Chasidut על איוב 24:18

אלה תולדות נח וגו'. כתיב (איוב כ״ד:י״ח) קל הוא על פני מים תקולל חלקתם בארץ. ובש"ס (סנהדרין קח.) ובמדרש רבה ריש הפרשה, שלוקחין מהם קללה לכל באי עולם. כלומר מי שפרע מדור המבול הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו. כי הנה נמצא חמש מדרגות בהוצאת כל דבר מכח אל הפועל. וסדרם כך זה למעלה מזה, הרהור מחשבה רצון מעשה דיבור^נאמבואר העניין במי השלוח ח"א פרשת יתרו ד"ה אנכי [ג], ח"ב ליקוטים בסופו ד"ה הנה, תפארת יוסף פ' נשא ד"ה וידבר ד' [א].. אף כי לפי הנראה המעשה הוא היותר אחרון אכן באמת הדיבור הוא הגמר השלם וכמ"ש בש"ס (שבת לג:) אעפ"י שכליות יועצות ולב מבין ולשון מחתך פה גומר. ובזוה"ק פ' מקץ (ר.) מחשבה שרותא דכלא ומלה דאיהי סיומא דכלא. שכל זמן שהוא בהרהור רצון ומחשבה עדיין אין הכרה לשום אדם זולתו במהות מחשבתו, ואף אם מוציא מחשבתו לפועל במעשה בכל זאת אין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו בבירור גמור, שעוד יוכל לפרש טעמו וכוונתו במעשה הלז על פנים אחר ממה שסובר בו זולתו. אמנם הדיבור הוא המפרש את הכוונה של הפועל בעליו באופן שאין עוד שום שינוי וחזרה להפוך את דבריו, שאזי תפול עליו השאלה מזולתו על שסותר את דבריו הראשונים^נבנתבאר בסוד ישרים פורים אות יב ד"ה ועל זה: כי עיקר הגמר הוא רק כאשר בא בדיבור ובמלולא, שאפילו מה שיצא לפועל במעשה, כל זמן שאין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אין בזה שום גמר, כי יכולין עדיין לפרש בה פירושים שונים. משא"כ אחר שבא במלולא אזי נגמר הדבר ושוב אין לשנות בה שום פירוש רק כפי משמעות הדיבור. עיין עוד לקמן פ' ויגש אות א, תפארת יוסף חג הפסח ד"ה רבן גמליאל.. וזה שאמר הכתוב (ירמיהו ל״א:כ׳) הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו וגו' ואיתא במדרש (ויקרא רבה פ"ב) די דיבורו שנתתי בו, היינו שנקבע בו הויה בשורש בכח דיבור שאין אחריו חזרה לעולמי עד^נגכמו שביאר בזה בסוד ישרים ראש השנה אות סג: הנה אפרים רומז על הלבוש הנמוך בישראל בעת שהם בשפל המצב, כמו שנקרא בגמ' קטנן של שבטים. ולכך כתיב כי מידי דברי בו, וכמאמרם ז"ל די דבורי שנתתי בו. כי דבור הוא הגמר והלבוש האחרון מזה העולם, כדאיתא בגמ' פה גומר, לכן נאמר בו זכור אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה'. היינו מחמת זה בעצמו שהוא כ"כ בלבוש נמוך ובשפל המצב, לכן יהיה בכחו להשיג ישועה ממקום היותר עליון וכו'. עיי"ש כל האריכות בזה.:

וְזֶה בְּחִינַת לְכָה דּוֹדִי נֵצֵא הַשָֹּדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים (שִׁיר הַשִּׁירִים ז), 'נָלִינָה בַּכְּפָרִים', וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (עֵרוּבִין כא:) 'בַּכּוֹפְרִים' שֶׁהֵם הָרְשָׁעִים שֶׁנִּתְרַחֲקוּ מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁגַּם הֵם צְרִיכִים לְהַחֲזִירָם בִּתְשׁוּבָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ לְהַכְנִיעַ וּלְבַטֵּל הָרַע שֶׁלָּהֶם, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק שֶׁהוּא בְּחִינַת לְהַכְנִיעַ הָרַע הַגָּמוּר שֶׁל הַדָּם שֶׁבַּחָלָל הַשְֹּמָאלִי וּלְבָרֵר הַטּוֹב מֵהֶם לַהֲשִׁיבָם בִּתְשׁוּבָה. 'נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים', הֵם בְּחִינַת הַכְּשֵׁרִים וְהַצַּדִּיקִים שֶׁנִּקְרָאִים כְּרָמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (הוֹשֵׁעַ ב) וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ, מִשָּׁם כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (רַשִׁ"י, וְעַיֵּן יַלְקוּט הוֹשֵׁעַ), וְכֵן (אִיּוֹב כד) לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם. כִּי גַּם הַצַּדִּיקִים צְרִיכִין לִהְיוֹת בִּתְשׁוּבָה תָּמִיד כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה, וְכָל זֶה נֶאֱמַר בְּשִׁיר הַשִּׁירִים לְעִנְיַן קְדֻשַּׁת שַׁבָּת כַּמּוּבָא בַּכְּתָבִים, שֶׁאָז עִקַּר הַדֶּרֶךְ לָצֵאת אֶל הַשָֹּדֶה הוּא רַק בִּשְׁבִיל בְּחִינַת דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁנִּשְׁלָמִין אָז, בִּבְחִינַת אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת נָלִינָה בַּכְּפָרִים נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים וְכוּ' וְכַנַּ"ל. וְזֶה:

(ב"ר פ"ל ב') דבר אחר אלה תולדות נ"ח, כתיב (איוב כד יח) קל הוא על פני המים, גזירה שנגזרה עליהם שיאבדו במים, ור"ל קאי על דור המבול שהיו קלים על פני המים, והמים הפכו אותם וטשטשו אותם בקלות: