Chasidut על איוב 3:17

וישכב במקום ההוא, ר' יהודה ור' נחמי' רי"א כאן שכב אבל כל י"ד שנה שהי' טמון בבית עבר לא שכב, ורנ"א כאן שכב אבל כ' שנה שהי' בבית לבן לא שכב, ומה הי' אומר ריב"ל אמר ט"ו שיר המעלות שבספר תהלים וכו' רשב"נ אמר כל ספר תהלים הי' אומר וכו', נראה דר"י סבר דהשכיבה מורה על הגעתו לשלימות אחר העבודה והוא כענין (איוב ג׳:י״ז) ושם ינוחו יגיעי כח, שקנין שלימותו הי' בבית עבר עוד טרם בא לבית לבן שלגודל הכשפים והטומאה שבבית לבן לא הי' אפשר לו להחזיק שם מעמד אלא מחמת שנשתלם מקודם בבית עבר, ור"נ סבר שהשכיבם לא הי' מחמת שכבר הגיע לשלימותו רק הכנה על היותו אח"כ בבית לבן לקנות שם שלימותו, וכפשטא דקרא שהחלום הי' הכנה כמבואר:

ועל כן עדשים מאכל אבלים שהם גם כן במנוחה מיגיעת עולם הזה יושב ודומם ואסור בעשיית מלאכה ובאמת הם בתכלית הטירדא בלב מלא יגון ואנחה ואין להם שום מנוחה בלב וכמו שאמרו בברכות (י"א.) דטרוד טירדא דרשות והטירדא היפך המנוחה. וכן המיתה נקרא מנוחה בלשון הכתוב (איוב ג׳:י״ז) ושם ינוחו יגיעי כח ושם קאי ארשעים. וכן אצדיקים כלשון חכמים דנח נפשיה כי בעולם הזה מסובלים במצות, ובמתים חפשי מן המצות ואלו ואלו נפטרו מעמל דעולם הזה. אבל זהו מצד המנוחה הנגלית שבעולם הזה אבל באמת הרשעים תרדף רעה והם שם ביגיעה ועמל יותר והצדיקים גם כן ילכו מחיל אל חיל ובעולמות עליונים ניתן לו מהלכים בין העומדים. ויגיעתם בעולם הזה בהשגת הלב בדברי תורה הוא שם יותר ויותר הרבה מאוד והולכים ומתעלים תמיד יותר ויותר. וזהו ענין כל העולמות שהם עגולים וכדורים כגלדי בצלים דתמונת הכדור רומזת על ההילוך תמיד כגלגל הרקיע דהדר וזהו מנוחתן כי הם ששים ושמחים לעשות רצון קונם וכמו שאמרו והוא כחתן יוצא מחופתו. וגם החתן טרוד דעל כן פטור מקריאת שמע אלא שהוא טרוד טירדא דמצוה כמו שאמרו בברכות שם ועכי אם בפרקי דר' אליעזר דדומה למלך שנראה כבתכלית המנוחה והוא בתכלית הטירדא דלב מלכים אין חקר. וזהו ענין עדשים שהוא מאכל חתנים ואבלים כי עיקרו מאכל עניים שנראה בצער וטירדא והיפך המנוחה ובאמת זהו המנוחה למי ששמח בחלקו וחפץ בזה שלא יטרד בבקשת צרכיו המותרות כי יסתפק במועט. וכך אבל ושמחה לב חכמים בבית אבל דנראה כטירדא בלב אבל טרדא זו מביאתו למנוחה מכל טירדת עולם הזה ולב כסילים בבית המשתה שיחשבוהו למנוחה והוא באמת טירדא דעל ידי זה לבו רודף עליו.

וְעַל-כֵּן עִקַּר מַפֶּלֶת קְלִפַּת עֲמָלֵק לְגַמְרֵי יִהְיֶה רַק כְּשֶׁיָּבוֹאוּ יִשְׂרָאֵל אֶל הַמְנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ וְכוּ' תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק וְכוּ'. כִּי כָּל זְמַן שֶׁאֵין בָּאִים אֶל הַמְנוּחָה הַקְּדוֹשָׁה בִּשְׁלֵמוּת הוּא מִתְגַּבֵּר בְּכָל פַּעַם כַּמְבֹאָר לְעֵיל. אֲבָל מַכְנִיעִין אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם בְּכֹחַ הַתּוֹרָה וְהַצַּדִּיקִים וּבִפְרָט עַל-יְדֵי צַדִּיקִים שׁוֹכְנֵי עָפָר שֶׁכְּבָר בָּאוּ אֶל הַמְנוּחָה בִּשְׁלֵמוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הֹלֵךְ נְכֹחוֹ (יְשַׁעְיָה נז) וּכְתִיב, וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ (אִיּוֹב ג) שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל הַצַּדִּיקִים וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְכוּ'. וְזֶה שֶׁאָמְרָה נָעֳמִי לְרוּת כְּשֶׁרָצְתָה לְהִתְגַּיֵּר, וְעַתָּה בִּתִּי הֲלֹא אֲבַקֶּשׁ מָנוֹחַ אֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְכוּ' 'מָנוֹחַ' דַּיְקָא. כִּי זָכְתָה בְּגֹדֶל צִדְקָתָהּ שֶׁנִּתְגַּיְּרָה בֶּאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת גָּדוֹל כָּל כָּךְ עַד שֶׁפָּשְׁטָה מֵעַצְמָהּ לְגַמְרֵי הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים וְנִתְלַבְּשָׁה בִּבְחִינַת בִּגְדֵי שַׁבָּת כַּנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת מְנוּחָה. עַד שֶׁזָּכְתָה שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנָּה מָשִׁיחַ שֶׁהוּא יָבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל אֶל הַמְנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן: