Chasidut על איוב 24:20

(ב"ר פ"ל ו') אלה תולדות נ"ח (בראשית ו ט). הה"ד (משלי יא ל) פרי צדיק עץ חיים, מה הן פירותיו של צדיק מצות ומעשים טובים, ולוקח נפשות חכם שזן ומפרנס כל י"ב חודש בתיבה, אחר כל השבח הזה הן צדיק בארץ ישולם בא לצאת ונשתלם אתמהה, דאמר רב הונא משום ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי נח כשהיה יוצא מן התיבה הכישו ארי ושברו, ולא היה כשר להקריב והקריב שם בנו תחתיו, קל וחומר אף כי רשע וחוטא זה דור המבול, עכ"ל. והנה המדרש אומר דרשוני וחיו. ונ"ל דבא גם כן לפרש התחיל בתולדותיו וסיים בשבחו, והוא על פי מ"ש לקמן במדרש (ב"ר פל"ג ה') דרש רבי עקיבא מעשה דור המבול כו' ולא בכו, וכיון שהזכיר להם מעשה איוב בכו, וקרא עליהם מקרא זה (איוב כד כ) ישכחהו רחם וכו', שגרמו שאין מרחם עליהם שאין שום אדם מתפעל בזכור צרתם ואיבודם, הגם שמטבע האדם להתפעל בזכרון צרות ויסורי בני אדם הגם שאינם טובים, כענין שאמר הנביא (ישעיה טז יא, ירמיה מח לו) לבי למואב ככנור יהמה. והנה תמה הנזר הקודש מאי קמ"ל בזה, ומה נפקא מינה לדור המבול אם יבכו עליהם אם לא, עיין שם. ובמדרש הנ"ל שהתחלנו תמה גם כן למה לי הקל וחומר אף כי רשע וחוטא, כיון דהדבר מבואר בתורה. ונ"ל דהנה הש"י השמיענו כל זה בשעה שיצא נח מן מן התבה, פגעה בו גם כן מדת הדין והכישו ארי, ונלמד מזה קל וחומר על הרשעים להורות לבני אדם מאין נתהווה הדבר שפגעה בהם מדת הדין כל כך מבלי שיור חנינה וחמלה ואפילו על הטף, והנה משה רבינו ביקש הודיעני נא את "דרכך (שמות לג יג), והראה לו הש"י י"ג מדת של רחמים הגם שהעולם אינם כדאי, הנה כאשר מופיעים י"ג מדת של רחמים וחנותי את אשר אחון (שמות לג יט), אף על פי שאינו כדאי (ברכות ז' ע"א), מה שאין כן כשגורמים להסתלקות לגמרי ח"ו הי"ג מדת של רחמים. והנה מדה הראשונה הוא מדת אל (שמות לג ו), והנה דור המבול עם גודל רשעתם היו מבינים בנסתרות (עיין זוהר ח"א נ"ו ע"א), ונאמר עליהם (איוב כא יד) ויאמרו לאל סור ממנו, שלא היה כלל הנהגת הרחמים, ודחו אותו בידים, ודעת דרכך לא חפצנו היינו לא כמשה רבינו שביקש הודיעני נא את דרכך, על כן נסתלק הרחמים לגמרי לגודל רשעתם, (על כן אין מרחם עליהם אפילו להתפעל רחמנות בלב). והנה רצה הש"י להודיע זה לבאי עולם מאין נתהווה הדבר שהיה בלא רחמים וחנינה, על כן נענש גם כן נח בצאתו, ומזה יצא לנו ונולד לנו על ידי נח קל וחומר על הרשעים, וכבר ידעת מדת קל וחומר הוא נגד מדת אל, להורות לנו שהרשעים הללו דחו בחינת הי"ג מדות של רחמים בידים, ואמרו לאל סור ממנו ודעת דרכך לא חפצנו. ולפי זה המדרש הנ"ל מתרץ פשט הכתוב אלה תולדת נח, וקאי אדלעיל (בראשית ו ז) ויאמר ד' אמחה את האדם כו' מאדם ועד בהמה מבלי שיור, שדחו י"ג מדות של רחמים כאשר ית' ונח מצא חן בעיני ד' (בראשית ו ח), היינו כענין שנאמר במשה הודיעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן, הנה הודעת י"ג מדות הוא מציאת הח"ן, מה שאין כן אלו הרשעים דחו בידים. וז"ש אלה תולדת נח, אלה הדברים נתיילדו מנח שנלמד ממנו קל וחומר, דהנה נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, ואף על פי כן את האלקים התהלך נח פגעה בו מדת הדין הנקרא אלקים, ונולד לנו קל וחומר אל הרשעים, וצריכות הקל וחומר זה להורות לנו שעל כן נעשה בהם הפלגת הדין, על שאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו, ודי בזה הערה למשכיל על דבר: