Chasidut על איוב 20:15

וזו היא בחינה נפלאה החשוב אצלי בחינת מעביר על מדותיו שהעיד הכתוב אם תוציא יקר מזולל כּפִי תהיה, כי תדע אשר בכל מדה ומדה אשר נמשך אל הרע ח"ו הנה גנוז וטמון וצפון בה ניצוץ הקדושה מה' המחיה הדבר ההוא מה שנטף הקב"ה כטפה מים הגדול ממדות הטובות האמיתיים אל בחינת הרע להיות יומשך לב האדם לשם להתאוות אליו, בכדי להיות שכר ועונש בעולם, ואדם המשכיל ומבין זאת חוטף ונוטל בחינות הניצוצים הקדושים משם לעבוד עמו את ה' אלהיו והרע נופל ונשבר ויורד לעמוקא דתהום רבה ולא יהיה לו עוד תקומה עולמית בבחינת מאמר הכתוב (איוב כ', ט"ו) חיל בלע ויקיאנו וגו' וזה ממש אם תוציא יקר מזולל, זה הניצוץ היקר בעיני ה' אשר נפל לקליפה ברצון ה' אלהי עולם, והאדם המוציאו משם ועובד עמו ה' ואז בא הניצוץ לראות פני מלכו מלך מלכי המלכים הקב"ה אביו שבשמים, אז שמחה וחדוה ונחת ותענוג עצום לפני הקב"ה, ולפני הניצוץ הזה שמחה עמוסה לאין קץ עד אין שיעור וערך, והוא דמיון בן החביב לאדם במאוד בן יחידו שנלקח לשביה והיה שם ימים רבים עד שנשכח שמו ולא נודע זכרו, ולימים בא זה אצל אביו ואמו בעשירות רב במתנות רבות וכבדות, היאומן כי יסופר או הישוער בשכל אנושי גודל התענוג הנפלא ורוב השמחה והשעשועים והחדוה העמוסה אשר אז בין האב והאם ובניהם הלז, ודאי הוא בלתי שיעור וערך, ובשעת ביאתו שמתחילין לנשק זה את זה ודאי מתדבקים כל אחד בחבירו בדיבוק עצום באתדבקות רוחא ברוחא והיו לאחדים בכלות הנפש ממש, כן ביותר אלף אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים תענוג קודשא בריך הוא ושכינתיה כשעולה אליהם ניצוצים הקדושים מניצוצי הקדושה שנפלו לתוך עמקי הקליפות ועולה הוא למעלה למעלה וזוכה לראות פני אביו שבשמים בשמחה בפנים שוחקות צהובות ומסבירות ונעשה יחוד וזיווג נפלא באתדבקות רוחא ברוחא בחדוה עמוסה לאין קץ ותכלית ונעשה שמחה ואור גדול בכל העולמות עד בלתי שיעור.

ובראות שאין בידו להפיק זממו, חזר לעשות עכ"פ כמחשבת בלק לדחות התכלית המקווה עד אחרית הימים, ואמר איעצך, שאתן לך עצה על מה שאתה רצית, והוא אשר יעשה העם הזה לעמך יהיה נמשך עד אחרית הימים שלא יקחו עתה ג' ארצות אלו, והעצה היא: אלהיהם של אלו שונא זימה כו' וכשתשתדל להחטיאם שוב לא יהיו בגדר זכו. וסיפר לו ואמר: אראנו ולא עתה כו' דרך כוכב כו' שהוא בעת הגאולה ואז ומחץ העכו"ם, ואמר וקרקר, כי מחץ הוא ענין מלחמה כמו מחצה וחלפה רקתו (שופטים ה, כו), משא"כ אילו יתבטלו בלי מלחמה, רק במואב שהם יהיו ראשונים שירצו ישראל ליכנס בג' ארצות אלו ולא יניחום יצטרכו להלחם עמם קצת, ומיד שמחץ פאתי מואב אזי ממילא יתבטלו כל בני שת, כי גם והיה אדום ירשה, ר"ל שירשו ישראל ג' ארצות אלו, וממילא וישראל עושה חיל, ר"ל יקבצו כל הניצוצות, כי עושה הוא לשון קיבוץ כמו שפירש"י בשמואל (שמ"א יד, מח) פסוק ויעש חיל ויך את עמלק, וחיל הוא כינוי להניצוצות קדושות כענין חיל בלע ויקיאנו (איוב כ, טו). וסיפר הפסוק אין הצליח מעשה הס"א וישב ישראל בשטים ויחל העם כו', ועי"ז הוצרכו לסבב עד גלגל, ולא לקחו אדום עמון ומואב, ועי"ז נדחה התכלית המקווה עד עת קץ. והבן היטב שכל זה הם דברים אמתים בע"ה.

ועל הדבר הזה אמרו חז"ל (עיין בראשית רבה א', ב' ומובא ברש"י) ומה טעם פתח בבראשית כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שאם יאמרו האומות לסטים אתם שכבשתם ארץ שבעה אומות הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא הוא בראה כו' וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו עד כאן. כי ידוע מה שאמרו חז"ל (פסחים פ"ז:) לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, והם הניצוצות הקדושות אשר מעלים עם בני ישראל בכל מקום שהם בבחינת מצא מין את מינו וניעור, כי הניצוצות ההם, גם הם שם בבחינת גלות וכשגולין ישראל לשם, אז מתדבקין אליהם כל חיות וניצוצי קדושה הנמצא שם מין במינו, בדרך התדבקות אור באור כביטול אור נר קטן כשיעמוד נגד המדורה הגדולה ואז כשיוצאין ישראל משם מוציאין כל חיותם אשר היה להם מימי קדם, בסוד הכתוב (קהלת ח', ט') עת אשר שלט האדם באדם לרע לו. וידוע פירושו בשם האר"י זלה"ה עת אשר שלט האדם מקליפה באדם דקדושה לרע לו ודאי הוא כי אחר שיצא משם יוצא מאתו כל בחינת ניצוצות הקדושות אשר היה שם מכבר בבחינת מצא מין את מינו ועל זה אמר הכתוב (איוב כ', ט"ו) חיל בלע ויקיאנו. כלומר שמוכרח להקיא כל אשר נמצא אתו מקדם ועל כן כשירד אברהם אבינו למצרים נאמר ביציאתו משם (בראשית י"ג, א') ויעל אברם ממצרים וגו' ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב וגו' ולא כיוונה התורה הקדושה על הבלי שטות עולם הזה להאריך בסיפורם, כי אם על העלאת ניצוצי קדושה שהוציא משם על ידי התדבקותם אליו כשבא לשם.