Chasidut על איוב 26:11

ואחרי השחתת המבול את הדורות הראשונים שנכשלו ע"י התפשטותם, התישבו עצמם דור השני ועמדו על שורש הכשלון של הקודמים, ונעשו מלומדים ביראה, שנקבע בלבם יראה שלא יתפשטו עוד בטובת עוה"ז בזרם ובשטף. וזה היה באמת עומק המכוון שהיה להשי"ת עם דורות הקודמים שנאבדו בכליון עצום כזה, כי לא נבראו רק לחיות חיי שעה בלבד ולאח"ז יכלו באופן נורא כזה, למען תקבע יראה בלב באי עולם, הדורות הבאים אחריהם, שלא יתפשטו עוד^חכמבואר במי השלוח ח"א פרשת נח ד"ה ויאמר ה', ועיין תפארת החנוכי על זהר פרשת נח (דף סב:) ד"ה עניין קץ: כי מצד הש"י לא ברא שום דבר לבטלה, והכל ישוב להתכלל בכבוד שמים ואף מה שנדמה שהולך לאבדון. וכמו דור המבול שנאבדו כולם, מ"מ נשאר מהם השארה, פרשה בדברי תורה, וכן נשאר בקביעות ביסוד הבריאה יראה עצומה מהמבול וכו'. וכן מבואר בתפארת יוסף פרשת נח ד"ה ויולד: ועיקר עולם התיקון התחיל מן נח, וכמו שכתיב (איוב כ״ו:י״א) עמודי השמים ירופפו ויתמהו מגערתו. וכמו שביאר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה שזה מורה על הגערה הנשאר אצל כל אחד ואחד אחר המבול, שבל יתפשטו עוד, וזה היה עיקר עולם התיקון ויש להם קיום לעולמי עד. וע"ע שם מסכת חגיגה (י.) ד"ה היתר נדרים.. כי מצד עצמם לא היה בהם חיים כלל, מאחר שנבראו מרצונו הפשוט בלי אתערותא ותפלה וטענה מצד הבריאה, כי לא נמצא אז מי שיעורר רצון לברוא עולם קיים. וכשם שכל עיקר בריאתם היה בלי אתערותא דלתתא, כן בכל פעולותיהם ומעבדיהם בעוה"ז לא היה אפשר להיות יגיע כפים ועבודה מצדם. ולכן לא היה להבריאה הויה בקנין עדיין, כי היה הכל חסד חנם מהשי"ת בלי יגיעה וסבלנות מצד הבריאה עצמה, שבאמת עיקר מכוון בריאת עולם היה להיטיב לבריותיו בשכר מעשיהם, שיהיה להם יגיעה וסבלנות שזהו נוח לו להאדם ביותר ממתנת חנם, וכדאיתא במדרש קהלת (פ' ד) רעותא דבר נש דיתקרי לעי ונגיס. ובספרי (האזינו פסקא ש"ט) משל לאחד שהורישו אביו עשר שדות ועמד וקנה שדה אחת משלו אותה שדה היה אוהב יותר מכל השדות שהורישו אביו. והיינו לפי שבא לו בהשתדלות וביגיעה, הוא מרגיש בזה קנין ביותר ממה שבא לו בחנם. ורק אחר שסבלה הבריאה את חורבן המבול נתחזק הקנין ביתר שאת, שעיקר התיקון הוא שהברואים יוכלו לקבל האור, והתיקון הוא הוספת לבושים, שלזה רומזים התיקונים הנזכרים באידרא (זהר נשא קלה:) למעבד יקרא ליקריה, ובזהר (בלק רד:) נהורא קדמאה דברא קב"ה הוה נהיר עד דלא הוו יכלין עלמין למסבליה מה עביד קוב"ה עביד נהורא לנהוריה לאתלבשא דא בדא. והיינו שעי"ז שנתלבש האור יכולים הברואים לקבל^טכמבואר בתפארת יוסף פרשת נצבים ד"ה אתם נצבים [ב]: הענין בזה דהנה איתא בזוה"ק (בלק רד:) נהורא קדמאה דברא קוב"ה עלמא לית יכול עלמא למסבלא מה עביד קוב"ה עביד נהורא לנהורא ויקריה ליקריה לאתלבשא דא בדא. היינו שבנהורא קדמאה לא היה שום לבוש, ורק הכירה כל הבריאה שבלעדי השי"ת לא ירים איש את ידו ואת רגלו, ולפיכך לית יכול עלמא למסבלא, היינו שלא היה שום מקום לעבודה, כיון שלא היה שום בחירה ולא היה נקרא העבודה על שם העובדה ולא היה לו שום חלק בה. מה עביד קוב"ה עביד נהורא לנהורא וכו', היינו שהציב השי"ת לבושים המסתירים, וזה היה מחמת שהשי"ת חפץ להיטיב לבריותיו, כדי שיהיה נקרא העבודה יגיע כפו של אדם. עיין תפארת יוסף פ' בראשית ד"ה בראשית [א], פ' תצוה ד"ה ואתה, פ' תצא ד"ה כי תצא, לעיל פ' בראשית אות א, לקמן פ' ויצא אות יד., לפי שכבר היה להבריאה צער וסבלנות הרבה, והיה לה טענה וצעקה לפניו יתברך להתרעם, כי נשאתני ותשליכני (תהילים ק״ב:י״א), שאחר שהיה כבר עולם קיים מדוע חזר ונחרב, ועי"ז עוררה הבריאה מצדה רצון שיחדש השי"ת את עולמו שנית בדין ובטענה. וזה ענין השבועה שנשבע השי"ת אחר המבול, לא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי. שמעתה נתחזק הוויית העולם ביתר שאת שלא יחזור השי"ת מדיבורו שאמר והיה העולם, לפי שכבר היה להבריאה חלק וסבלנות בחידושה^ילקמן פרשה זו אות ד ד"ה ומה שנשאר ובהערה לח שם.:

ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת.
בזוה"ק (נח ס"ב) משל לבר נש וכו' דא זכאי ודא חייבא ודא בינוני. ביאר בזה כבוד אאמו"ר זללה"ה אשר עיקר התחלת עולם התיקון התחיל מן נח ואילך. שמקודם נח היה עדיין מעלמין דאתחרבא. וכמו שאנו רואין, שמקודם כתיב ותלד את קין ותוסף ללדת את אחיו את הבל, שלא היה עדיין שום חיבור לאחד עם חבירו, ומן נח התחיל עולם התיקון, וכתיב הכא את שם את חם ואת יפת שהיה להם חיבור. וענין עלמין דאתחרבא דאיתא במדרש (רבה בראשית ט') מלמד שברא הקב"ה עולמות ומחריבן ואמר יתהון לא הנין לי דין הנין לי. ובאמת מה שייך אצל השי"ת שיברא עולמות ויוצרך אח"כ להחריבן. הלא כתיב אצלו (ישעיהו מ״ו:י׳) מגיד מראשית אחרית. אך הענין בזה מחמת שהשי"ת חפץ שיהיה להבריאה טענה ותפלה לפני השי"ת, ובאמת איך שייך להבריאה טענה מה נגד השי"ת, הלא אין לבריה כלום אצל בוראה. אך עיקר טענה שיש להבריאה הוא במקום שהשי"ת מראה אורו לאדם, היינו שנותן לו תפיסה ברצון השי"ת. ואח"כ נעלם ממנו זה האור, אז יש להאדם צעקה ותפלה מדוע נשאתנו ותשליכנו. וכן הכא שהשי"ת חפץ שיהיה להבריאה טענה, הוצרך לברוא עולמות, והראה להם שחפץ בהוית הבריאה, ואח"כ העלים מהם זאת, אז היה להבריאה צעקה ותפלה מדוע נשאתנו ותשליכנו. וכן איתא בזוה"ק (שלח קס"ט.) שלעתיד יהיה עיקר התחיה מהבליה דגרמי ומעצבון של אדם. והינו, כי באמת כתיב ויתעצב אל לבו. ובאמת מה שייך אצל השי"ת ויתעצב אל לבו הלא כתיב (שמואל א' ט"ו) כי לא אדם הוא להנחם. רק דכל זה מורה מצד האדם היינו שנשאר אצל כל אחד עצב וצעקה. וכן איתא בזוה"ק (בראשית כ"ו.) ואד יעלה מן הארץ אל"ף דל"ת מן אדני. וכל זה מורה על הצעקה שהיה להבריאה מן התחלת הרצון שהשי"ת חפץ בהויות העולם. ועיקר עולם התיקון התחיל מן נח, וכמו שכתיב (איוב כ״ו:י״א) עמודי השמים ירופפו ויתמהו מגערתו. וכמו שביאר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה שזה מורה על הגערה הנשאר אצל כל אחד ואחד אחר המבול, שבל יתפשטו עוד, וזה היה עיקר עולם התיקון ויש להם קיום לעולמי עד:

וזהו עומק כוונת האריז"ל שכתב (בליקוטי תורה פ' בראשית ד"ה קץ) על פסוק וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ כי לא המטיר ה' אלהים וגו', שי"ח ר"ת ש"ם ח"ם יפ"ת, כי לא המטיר שעדיין לא היה מבול בעולם עכ"ל. שיח היינו דיבור, שעד המבול לא היה עדיין להעולם דיבור גמור, כי היה כדברים בלא מתן מעות, כי כל הבריאה היתה רק בחסד ולא מהתעוררות הבריאה וכדכתיב (תהילים פ״ט:ג׳) כי אמרתי עולם חסד יבנה^כגלקמן פרשה זו אות מ.. ואף שנחרבו כבר כמה עולמות, בכל זאת לא נשאר מהם נפש בפועל כמו שנשאר מחורבן המבול נח ובניו, וזה מרומז בר"ת שי"ח. כי לא המטיר וגו' שעדיין לא היה מבול בעולם, שע"י המבול נתחזקה קנין הבריאה בתורת דברים ואיכא בהדייהו מעות, שלא יחזור השם יתברך עוד מקיום העולם. ואדם אין וגו' שמעלמין דאתחרבו לא היה עוד נפש מפורש שתתחזק עי"ז הבריאה בכח יראה ופחד מהגערה שגער השם בהדורות הקודמים, שזה אחד מעשרה דברים שבהם נברא העולם, כדאיתא בחגיגה (דף יב.) מדכתיב (איוב כ״ו:י״א) עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו. וזה נתחדש אחר המבול שע"י הגערה נתחזקו יסודי הבריאה בכח יראה ופחד שלא תתפשט עוד כמלפנים. ועי"ז קנתה חלק וקנין בקיומה להיות לה קנין גמור, בתורת דברים ואיכא בהדייהו מתן מעות, והיינו בדמין סגיאין שהפסידה העולם. ולכן תולין קללת מי שאינו עומד בדיבורו, בדברים ואיכא בהדייהו מעות, בדור המבול (בבא מציעא דף מד.) מי שפרע מאנשי דור המבול הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו. לפי שמעורר השחתת קיום העולם, שגם דברים בהדי מתן מעות לא יהיה קנין, וצריך להפרע ממנו מחדש ככל מה שעבר על דור המבול כדי לחזק הקנין ביתר שאת. סוף דבר, כי כל מה שנראה השחתה בעולם הוא רק מצד הבריאה, אבל בשורש הוא רק התחלה לבנות עי"ז בנין יותר שלם, שהשי"ת אינו משחית רק בונה תמיד. וכדאיתא במדרש (תהלים עה) זש"ה כי אל רחום ה' אלהיך ולא ירפך ולא ישחיתך. ואתפלל אל ה' ואומר אל תשחת עמך ונחלתך. א"ל הקב"ה אינני משחית רק בונה כו'. ועד"ז נמשך חורבן עולמות הקודמים והשחתת המבול ופירוד דור הפלגה, שבכל פעם נתחזק הבנין של קיום העולם בחיזוק יותר, עד שנגמר אצל אברהם אבינו בתכלית השלימות. שע"י המבול נתחזקה הבריאה, כי גערה הוא אחד מעשרה דברים שברא בהם הקב"ה את העולם, כדאיתא במס' חגיגה (דף יב.) והגערה מכלל העולם היה המבול, שאחר שהביא הקב"ה את המבול נקבע יראה קבועה בהעולם והתחיל בנין העולם ונגמר אצל אברהם אבינו ע"ה^כדעיין מי השלוח ח"א פרשת נח ד"ה ויאמר, לעיל פרשת בראשית אות נה, בית יעקב הכולל פרשת בראשית ד"ה וכל, תפארת יוסף פרשת נח ד"ה ויולד.: