Chasidut על איוב 20:5

וזה מאמר צופר הנעמתי (איוב כ׳:ה׳) כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע וגו' חיל בלע ויקאנו. היינו שאין נשאר בקרבו שום השארה, שאף שבלע חיל מה שהיה נצרך בשעתו שיעשה בכחו וחילו איזה שליחות לרצון הש"י, אבל לפי שלא היה מדעתו ורצונו ורק שנעשה על ידו, לכן לא ישאר ממנו בו שום השארה ויקאנו ומבטנו ירשנו אל. וכמו שמסיים אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה, שדבש וחלב רומז על האחרית הטוב המיועד, גמול הטוב לעובדי הש"י ועושי רצונו, אך לפי שאינו נעשה מרצונו ודעת, רק שמתנהג על ידו שלא מדעתו, לא יראה עצמו בטוב המיועד לעושי רצון הבורא מדעתם. ובאמת כל מריו והריסותיו הוא רק בהיקף גבול תפיסתו ושכלו, וכל השחתתו הוא רק לעצמו, שרצון הש"י מתקיים אפילו על ידו, ורק שהוא לדעתו עומד במריו ומרדו. וכדאיתא בתיקוני הזהר הקדמה (דף ב.) מסטרא דיליה שליט עבד ושפחה על עלמא. אבל באמת אין החוטא פוגם בהנהגת השי"ת, רק מסטרא דיליה הוא פוגם ומשחית, היינו שבגבול היקף שכלו ותפיסתו יראה שהשחית בעולם. וכמ"ש (האזינו לב ה) שחת לו, ומתרגם אונקלוס חבילו להון לא ליה: