Chasidut על איוב 23:5

בילקוט (ילקו"ש איוב רמז תתקכ"ז) א"ר לוי כל מי שמקיים מצוה סוכה בעולם הזה, הקב"ה מושיבו בסוכה של לויתן לעולם הבא, את מוצא בשעה שבאו יסורים על איוב, עמד וקרא תגר על מדת הדין ואמר מי יתן ידעתי ואמצאהו אדעה מילין יענני (איוב כג ה), אמר לו הקב"ה הרי עורו של לויתן שאני עתיד לעשות לצדיקים לעתיד לבא, אם חסר ממנו מטלית אחת יש לי למלאות, שנאמר (איוב מ לא) התמלא בסכת עורו, עד כאן דבריו. והוא פליאה נשגבה. ונ"ל על פי מה דאיתא בספר קהלת משה בשם הגאון מו"ה זלמן מאוסטרא, על המדרש פליאה לא נתקררה דעתו של איוב ביסורים, עד שראה בסכת בסכת בסכות ג' פעמים. על פי מה דאיתא בגמרא ב"ק (י"ז ע"ב) תרנגול שהיה מפריח ושיבר כלים ברוח שבכנפיו, סומכוס אומר משלם נזק שלם, וחכמים אומרים חצי נזק, ומסיק בשלמא סומכוס סבר כחו כגופו דמי, וזהו רגל מועדין מתחילתן ומשלם נזק שלם, אלא רבנן מאי טעמא, אי כחו כגופו דמי, כולו נזק בעי לשלומי, ואי לאו כגופו, לאו כלום הוא. ומסיק לעולם כחו כגופו דמי, ובדין הוא דבעי לשלם נזק שלם, אלא דצרורות היא ורחמנא אמר צרורות הלכה למשה מסיני הוא וחצי נזק. והקשה האשר"י ז"ל למה לא אמרה הגמרא לעולם כחו לאו כגופו דמי, והא דמשלם חצי נזק, משום דצרורות הלכה למשה מסיני והלכה למשה מסיני חצי נזק. ותירוץ דזה ידוע דכל הלכה למשה מסיני הוא לגרע היינו לקולא, נמצא אי אמרינן כחו כגופו דמי, וצריך לשלם נזק שלם, בא הלכתא לגרע ולקולא על חצי נזק, אבל אי אמרינן כחו לאו כגופו דמי ופטור לגמרי, נמצא יבא הלכתא להוסיף. אבל מנא ליה זה דהלכתא בא לגרע מן בסכת בסכת (ויקרא כג מב), שנים כהלכתן והג' אפילו טפח (סוכה ו' ע"ב). ומסיק שם בגמרא דכולי עלמא הלכתא לגרע. והנה ידוע דבנים נקראו כחו באי כחו, ואיתא בזוהר (ח"ב ל"ד ע"א) דאיוב נלקה על שלא מיחה בבניו שעשו משתה, והנה איוב סבר היה שכחו לאו כגופו, והיה מבעט ביסורים כי למה ילקה בשביל בניו, עד שראה בסכת בסכת בסכות, דמשם מוכח דכחו כגופו דמי נתקררה דעתו ודוק, עד כאן דבריו. והנה הענין דהלכתא ודאי לקולא אתי, הוא על פי המבואר בכתבי האר"י זצוק"ל דתורה שבכתב הוא דין, ושבעל פה הוא רחמים. ולכך כפי הכתוב הוי חומרא והוא כפי שורת הדין הגמור, אבל תורה שבעל פה מצד רחמים, וק"ל. ועל כן אף שיוצאין בסוכה שאין שלימה בדפנותיה, היינו כפי ההלכתא דהוא מצד הרחמים לקולא דיוצאין אף בזה, אבל כפי שורת הדין הוי בעינן שלימה, ולכך השכר הוי כפי הדין שלם, דאם לא כן הרחמים הוי לרעה. אבל אם גם כפי הדין הוי דלא בעינן שלימה, גם השכר הוי כן. ועל פי זה יתבאר הילקוט הנ"ל אמר לו הקב"ה וכו', הרי עורו וכו' אם חסר ממנו מטלית אחת יש לי למלאות, ולמה זה, הרי סוכה לא בעינן דפנות שלמות, והוא השכר של הסוכה כמבואר בדברי ר' לוי לעיל, אלא ודאי דמן הדין בעינן שלימה וההלכתא לקולא אתא, וכיון דההלכתא לאקולי אתא, אם כן ממילא מוכח מהא דצרורות דכחו כגופו, אם כן בחנם אתה קורא תגר, והבן כי נכון הוא בס"ד.