Chasidut על איוב 28:21

ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו' (שמות כה ט). עיין רש"י ורמב"ן, ובמזרחי מה שטען נגד הרמב"ן ודבריו נעמו, ואני הדל רוצה ליתן טעם ותבלין לדבר על שבאורך ורוחב לא ישתנה על כל פנים בערך צלעות שטחיהן, ובגובה ישתנה מכל וכל. כי הנה האורך והרוחב יומדדו תיכף למטה גם כן, כי האורך הוא ממזרח למערב ורוחב מצפון, אבל הגובה הוא מלמטה למעלה, והוא הרומז על הנגלה והנסתר. כי האורך והרוחב על הנגלה שהם רק מעשה בתחתונים, ועליו נאמר (איוב יא ט) ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, אבל מכל מקום יש לה אורך ורוחב, ואם כן יש לה סוף, ובגמרא דעירובין (דף כ"א ע"א) נתפרש כמה הוא המדה. אבל על הנסתר נאמר (איוב כח כג) אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה, כי הוא אין סוף ב"ה ומשיג עד אין סוף, ואורייתא וקב"ה חד הוא (זוהר ח"ג ע"ג ע"א), והבן זה. ומיושב שפיר הסתירה של ארוכה מארץ וגו', ושל אלקים הבין דרכה וגו', ולכך נאמר אצל אלקים הבין דרכה ומעוף השמים נסתרה (איוב כח כא), והיינו ממלאכי השרת (עיין זוהר ח"א קמ"ה ע"א), וכתיב נסתרה וקאי על הנסתרה. והגובה מרמז על הנסתר, כי הוא גבוה מעל גבוה מלמטה למעלה, ונאמר (ישעיה נה ט) כי גבהו דרכי מדרכיכם, והיינו בלתי בעל תכלית, וכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה ומדותיו והבן. ועוד כי הגובה מתייחס להשי"ת שנקרא גבוה, ועיין בהקדמת הראב"ע למגילת אסתר שכתב שהשי"ת נקרא מעון עיין שם, ולכך לזה אין שיעור קצוב כלל כי זה אין לו שיעור. ועוד כי ענין עשיה בפועל לא ישתנה בשום זמן, אבל ענין טעם והתיקון ישתנה, וחכמתו ית' שיער מעשים שיכלל כל הזמנים לפי התיקונים שיצטרכו לעדי עד, והבן זה כי עמוק הוא. וההיקש זה בטעם של שילוח הקן המבואר בתיקונים (תיקו"ז הקדמה א' ע"ב) טעם להמצוה בזמן שבית המקדש קיים לכונה אחרת, ובזמן הגלות לכונה אחרת, והמעשה אחד, וההיקש על זה בכל, וכבר כתב האר"י ז"ל כי מעולם לא נדמה תפלה לחברתה, והבן זה. ועל כן נאמר בפסוק את תבנית, שהוא רומז על התאר בפועל, כמו שכתב במורה בשיתוף שם תבנית, וכן תעשו דייקא, ר"ל עשיה בפועל הנגלה לא ישתנה לעולם, והדרש שלו דקאי על כל המצות והפשוט אחד הוא, והבן.

והנה שם במדרש (ב"ר א' א') סימן (ב') [א'], התורה אמרה אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה, כי הקב"ה היה מביט בתורה וברא את העולם, עיין שם בנזר הקודש. והיוצא מדבריו שכל הנמצאים בעולם יש לכל אחד למעלה מדריגה רוחנית המיוחד לו מה שהיא מכוון כלפי בחינתו ושורשו ומקורו, ואור התורה כלולה מכל המדריגות הרוחנית. ועל זה נאמר (תהלים יט ח) תורת ה' תמימה, ר"ל לא תחסר כל בה, על כן בהשעשוע והסתכלות בתורה האציל השי"ת דוגמתו בעולם, ומכחה מתקיימים כלם, עד כאן דבריו. והנה זה יתכן אם השי"ת הוא לבד העושה, כי אורייתא וקב"ה חד (זוהר ח"ג ע"ג ע"א) כי הוא וחכמתו אחד, אבל אם היה נאמר ח"ו שהפרטים היו על ידי שרים התחתונים שרי האומות, אם כן לא יתכן לומר שנברא על פי התורה, כי הוא נעלמה מעין כל חי ומעוף השמים נסתרה (איוב כח כא), ודרשו רז"ל (דב"ר פ"ח ב') אלו מלאכי השרת, ומכל שכן שרים התחתונים, והבן. אבל לפי האמת דהכל במעשה השי"ת לבדו יתכן לומר שעל ידי התורה ברא הכל, ועל כן נכתבו הי' מאמרות בפרטיות, להורות כי נברא הכל על ידי השי"ת לבדו כמ"ש הנזר הקודש, ולמען דעת כי באורייתא ברא הקב"ה עלמא, כי הי' מאמרות מכוון נגד עשרת הדברות שכלול בהם כל התורה והמצות, (וכבר הארכתי בדרוש על הגמרא ר"ה דף ל"ב (ע"א) הני עשרה מלכיות כנגד מי, כנגד עשרת הדברות. ר' יוחנן אומר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. לבאר דלכך נכתבו המאמרות, להורות דעל ידי התורה נברא העולם, ולא מפני תשובה להאומות לבד על טענתם לסטים אתם כפי מה שכתב הנזר הקודש), ושמא תאמר הא גופא קשיא הודעה זאת למה, לא קשה מידי דהא מוסר גדול דקיום התורה היא קיום כל העולמות, ומלבד זה דיש שכר למקיימי מצותיו מצד עצמן, יש להם שכר על זה שמקיימין העולם, וההיפך במבטלין, וכבר נאמר בספרי מוסר דהעובר עבירה הוא מחריב חלק אחד מהבריאה, לפי שהתורה נגד שיעור קומה של אדם רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה, וכל מה שיש בעולם יש באדם, על כן אף אנו נאמר כמו כן מכח מה שהכל נברא בהתורה, ואלו ואלו דברי אלקים חיים ובקנה אחד עולה, ועיין בזוהר ריש פרשת תולדות (ח"א קל"ד ע"א) ותראה פלאות שמבואר כל זאת בארוכה. והנה כתיב (דברים לג ב) הופיע מהר פארן וזרח משעיר למו, שהחזיר הקב"ה התורה על כל אומה ולשון, וכל אחד רצו לבטל דבור אחד שהוא מאמר אחד (ע"ז ב' ע"ב, פרקי דר"א פמ"א), והשי"ת לא רצה לבטל בריאתו, בחר בעם ישראל שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ועל ידן נתקיימו כל העשרה מאמרות, ואם כן כיון שנתקיימו על ידן ראוי להודיעם. וזה שאמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל וכו', ואי להודיע חידוש עולמו, אכתי מה טעם גילה מה ביום הא' עד יום ו', פירוש לא היה צריך לגלות ולהודיע פרטי המאמרים דבר יום ביומו אלא דרך כלל, ועל זה אמר בזכות שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, שקבלו עליהן לקיים כל עשרת הדברות שהן עשרה מאמרות שבכחן נברא העולם, על כן מהראוי להודיען כי נוצר תאנה יאכל פריה, כנ"ל נכון. ועל פי זה אני מבין מה ששנו חכמים במשנתינו (אבות פ"ה מ"א) בעשרה מאמרות נברא העולם ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להבראות, אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים וכו'. והקשו המפרשים (א), דפתח מאי תלמוד לומר, משמעו דעל גוף הענין לא קשה רק מאי תלמוד לומר, ואחר כך אמר והלא במאמר אחד וכו'. (ב), אהא דקאמר אלא להפרע מן הרשעים, והלא עולם חסד יבנה (תהלים פט ג), ואיך יכוון השי"ת להרבות במאמרים כדי להגדיל אשמה של הרשעים. (ג), אם יקנה אחד חפץ שוה זוז בעד אלף זוז, ואחר כך יאבדנו אדם אחר, האם יחייבנו הדיין לשלם אלף זוז כמו שנתן בעדו בעל החפץ, הלא לא יחייבנו רק לפי שוויו, וקושיות עצומות הן ועיין במדרש שמואל. אמנם על פי האמור למעלה ניחא, דאין כונת הקושיא על גוף הענין למה נברא בעשרה מאמרות והלא במאמר אחד וכו', דזה אינו קושיא כלל, כי היתכן מי שאין לו מבוא כלל וכלל באיזה אומנות, שישאל להאומן העוסק באומנות ההוא על פרט אחד דבר זה למה לאומנות ההוא. ואם כן אנחנו נבראים ואין בורא אלא אחד ית' ואין לנו מבוא בענין הבריאה, איך נשאל על מה ולמה זה, רק שהקושיא מאי תלמוד לומר, ר"ל למה הודיענו בתורה הק' זאת שהעולם נברא בעשרה מאמרות, והוא אתר דקיימא לשאלה כי התורה ניתנה לנו, ושמא תאמר דאשמעינן גדולתו ורב כחו ויכלתו שנברא העולם ומלואה רק בעשרה מאמרות, לזה אמר והלא במאמר אחד יכול להבראות כי כך אנו מאמינים ואם כן מאי רבותא. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם, ר"ל דהודיענו דמלבד הפרעון של העבירה שעוברין על מצותיו, הם נפרעין על שמאבדין את העולם, כי העולם נברא בכח התורה, והראיה שנברא בעשרה מאמרות והם הדברות, וכן אשמועינן בצדיקים שמגיע להם גם כן שכר על שמקיימין העולם, כנ"ל נכון בס"ד והוא קרוב לאמת.

אופן השלישי בביאור מדרש חזית הנ"ל, דהתם מסיק עלה ודריש הא דכתיב (דברים ד יג) ויגד לכם את בריתו, ברייתו, זה ספר בראשית שהוא תחלת ברייתו של עולם שבו גלה לישראל כל סתרי תורה רזין עילאין מעשה בראשית ומעשה מרכבה, הכל גילה הקב"ה לישראל בזמן מתן תורה, וכדכתיב (שיר השירים א ד) הביאני המלך חדריו. ומזה מבואר דמה שגילה הקב"ה מה שנברא ביום א' וכו', היינו כדי לגלות להם סתרי תורה הנרמזים בו, וכן כתב בנזר הקודש שם. ועתה נקדים דאיתא בסנהדרין (דף נ"ט.) כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני, לזה ולזה נאמרה. מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני, לישראל נאמרה ולא לבני נח, ואין לנו אזהרה בבני נח ולא נשנית אלא גיד הנשה, עיין שם. וראיתי בספר זרע יצחק בשם הגאון מו"ה העשיל ז"ל, דמה שעשה הש"י כך דמה שנאמר ולא נשנית בסיני, לישראל נאמרה ולא לבני נח, דלכאורה הוא היפך הסברא. אבל הטעם הוא דעל לאו של גיד הנשה ממונה שרו של עשו כנודע, ולזה לא רצה הקב"ה לשנותה בסיני, כדי שלא יהיה שרו כאן בשעת מתן תורה, עד כאן. ואני אוסיף תבלין, דאכתי הא גופא טעמא בעי מה איכפת ליה להקב"ה אם היה שם. אבל הענין אם כי התורה גלוי ומפורסמת ומפורשת, אבל סתרי תורה ורזין עילאין הטמונים בה, על זה נאמר (איוב כח כא) ונעלמה מעין כל חי ומעוף השמים נסתרה (זוהר ח"א קמ"ה ע"א). ואמנם אז במתן תורה רצה הקב"ה לזכות את ישראל ולגלות להם מה ביום הא' וכו', והיינו רזין עילאין וסתרי תורה הנרמזים במעשה בראשית, לזה שלח את שרו של עשו אז על פני חוץ, למען לא ימסרו סתרי ורזי התורה להחיצונים, ולכן לא נשנה לאו דגיד הנשה בסיני כאמור. אלא דלכאורה קשה אהא דאמרינן דמה שלא נשנית בסיני לישראל נאמרה, הא לא נצטוו על זה כלל, כי לא נאמר להם רק לבני נח קודם מתן תורה ואיננו בכלל הקבלה, ורצונו יתברך נראה שיהיו כל המצות עלינו מקובלים.