו וגו' כמ"ש דזה תולה בזה, דאם היה הגירות כראוי, גם איסור ב' אחיות ליכא, כמ"ש הפרשת דרכים בעצמו דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, והבן.

ויאמר אל תשלח ידך וגו' כי עתה ידעתי וגו'. ירא אלקים אתה ולא חשכת וגו' (בראשית כב יב). דהנה איתא באלשיך פרשה זו ובספר נועם אלימלך פרשת בא, דלכך מתייחסת העקדה יותר לאברהם מיצחק, לפי שיצחק רצה לעשות כמדתו ואין חידוש כל כך, אבל אברהם הוא חסד, הוא חידוש גדול, עד כאן דבריהם עיין שם. וידוע דיראה הוא פחד יצחק ואהבה הוא חסד, והיינו עתה ידעתי, כמו הודעתי כי ירא אלקים, ר"ל שגם ממדה זו כלול אתה הואיל ולא חשכת וגו', והיא מדת גבורה פחד יצחק כנ"ל, דמה שאין ממקורו הוי פעולת הבחירה בו יותר גדול, והבן. ועוד נראה כי יש הפרש בין ירא את אלקים ובין ירא אלקים, כי את אלקים היינו מפני הבא מאלקים היינו מעונשו, אבל ירא אלקים היינו מרוממותו, ועיין בעקרים מאמר שלישי פרק ל"ב בענין יראות הנ"ל. והנה באיוב (א א) נאמר ירא אלקים, וכן אמר השי"ת להשטן (איוב א ח), אף על פי כן אמר השטן החנם ירא וגו' (איוב א ט), נתנסה. וכן היה קטרוג על אברהם כידוע, ולכך נתנסה ונתגלה שאינו מיראת העונש, דאין לו עונש גדול מזה בטבע שישחוט בעצמו בנו יחידו פרי אשר נחנט למאה שנה. והיינו עתה ידעתי כמו הודעתי (כדברי הגאון שהביא הראב"ע), כי ירא אלקים דייקא אתה הואיל ולא חשכת וגו', והבן.