Chasidut על איוב 36:19

או יאמר והיה עקב תשמעון וכו' (דברים ז יב). כי ידוע מהמדרש (ב"ר ע"ו ד') מי שהולך בדרכי אבות, אני מתקומם עליו בזכות אבות. וקשה הלא אם הולך בדרכי אבות, אין צריך לזכות אבות. והנ"ל על פי מ"ש באהבת דודים על אוקיר לאדם עד לא תצטרך ליה וכו' (תנחומא מקץ סי' י'), עיין שם דף ל"ב ע"ד. והנה זה השב בעת צרה והולך אז בדרכי אבות, צריך זכות אבות כיון שכל הפמליא אינם מסכימין, מה שאין כן כשהכל מאמצין כחו, כמו שדרשו (איוב לו יט) וכל מאמצי כח (סנהדרין מ"ד ב') והבן.

או ירצה כי דוד המלך ע"ה בלאו הכי היה עוסק כל ימיו בשירות ותשבחות ותפלות ולא שייך ביה למימר שיעוכב מבוקשו ע"י שהש"י מתאוה לתפלתו כיון דבלאו הכי מתפלל תמיד, ולז"א כי אליך אקרא (לשון הוה) כל היום, ר"ל דבלאו הכי אני מתפלל תמיד לפניך. ולטעם זה ארז"ל (סנהדרין מ"ד:) לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שנאמר (איוב לו, יט) היערוך שועך לא בצר כו', והטעם, כי הש"י מתאוה לתפלת ישראל וכשלא יתפלל אלא העת הצורך לו יעוכב בקשתו כדי שיתפלל הרבה, משא"כ האדם המתפלל תמיד אף באין צר לו.

ועל פי זה יתבאר המדרש הנ"ל, דהנה תלמידי רבי אליעזר ודאי ידעו מדת התשובה על כל חטא וחטא, רק דראו דצריך זמן רב בפרט מי שהרבה לחטא. ושאלו מה נעשה, מי שהוא בין החיים והמות כמו קודם יום הכיפורים, שבזמן קצר כזה אי אפשר לתקן, ושאלו אם יש סדר תשובה אחר על זמן קצר, והיינו איך נעשה תשובה ונחיה. והשיב להם כתיב יענך ה' ביום צרה, הלא בבא הצרה אז אי אפשר לתקן, אלא ודאי הקבלה מהני, הכי נמי שיקבלו עליהם לחקור אחר רופאי נפשות ויעשו תשובה כראוי, ויקחו קל וחומר אם יש לו מיחוש בגופו הכלה והנפסד, שוקד על דלתי הרופאים ולא יעצרוהו הגשם והשלג, על אחת כמה וכמה מי שנחלה בחולי הנפש בחולי החזק מאד שהוא עיקר האדם הקיים הנצחי, שראוי לו לשקוד על פתחי רופא הנפשות היינו התלמידי חכמים היראים ושלמים, ושמא תאמר הלא אמרו חז"ל (סנהדרין דף מ"ד:) לעולם יקדים אדם תפלה לצרה, שנאמר (איוב לו יט) היערוך שועך לא בצר וכל מאמצי כח, דרשו אם מקדים עצמו, הכל מאמצין כוחו כל פמליא של מעלה, אבל אם ממתין עד בא הצרה, הרי הכל דוחין את תפילתו ותשובתו, ומקטרגין ואומרין חסריה לגנבא נפשיה לשלמא נקט (סנהדרין כ"ב ע"א), עד כאן דברי חז"ל. ואם כן לפי זה איך ימלט מי שהמתין עד בא הצרה, עד עת שהוא יודע בנפשו כי כלתה אליו כו' ח"ו כפי דין שמים לפי מעשיו. אך התירוץ לזה, דאף דלכתחילה ראוי להקדים, מכל מקום אם לא הקדים אל ימנע עצמו מן הרחמים, אף שהפמליא אינם מסכימים להתקבל תשובתו ותפילתו, יעשה לו השי"ת כמו שעשה למנשה המלך כאשר ראה כי כלתה אליו הרעה, חזר וקרא לאלקי אביו ואמר אקריין אבי בצר לך וכו', וקטרגו כל הפמליא עליו ואמרו חסריה (לגבי') [לגנבא], וסגרו כל דלתי שמים, מה עשה הקב"ה חתר חתירה מתחת כסא כבודו ופשט ידו וקבלו, כמו שהעידו חז"ל בגמרא (סנהדרין ק"ג.). וזה דברי רבי אליעזר דחישב שמא יאמרו איך נעשה תשובה בזמן קצר כזה, הלא הפמליא של מעלה אינם מסכימון. לזה אמר להם כתיב יענך ה' ביום צרה, וכתיב דודי שלח ידו מן החור, היינו שחותר חתירה ופושט ידו ומקבלו לבעל תשובה, כנ"ל נכון בס"ד.