Chasidut על איוב 13:12

בפסיקתא ב' כך פתח ר' תנחומא ב"א בשם ר' תנחום ב"ח זש"ה (איוב י״ג:י״ב) זכרוניכם משלי אפר לגבי חומר גביכם, איוב אמר הפסוק הזה כנגד כל חביריו וכו' והיו מקשים כנגדו דברים קשים אמר להם איוב זכרוניכם משלי אפר מה אתם מתעים את הבריות שהם רואים אתכם וסבורים שאתם צדיקים כאברהם שמשל עצמו באפר שנאמר אנכי עפר ואפר ואין אתם אלא לגבי חומר גביכם (כדור הפלגה גי' הרז"מ) וכאותם שכתוב בהם והחמר הי' להם לחומר, ד"א מדבר כנגד ישראל שא"ל הקב"ה אני מצוה לכם שתהי' מזכירים שני זכרונות שנא' זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' תמחה את זכר עמלק [בילקוט הגי' תמחה את זכר עמלק כי מחה אמחה את זכר עמלק אם זכיתם אתם בניו של אברהם שהמשיל עצמו באפר שנא' ואנכי עפר ואפר] אלא הוו יודעים שאם אין אתם עתידים להיות זוכרים אותם וקוראים בכל שנה שאני מחזיר אתכם לשעבודם של מצרים [ובתנחומא של גליות] לגבי חומר גביכם כענין שנאמר בחומר ובלבנים הוי זכור את אשר עשה לך עמלק עכ"ל, והוא כולו מוקשה מה ענין חביריו של איוב שהיו מתקשים כנגדו להיות דומים לאברהם שאמר ואנכי עפר ואפר, ולהיפוך במה הם דומים לדור הפלגה, מה ענין דור הפלגה לענין חבירי איוב, וכן כנגד ישראל מה ענין שתי זכירות של עמלק להיות דומים לאברהם, ובאם לאו מחזירם לשעבוד מצרים או לגליות, וכי בשביל חיסור מ"ע אחת מתחייבין גליות אתמהה, ולא עוד דמשמע דאפי' זוכרים זכירה שבודאי יוצאין ידי מ"ע דאורייתא של זכירת עמלק אלא שלא כופלים אותה נמי, אתמהה:

במדרש (תנחומא פרשה זו, תצא סי' ה') (הובא בעטרת שלמה פרשת תצוה) ר' תנחומא בר חנילאי פתח (איוב יג יב) זכרוניכם משלי אפר לגבי חומר גביכם, אמר הקב"ה הוו זהירין בשני זכירות שכתבתי לכם בתורה, אחת תמחה את זכר עמלק (דברים כה יט), ואידך אמחה את זכר עמלק (שמות יז יד), משלי אפר משולי אפר, אם זכיתם הרי אתם בנים של אברהם שהמשיל עצמו לאפר ואנכי עפר ואפר (בראשית יח כז), ואם לאו לגבי חומר גביכם, התקינו עצמיכם לשיעבוד מצרים שנאמר (שמות א יד) וימררו את חייהם, עד כאן. נ"ל לפי שכל עיקרו של עמלק שהיה בקי במזלות, והנה כל עיקרן של ע"א הוא משום שמאמינים שכל התנהגות על פי המזלות, ולכך עשו טלסמאות להוריד שפען, וכל כח שיעבוד מצרים היה גם כן בכח מזלות, ולכך עבדו לצאן בראותם שמזל טלה בראש, ופעלו בכישופים בכח המזלות שאין עבד יכול לברוח משם, על כן ציוה השי"ת לשחוט הפסח להורות שאין במזל כלום, וה' לבדו הוא השליט, וכל האותות והמופתים שהיה אז היה רק כי ה' הוא השליט, והיינו למען ספר שמי בכל הארץ (שמות ט טז). ועל פי זה נ"ל לבאר המדרש (בפרשת בשלח, שמו"ר פכ"ו ב') אתם אמרתם היש ה' בקרבינו אם אין (שמות יז ז), חייכם שהכלב בא ונושך אתכם, משל כו'. כי ידוע דגם הטבע, השי"ת מנהיגו. ונראה דהיינו המבואר בזוהר (ח"א קצ"ה ע"א) דאמר פרעה לא ידעתי את ה' (שמות ה ב), אבל שם אלקים הוי ידע דאלקים בגימטריא טבע, ר"ל דגם הטבע השי"ת מנהיגו ואינו מתנהג מעצמו, כמבואר בתשובות חכם צבי סימן ל"ו. ונראה דהשם הזה הוא ממונה להנהיג הטבע, אבל השם הויה משדד הטבע בגלוי, כמבואר בהראב"ע פרשת וארא כי הויה מהוה הוויות כמו בריאה חדשה, ושם שדי הוא משדד המזל ומהרסה. והנה גם פרעה השיג כי יש מניע הגלגלים, כי זה נתבאר במופת כמבואר ברמב"ם הלכות יסודי התורה (פ"ג ה"ט), כי הם בעלי גבול, אם כן יש לכוחם גבול, ולא יסוב תמיד מעצמו בכח גדול בלי הפסק, רק שלא האמין שישדד, והבן זה. והנה ידוע מהערוך מ"ש על דרשות חז"ל (קידושין ג' ע"ב) באן כסף (שמות כא יא), שמשמעו לאו והן, אין כסף לאדון זה, ויש כסף לאדון אחר ומנו אב. והיינו היש ה' בקרבינו, הוא ישות גמור בביטול הסידור, אם אין היינו בסידור שהוא מורכב לאו והן, כי הוא נסתר וגם אינו משדד. ועל זה הקפיד, כי מאחר שראו האותות חוץ לטבע, על כן אמר אתם אמרתם כו', על כן הכלב בא שהוא בא בכח המזלות, ועל כן הוצרך משה לערבב המזלות שלא ישלוט אותו מזל באותו יום כמבואר בירושלמי (ר"ה פ"ג ה"ח). אבל אלולי זאת לא הוצרך לערבם כלל, דאף אם שלט לא יחושו עליו, והבן זה. והנה ידוע (שבת קנ"ה ע"א) דהש"י אמר לאברהם צא מאיצטגנינות שלך, ישראל אתה ואין מזל לישראל. ונקדים עוד דכבר כתב בעשרה מאמרות דעל ידי המזל אין קיום ח"ו לישראל, וגם תמיד הוא במבט איבה. והנה כתבו התוספת במסכת ברכות (דף י"ז ע"א [ד"ה ונפשי]) דעפר אינו מקבל כליה. והנה מופת לזה דאפר הנשאר והמושרף, הוא יסוד העפר שבו. והנה הישועה נמשך אחר הבטחון, ואם בוטחין בהשי"ת ואינם חוששין על המזלות, אזי הם למעלה מהמזל, מה שאין כן אם הם מאמנים שהם תחת המזל, אז הם באמת תחת המזל, אך לפי טבע המזל אין להם קיום כלל, רק מכל מקום חס עליהם השי"ת למען שמו הגדול, כאמרו (מלאכי ג ו) ואתם בני ישראל לא כליתם, רק הם בשיעבוד כמו שהיה במצרים שהניחן תחת המזל, והמזל הוא במבט איבה. ועל פי זה יתבאר המדרש שתי זכירות כתבתי לכם חד תמחה כו', היינו למחות זכרו שפעל בכח המזלות, ולא יבטחו (רק) בשם ה'. ואידך אמחה את זכר עמלק, דלא יהיה עוד אור השמש לאור יומם ולא ימשלו המזלות, ואחת תולה בחברתה, על כן אמר הוו זכירין בשתי זכירות, והבן. ואם זכיתם כנ"ל, הרי אתם בניו של אברהם שהוציאו השי"ת מהמזל, ונמשל לאפר שאינו מקבל כליה, ואם לאו הרי אתם תחת המזל, ואף שעשה ית"ש למענו שלא יהיה כליה, מכל מקום התקינו עצמיכם ח"ו לשיעבוד של מצרים, והבן כי נכון הוא בס"ד.