Chasidut על איוב 17:9

ובזה יש לפרש דברי הספר יצירה הובא בספר בני יששכר, המליך אות נ' בריח וקשר לו כתר וצר בו עקרב בעולם ומרחשון בשנה ודקין בנפש זו"נ. והיינו דידוע דסור מרע הוא כלל מצות ל"ת, ועשה טוב הוא כלל מצות עשה, ושורשם הוא יראת ה', ואהבת ה', טהרה, וקדושה, כי טהרה הוא בסור מרע כמ"ש (איוב י"ז) טהר ידים יוסיף אומץ, וקדושה היא בעשה טוב כמו שאנו מברכים על כל המצות אשר קדשנו במצותיו וצונו, והנה אות נ' כפופה מתיחס ליראת השם כידוע לחכמי האמת, ועל דרך הפשוט הוא מרמז שיהי' כפוף להש"י, ובש"ס שבת (קד.) נאמן כפוף נאמן פשוט, והוא טהרת הלב מגסות הרוח ומאהבות חיצוניות, ולפי הנ"ל יובן שהוא ענין חודש מרחשון, והנה בשלהי סוטה טהרה בטלה טעם וריח רב הונא אשכח תומרתא דחינונותא וכו' אתא רבה ברי' אמר מוריחנא ריחא דחינונותא אמר לי' בני טהרה יש בך ע"כ, הרי דטהרה מביאה ריח טוב, ומעתה יובן דברי הספר יצירה המליך אות נ' בריח, כי הריח תלוי באות נון וכנ"ל, וצר בו עקרב בעולם שהוא כח המושך לקרירות, ומרחשון בשנה, ודקין בנפש, כי הדקין אין בהם דם, ואין מחזיקין דם בבני מעים וכנראה בחוש שהם לבינים וזה מורה שטבעם קר:

אך שצריך כל אחד ואחד לבוא לידי נסיונות אף שמקבל אלקותו במחשבתו כנ״ל מכל מקום מנסין את כל אדם בעשר נסיונות כמו שאמרו באברהם עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם והנסיון הוא שמסלקין ממנו ההתקשרות שהיה קשור בהשם יתברך על ידי הדעת בעת שבא לידי נסיון ונשאר אצלו רק הבחירה כי לולא זה לא היה נקרא נסיון כי בודאי על ידי ההתקשרות יאחז צדיק דרכו ועל ידי זה נתמעט הדעת אצלו לא סילוק הדעת ממש ואם עומד בנסיון על ידי שנקבע בלבו מקודם כשהיה לו דעת רחב. והנה כשהיו ישראל במצרים היה הדעת בגלות כי קליפה קדמה לפירי כי הדעת היה מכוסה בקליפות כמו קליפת האגוז כמו שאמר הכתוב (שיר השירים ו׳, י״א) אל גינת אגוז ירדתי שהוא על גלות מצרים ובאגוז יש קליפה חיצונה היותר קשה ומכסה את האוכל ותחתיה קליפה הקשה כדי שיוכלו לראות האוכל הגם שנשארו עדיין קליפות הדקות עד שיבא משיחנו במהרה בימינו שיתגלה הפנימיות לגמרי מכל מקום עיקר ההתכסות נתגלה כי מצרים אותיות מצר ים, כי יש ים החכמה שהוא הדעת שבא משם ומי שאין לו דעת כלל הוא גם היום במיצר ים שלא נכנס עדיין בים החכמה. על כן אמר בעל ההגדה לא את אבותינו בלבד גאל הקב״ה אלא אף אותנו גאל עמהם כי בכל שנה יש יציאת מצרים באופן הנ״ל והרשעים שאין להם דעת עדיין לא יצאו ממצרים על כן אמר בעל ההגדה לא את אבותינו בלבד גאל הקב״ה אלא אף אותנו גאל עמהם כי בכל שנה יש יציאת מצרים באופן הנ״ל והרשעים שאין להם דעת עדיין לא יצאו ממצרים על כן אמר רשע מה הוא אומר מה העבודה וכו׳ מאחר שאין לו דעת קשה לו על העבודה ואף אתה אמור לו וכו׳ לי ולא לו אילו היה שם לא היה נגאל מאחר שגם היום הוא במצרים דהיינו דעת שלו:

הנה נודע כי מה שהצדיק העובד השם יתברך ברוך הוא על ידי החיות והמוחין שנותנין לו מלמעלה כי כל חד לפום שיעוריה שיוכל להשיג מציאות האל יתרך כך מתצמצם כביכול אלהותו יתברך אצלו ואחר כך כשהולך בזה המדריגה זמן מה מסתלקין מן הצדיק בחינת אלהות שנתצמצם אצלו בכדי שיתחזק את עצמו לבוא אל מדריגה יותר גדולה כי כל זמן שהוא במדריגה הזאת אינו יכול לבוא למדריגה יותר גדולה מאחר שהבחינה ההיא מלובשת בו ומחמת ריגלתו אינו רואה שום בחינה אחרת שלמעלה ממנו מחמת שטבע ההרגל מושכו לעשות כפי ההרגל אבל כשמסלקין ממנו בחינה זאת שהיתה בו ובודאי יאחז צדיק דרכו לדבק לשרשו מתחיל להתחזק מאוד מחמת שנפל ממדריגתו ומחמת ההתחזקות הגדול שהוא מתעורר מאוד נתרבה גם כן הסיוע מלמעלה כפי התעוררותו כנודע כי כמו שהתעוררות הוא מלמטה כך נתעורר למעלה ואז בא למדריגה יותר גדולה: