תנ"ך ופרשנות
תנ"ך ופרשנות

Chasidut על איוב 22:30

בית יעקב על התורה

נח איש צדיק. כתיב (איוב כ״ב:ל׳) ימלט אי נקי ובמדרש תנחומא (נח ט ובב"ר פ' כט) ימלט אי נקי זה נח שהיה צדיק ולא נקי, שלא היה צדיק שלם. היינו כי נקי הוא בשרשו, שלבו מבורר שלא יתאוה כלל לנטות מהרצון, אף שעל הלבוש נראה שיש לו התפשטות. וצדיק הוא בהיפוך, שעל הלבוש והגוון מעשיו רצויים מאד אבל בשרשו אינו עוד נקי, היינו שאינו מזוכך מעומק לבו שלא יתאוה כלל למה שהוא נגד רצונו יתברך, רק שמתגבר על יצרו ומתאפק מלעשות תאות לבו. וכדאיתא בש"ס (סנהדרין לג:) מניין ליוצא מב"ד חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות מניין שמחזירין אותו ת"ל נקי אל תהרוג. ומניין ליוצא מב"ד זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה מניין שאין מחזירין אותו ת"ל צדיק אל תהרוג. שצדיק נקרא מי שבאמת אינו נקי, רק על הלבוש ושרשו אינו כן. ונקי, היינו בשורש, והוא הצדיק הגמור באמתסלקמן פרשת וישב אות ו, פרשת ויחי אות ח.. ולפי שנח היה רק צדיק ולא נקי, היינו שלא היה מבורר ומזוכך בפנימיות לבו כאשר נראה מתולדותיו ומעשיו, כדאיתא בזוה"ק פ' לך לך (פג.) דכד נחית ומטא לההוא דרגא מה כתיב וישת מן היין וישכר ויתגל. וכמו שיש דורשין אותו לגנאי מדכתיב בדורותיו, משמע שלא היה צדיק אלא לפי שעה בעשרה דורות שמאדם עד נח. אבל בדורו של אברהם אבינו ע"ה דהיינו מהתחלת ילד השני, שמנח עד אברהם לא היה צדיק, אכן יען אשר לפי שעה היה צדיק ניצול מן המבול. כמ"ש (ר"ה טז:) שאין הקב"ה דן את האדם אלא לפי מעשיו באותה שעה כדכתיב (וירא כא) באשר הוא שם, שהלא הזהיר בתורתו לא תקום ולא תטור, והשי"ת שומר את התורה תחלה כדאיתא במדרש (רבה בחקותי פ' ל"ו וירושלמי ר"ה פ"א ה"ג), והאיך חייבה התורה עונש להאדם על עבירה שעבר, הלא כתיב לא תקום ולא תטור, אלא שבודאי השי"ת אינו מעניש על מה שעבר רק על ההוה, על מעשיו שבאותה שעה, שכיון שנתקלקל האדם ונשתרש בחטא אז הוא מועד ועלול לחטוא כל שעה, ועונשין אותו על עומק לבו שנמצא בו כעת חשק לחטוא בהוה, וכדאיתא בתדב"א אל ידאג אדם מעבירות שעשה אפילו במזיד, אלא שנפתח פתח לפניו לעשות כמה עבירות, היינו שנקבע שורש החטא בגופו ונקל לו לעבור עוד. ולכן מועיל התשובה אם מקבל על עצמו בכל לבו שלא לחטוא עודסאכמבואר גם לקמן פרשת מקץ אות ח ד"ה אכן: ואף אמנם אם יאונה ח"ו לאדם שיחטא ואשם, ואח"ז יתחרט על אשר עשה ויתודה על אשר עשה, ויברר את עצמו אח"כ וימסור נפשו להש"י, אזי ימחול לו השי"ת על עונו ולא יזכרהו עוד, כי מאחר שהשי"ת צוה לעמו ישראל (קדושים יט) לא תקום ולא תטור, משמע מזה שכן הוא מדת השי"ת שאינו נוקם ונוטר, אכן כל עונש החטא הוא כל זמן שעוד נקבע בו כח הרע וקשה לו להתברר וליטהר, אבל כאשר יזכה להתברר וימסור נפשו להש"י, אזי יטהר.. ולכן אינו דן השי"ת את האדם על העתיד אף שרואה את הנולד, לפי שלא נפתח לו עוד לעת עתה פתח לחטוא:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
פסוק קודםפרק מלא