Chasidut על איוב 15:23

והרבה יותר מזה לאין קץ הוא בעבודת אלהינו יתברך ויתעלה שמו לעד ולעולמי עולמים. שגדולתו וחכמתו כביכול והדרת זיו יקר תפארתו הוא בלתי שיעור וערך וכל מלאכי מעלה ושרפי קודש וחיות אש לא השיגו מגדולתו יתברך שמו אף אפס קצהו כי אם מעט לפי ערכם ולא יותר. וכל צבא השמים כתות כתות אלפי אלפים ורבוא רבבות מלאכי השרת וחיות הקודש שכולם מאירים ומופיעים מסוף העולם ועד סופו ונוצצים נוגה לכל עבר ועבר עומדים מימינו ומשמאלו מצפים ומתאוים וחושקים ויכמה בשרם ותצמא נפשם מתי יגיע העת והעונה שהוא ישרת למלך הכבוד. ועתה יבוא אדם נברא מטיפה סרוחה חרס מחרסי אדמה עב השכל דל גאה עני ואביון, נודד ללחם איו (על פי איוב ט"ו, כ"ג) קצר קומה קטן וקל ודל כמות שהוא, חייו אינן חיים היום כאן ומחר בקבר סומא לא ראה אורות מימיו. לומר אני אשמש את המלך מלך מלכי המלכים הקב"ה הגדול והנורא שאין קץ לתפארתו ואין ערך לגדולתו. הלא ח"ו ח"ו יתחייב ראשו למלך על הרהורו זאת במחשבתו לבד ומכל שכן בדיבור פה וקל וחומר במעשה. וקל וחומר בן בנו של קל וחומר בעבודה זו הניתן לנו בתפילה ותורה ומצוות שכולם הם כתרי כתרים להיות עולה ויושב בראש אלוה כביכול ולהכתיר בזה את אלהינו יתברך שמו כביכול בכתר הכבוד כמאמרם ז"ל (חגיגה י"ג:) במתניתא תנא סנדלפון שמו הגבוה מחבירו מהלך חמש מאות שנה ועומד אחורי המרכבה וקושר כתרים לקונו. וכתבו התוספות שם מתפילתן של צדיקים הוא עושה עטרות וכו' עד כאן. וכן הוא מפורש בזוה"ק (בשלח נ"ח.) תאנא סנדלפון עלאה הוא וכו' והוא קאים בתר פרגודא דמאריה וקשר ליה כתרין מבעותהון דצלותהון דישראל. ובשעתא דמטי האי כתר לרישא דמלכא קדישא הוא מקבל צלותהון דישראל וכולהו חיילין ואוכלוסין מזדעזעין וכו'. וכמאמר הכתוב (ישעיה מ"ט, ג') ישראל אשר בך אתפאר. כלומר שמעשיך נעשין פאר ועטרה לראשי.

וזה הוא הענין דאיתא בש"ס (חגיגה טו) שכאשר שמע אלישע בן אבויה מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר, אז אמר איזיל ואתהני בהאי עלמא והיו קוראין אותו אחר. היינו שאין זה משורש יעקב אבינו ע"ה, שהיה לו הכרה באחדות השי"ת עד שראה שאף החיי שעה הם רק מהשי"ת שהוא אחד ואין אחר מבלעדו, ואף שהיה נראה לו שנכון בידו יום חשך (איוב ט״ו:כ״ג), עכ"ז לא הניח עבודת השי"ת לומר לנפשו איזיל ואתהני בהאי עלמא, שמע מינה שאלישע בן אבויה אחר הוא, מאחר שלא כן עשה, ואף שנדמה לו שלא יהיה לו חיי עולם, עכ"ז היה לו לעבוד את השי"ת בהחיי שעה שהשפיע לו ולהודות עליהם:

וְזֶהוּ מְרֻמָּז בְּסוֹף מַאֲמָר הַנַּ"ל שֶׁמְּדַבֵּר שָׁם מֵעִנְיַן דְּרָכִים וּכְשֶׁהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֲזַי הַתּוֹרָה הוֹלֶכֶת לְפָנָיו וְלִפְנֵי כָּל תּוֹרָה יֵשׁ סְפֵקוֹת וּבִלְבּוּלִים הַנַּ"ל. כִּי שְׁתֵּי הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל הֵם בְּחִינַת בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, כִּי עֲבוֹדַת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ, שֶׁהוּא קִיּוּם הָעוֹלָם, זֶהוּ בְּחִינַת בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ, כִּי זֹאת הַקְּדֻשָּׁה קְבוּעָה וְקַיָּמָא לָעַד, אֲבָל כְּשֶׁמִּתְרַחֲקִים מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ וְנִתְרַחֲקִין מִן הַתּוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי הוּא בְּחִינַת נָע וָנָד וּמְטֻלְטָל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ שֶׁאֵין לוֹ מְקוֹם קֶבַע, רַק הוּא נָע וָנָד וְלֹא נוֹדָע מְקוֹמוֹ אַיֵּה, כִּי הַיּוֹם מְקוֹמוֹ כָּאן וּמָחָר בְּמָקוֹם אַחֵר וְאֵין יוֹדְעִין אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינָה הַשְּׁנִיָּה הַנַּ"ל שֶׁצְּרִיכִין לְחַפֵּשֹ וּלְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַשָּא וּמַתָּן וְדֶרֶךְ אֶרֶץ שֶׁרֹב הַמַּשָּא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי דְּרָכִים שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת נָע וָנָד בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה וְאָז צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשֹ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ בְּחִינַת נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה (אִיּוֹב טו), כִּי אָז צְרִיכִין לְחַפֵּשֹ וּלְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ וְכַנַּ"ל: