Chasidut על איוב 33:16

וְהֵם, כְּשֶׁנִּגְלֶה לָהֶם הַדִּין־תּוֹרָה, הוֹלְכִים וּמוֹכִיחִים הַדּוֹר, כְּדֵי לְהַחֲזִירָם לְמוּטָב לְהַמְתִּיק הַדִּין. וַאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מוּסָר נִזְהָרִין לְהַחְתִּים וּלְהַסְתִּיר, שֶׁלֹּא יִינְקוּ מִמֶּנּוּ הַחִיצוֹנִים, בִּבְחִינַת (איוב ל״ג:ט״ז): וּבְמֹסָרָם יַחְתֹּם, וְעַל שֵׁם זֶה הֵן בְּחִינַת חוֹתָם.

וזה הוא שאומר שם במדרש, וה' אמר המכסה, זה שאמר הכתוב (איוב ל״ג:ט״ז) אז יגלה אזן אנשים ובמוסרם יחתום. כי יש באדם מחשבה ורצון ומעשה, ובמחשבה אין שום איסור, כי המחשבה תוכל לחשוב מכל איסורים שבעולם מאחר שאין שם שום תשוקה כלל. לכן לא יצרך האדם שום גדר וסייג בעוד הדבר במחשבה, כי המחשבה היא כענין תושב"כ שמורה על ד"ת שהם כמו שנכתבים ומסודרין אצל השי"ת, ושם צריך האדם ללמוד ולהבין כל האיסורים שידע מה הם להבין ולהורות. אכן אח"כ כשמסתעפת המחשבה על התשוקה והרצון שבלב, אז צריך האדם לגדרים להיות מוגדר בהם, ואח"כ כאשר מסתעפת על המעשה, אז צריך להרבות גדרים וסייגים ויקשור עצמן בעבותות היראה. אבל אנשי סדום לא גדרו עצמם בשום גדר וסייג, ואאע"ה התפלל על הסדומיים שיצילם השי"ת, והקב"ה ענה לו ובמוסרם יחתום, היינו מה שאתה רוצה לאסור ולקשרם במוסרות אצלי שאושיע להם זה אי אפשר בשום אופן, שכבר נחתם מהם ישועתם לבלי לעזרם. וזה הוא הענין שמביא המדרש (שם) אז יגלה אזן אנשים זה יעקב אבינו שגילה לו הקב"ה את הקץ וכשבקש לגלות לבניו כו' נחתם ממנו שלא יגלה, הוי אומר ובמוסרם יחתום. וזה הוא ברור שממנו בעצמו לא נחתם, רק כשבא לגלות לבניו נחתם ממנו הקץ שיגאלו ואמר להם ההיפך, כדאיתא (תנחומא ויחי ח) משל לעבד שהאמינו המלך כל מה שבידו, בא העבד למות קרא לבניו לעשותן בני חורין ולומר להן היכן דייתיקי שלהן. והיינו שבקש יעקב אבינו לגלות להם עד היכן גדלה דביקותם בהשי"ת עד שאין צריכין לשום גדר וסייג, אכן אח"כ החתים הדיבור ולא היה יכול בדיבורו לגלות ולומר להם זאת, ואמר להם להיפך שיכבדו למלך ע"י שיגדרו את עצמם ויצמצמו עצמם בכל מה דאפשר בכל כחם^פדכמו שיתבאר לקמן פרשת ויחי אות נה עיי"ש.. כמו כן ענה ה' לאברהם אבינו שזה אי אפשר להושיע אנשי סדום כמו שהם, רק זאת פעל בתפלתו עליהם שנפשותיהם יתגלגלו בבניו, כדאיתא בהאר"י הקדוש (שער הפסוקים פ' שמות ד"ה ויקם) שהסדומיים נתגלגלו בדור המדבר, ובזה יתוקנו לטובה ויתכנסו בהקדושה^פהכמבואר במי השלוח ח"א פרשת וירא ד"ה והאלקים: וזה שאמר בתפילתו על סדום ואנוכי עפר ואפר, עפר מורה על מעשה שאינו מבוררת וצריכה לתיקון כי מהעפר יוכל לצמוח, ואפר היינו דבר שנאבד וח"ו אם היה שוחטו לא היה לו תיקון, וכן באנשי סדום אם יפעול בתפלתו שיחיו ובאם יהיו עוד ברשעם אז יהיה כאפר שאין לו צמיחה, והש"י הראה לו שתפלתו לא היתה למגן עליהם כדאיתא בכתבי האר"י ז"ל (שער הפסוקים פר' שמות) כי מהם נולד דור המדבר., והכחות מהתפשטות וזרם הסדומיים שאצלם לא טוב היה, וכשיתכנסו אלו הכחות ויתכללו בקדושת ישראל אז יהיו אלו הכחות מלאים קדושה, כי הם יקחו אלו הכחות וההתפשטות ע"י תפלה ועבודה להשי"ת, ואדרבא יכירו בהם כבוד שמים, ויעבדו את השי"ת על ידי אלו הכחות והטובות ביתר עוז. כי הטובות והרחבת עוה"ז מרחיבין דעתו של אדם לד"ת כדאיתא (ברכות נז:) שלשה מרחיבין דעתו של אדם. וזאת הועיל אברהם אבינו בתפלתו, שאלו הכחות יתגלגלו ויתנטעו בבניו ויתהפכו לטובה. וזהו, ונברכו בו כל גויי הארץ, מלשון המרכיב את האילן^פולעיל פרשת לך אות כב, לקמן פרשה זו אות כג, כה., וזה הוא כמ"ש (תהילים קי״ח:כ״ב) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, שהכחות מטובות עוה"ז והתפשטותם בעוד אשר הם טרודים בין העכו"ם הם מגונים וממואסים. אבל כאשר יתנטעו אלו הכחות וההתפשטות בישראל וכמו שהיה באנשי סדום שהיו רעים וחטאים לה' מאד, וכאשר נתמלאה הסאה והמדה והמה כלו, וירשו ישראל אלו הכחות וטהרו אותם, והכניסו אותם להקדושה ועבדו בם את השי"ת, אז הם נהדרים בכלילת יופי ונעשה מהם ראש פנה:

וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהיה לגוי גדול וגו' ונברכו בו כל גויי הארץ. הענין בזה למה נכתב זאת בתורה, הלא היה די לכתוב רק התפלה שהתפלל אברהם אבינו, וגם הענין התפלה עצמה שהתפלל אברהם ונראה שלא נענה. והענין כמ"ש (ראה יג, יד) ונתן לך רחמים ורחמך ואחר כך כתיב בנים אתם וגו' ואח"כ כתיב לא תאכל כל תועבה זאת הבהמה אשר תאכלו וגו' את זה לא תאכלו. כי יש דברים שהקב"ה שולח לו רחמים לאדם שירחם עליהם ויתפלל עליהם שיהיה להם קיום, ואף שהם בעצמם אסורים, אכן הויה יש להם, שאם יהיה בהדרגה ויתעלו מדרגא לדרגא יהיו ראוים להתכלל בצורת אדם, ובהישראל יתבררו לטוב להם. וזה הוא דאמר אליהוא (איוב ל״ג:ט״ז) אז יגלה אזן אנשים, היינו שגילה לו שחפץ בתפלה שיתפלל עליהם. ובמוסרם יחתום, היינו שתפלתו לא תקובל שיושעו כמו שהם, רק שיתבררו אח"כ בהדרגה על ידו. וכן כאן אצל אנשי סדום, גילה לו הקב"ה שחפץ להענישם, בכדי שאברהם יתפלל עליהם שיוושעו, אך לא נושעו הם בעצמם, כי אם כשיתגלגלו בהדרגה ויתעלו ויתבררו ע"י אברהם ויתכללו בבניו, ויתקנו אותם הכחות מהתפשטות ע"י שיכניסום להקדושה, וכדאיתא בהאר"י הק' (שער הפסוקים פ' שמות ד"ה ויקם) שנתגלגלו בדור המדבר, לכן נתן הקב"ה רצון לאברהם אבינו שיתפלל עליהם, ואף שהם בעצמם יאבדו מן העולם, אכן שרשם יתנטע באברהם ויהיה מהם כבוד שמים. וזה לשון ונברכו בו^צזלעיל פרשת לך אות כב., וכדכתיב ויירש זרעך את שער אויביו, שהוא יהיה השער שעל ידו יתבררו ויתלבנו, מכיון שהוא היה מרחם עליהם והתפלל שיהיה להם קיום והויה, לכן הוא המשפט שההויה שלהם יהיה להם בקרבו ויתכללו בו. וזה הוא ונתן לך רחמים, ואעפ"כ ולא תטמאו, כי כל אלו הטמאים לא תוכל לקבלם כמו שהם בעצמם, אכן כיון שיש לך רחמים עליהם וחפץ אתה שיהיה להם הויה, לכן יתנם השי"ת לך אך בהדרגה דרגא בתר דרגא ויתכללו בך. למען הביא ה' על אברהם וגו' היינו, כי מצד השי"ת אין לו שום נפקא מינה מזה רק הנ"מ הוא למען הביא על אברהם: