Chasidut על איוב 34:14

חֲזִינָא הַאי כַּוְרָא דְּאַפִּיק רֵישָׁא מִמַּיָּא וְכוּ'. כַּוְרָא – זֶה בְּחִינַת הַטּוֹב, שֶׁהֵם חֶלְקֵי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל עִם הַגֵּרִים הַנַּ"ל; כִּי דָּגִים, אֲסִיפָתָן הוּא מְטַהַרְתָּן (עיין חולין כז:), זֶה בְּחִינַת חֶלְקֵי הַנְּשָׁמוֹת, בְּחִינַת (איוב ל״ד:י״ד): רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף, וּבְחִינַת גֵּרִים, בִּבְחִינַת (תהילים מ״ז:י׳): נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ; וְעַל שֵׁם זֶה הַחֲכָמִים נִקְרָאִים בַּעֲלֵי אֲסֻפוֹת (קהלת י״ב:י״א), שֶׁהֵם מְאַסְּפִים הַטּוֹב עִם הַגֵּרִים. וְזֶה הַטּוֹב עִם הַגֵּרִים אַפִּיק רֵישֵׁהּ מִמַּיָּא – הַיְנוּ שֶׁמּוֹצִיא אֶת הַשֵּׂכֶל מִשְּׁטִיפַת הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים, שֶׁהוּא הַכְּסִילוּת הַשּׁוֹטֵף עַל הַשֵּׂכֶל כַּנַּ"ל.

(טז:) אמר רמי בר חמא שמע מינה סמיכה בכל כחו בעינן דאי סלקא דעתך לא בעינן בכל כחו מאי קא עביד לסמוך וכו'. ענין סמיכה בכל כחו, ביאר כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה, כי יש גבי האדם שלשה דרגין נפש רוח ונשמה. והנה הנשמה, הוא כמו שאנו אומרים אלהי נשמה שנתת בי טהורה היא, היינו שהיא דרגא העליונה כ"כ שאינה נפגמת לעולם ואין שום חטא יכול לנגוע בה, וכל הפגם מסיבת החטא הוא בנפש הבהמיות הנמצא גבי האדם, ורומזת על התפיסה האחרונה שבה נוגע כל החטא, וזאת התפיסה האחרונה שנתלכלכה ונתפגמה מסיבת החטא, מוכרחת להתבטל, והדרגא הנקרא רוח הוא המחבר הנשמה להנפש. וכל זמן שהנפש נפגם בהחטא כן נכלל הרוח נמי בזה הנפש, ובהתבטלות הנפש מסיבת החטא נתבטל נמי ח"ו גם הרוח כמו הנפש, וכששב האדם ומתקן את החטא, אז נכלל זה הרוח בהנשמה. ועל זאת התשובה רמזו ז"ל, סמיכה בכל כחו בעינן, היינו, כי מצות סמיכה שסומכין על הקרבן, רומז בזה האדם, שכל פעולות חטאו נמשך מפאת נפש הבהמית שלו, שלא היה אז בשעת החטא בדיעה מיושבת של צורת אדם, רק כמו בהמה ממש, כי אם היה אצלו זאת הדיעה צלולה ומיושבת כמו שיש בו עכשיו, לא היה עושה החטא הזה, והא ראיה כי עכשיו שהוא עומד בדיעה צלולה ומיושבת, יש לו גודל חרטה ומתחרט מאד ועושה תשובה על מה שחטא מקודם מצד נפש הבהמיות שלו. וזה הוא מה שסומך על הקרבן בהמה בכל כחו, ולכן כל כמה שיכול לתקן על ידי תשובה זה החטא, כן נכלל זה הקרבן בהאש של מעלה ומה שנשאר מן החטא שאין עוד בכח אדם לברר מפאת זה נשאר דשן מהקרבן, ומזה הדשן נעשה גופו של מזבח, כדאיתא בש"ס (יומא כא) שנבלע במקומו ומזה נעשה גופו של מזבח, וזה רומז על התיקון הגמור שנעשה אחר התשובה מצד השי"ת. והוא כדאיתא בזוה"ק (קרח קעז:) על הכתוב (איוב ל״ד:י״ד) אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף וגו' כיון דבר נש שוי ליביה ורעותיה לאתבא קמי מריה כדין אל אלהי הרוחות, רוחו ונשמתו אליו יאסוף לאתצררא בצרורא דחיי וכו'. היינו, כי אחר תשובה שלימה מראה השי"ת להאדם את רצונו ית' בכל הסדר של נפשו ורוחו ונשמתו, כי מהיכן היה לו לזה האדם חיים בשעת ההוה של החטא אם לא מרצונו ית', כי על ידי תשובה נתקן החטא משורשו עד התפיסה האחרונה של אדם. והוא כמו שביאר בזה כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה את הכתוב (תהילים קי״ט:ס״ז) טרם אענה אני שוגג, היינו שיכיר האדם היטב אשר סיבת חטאו נמשך אצלו מפאת נפש הבהמית שלו, שהיה עומד אז לגמרי בלי דעת בשוגג כמו בהמה, ועל זה מסיק הכתוב, ועתה היינו כמבואר במדרש (רבה בראשית כא) אין ועתה אלא תשובה, וזהו ועתה כלומר לאחר התשובה, אז אמרתך שמרתי, היינו כי אחר התשובה נתברר אצל הבעל תשובה למפרע, כי אחר התשובה כשנעשה מזדונות זכיות נתברר למפרע שלא היה נעתק ח"ו מעולם מרצונו ית', שגם הנפש הבהמיות שהיא התפיסה האחרונה שלו, היה נמי דבוק ברצונו ית' אחר שנעשה מזדונות שלו זכיות: