Chasidut על איוב 38:31

ושבת עד י"י אלקי"ך (דברים ל ב). כמה פעמים דברנו בזה מהו עד י"י אלקיך, מכלל דיש תשובה אחריתא. וכעת נ"ל לפרש ע"ד, מלשון התקשרות, מלשון התקשר מעדנות כימה (איוב לח לא). והכוונה כי על ידי החטא גרם הפירוד בין הדביקים, היינו זעיר ונוקב' שנקראים י"י אלקיך. ועל ידי התשובה ושבת ע"ד י"י אלקיך, היינו שתשוב התקשרות והיחוד:

ויאמר אדני הויה (בניקוד אלקים) במ"ה אדע כי אירשנה (בראשית טו ח). ידוע שדרשו רז"ל (נדרים ל"ב ע"א) שלא טוב עשה אבינו הראשון אברהם בזה על נואמו במ"ה אד"ע. ויש מהם שדרשו (עיין ב"ר פמ"ד י"ד) לשבח ששאל באיזה זכות, והשיב הש"י בזכות הקרבנות. ורשות ניתן לדרוש והתורה כפטיש יפוצץ סלע, ואגב נדייק למה הזכיר הב' שמות הנ"ל. ונקדים לשון הזהר ויחי (ח"א רמ"ז ע"ב) ברכות אביך כו' ע"ד תאות גבעות עולם (בראשית מט כו), ע"ד דא הוא קשורא דתרווייהו, (ור"ל ע"ד נקרא הזעיר אנפין, שתיבת ע"ד הוא לשון התקשרות, מלשון התקשר מעדנות כימה (איוב לח לא), על כן נקרא ע"ד שמקושר בה' עילאה ובהא' תתאה), תאות גבעות עולם תיאובתא דתרווייהו לגבי', אימא עילאה לאעטרא ליה, ואימא תתאה לינקא מיניה, עיין שם דבריו ולשונו ממש כי קצרתי באמרים. והנה אמר אברהם אבינו כי להיחוד השלם הזה בשלימות, צריך זכותא דארץ ישראל לבל ישלטו זרים בארץ הקדושה והבן, וז"ש אדנ"י (היא אימא תתאה מלכותא קדישא), ה"ויה (בניקוד אלקים היא אימא עילאה בינה הני תרין גבעות עולם), במ"ה (מ"ה נקרא הזעיר אנפין), אד"ע (מלשון התקשרות כמו וידע אדם (בראשית ד כה), והכונה שני שמות הללו אדנ"י והו"יה בניקוד אלקים, אקשר במ"ה הוא הזעיר אנפין), כי אירשנה (כי יתפרש מלשון כאשר, כמו כי יהיה היובל לבני ישראל (במדבר לו ד)), ור"ל כאשר אוריש את ארץ ישראל, אז אגרום היחוד השלם. והנה אברהם אבינו שהיה כלול בתוכו כל הנשמות ישראל, דיבר בעדו והוא בעד כל ישראל, ואמר להבורא ית' תינח בזמן שיהיו ישראל בארץ ישראל, ויירשו את ארצם ולא יתאחזו זרים בארץ הקדושה והבן, אבל בהיותם בארצות אויביהם ויהיה אחיזה לזרים בארץ הק', לא יהיה ח"ו היחוד השלם הנ"ל, ומהיכן יבוא להם הגאולה והחירות, כי עיקר הגאולה והחירות בא מהתעוררת היובל הגדול, והבן. ואפשר גם לפירוש הזה יש מקום לדברי רז"ל שהיה לו לבטוח בשם ד' כי יעשה עבור קדושת שמו ולמענו יעש, כמו שהיה בריאת העולם בלי אתערותא דלתתא, רק ששיער כביכול השעשועים שיהיה לו מישראל, וזה גרם התעוררת הבריאה (עיין). כן כשיבוא זמן הגאולה וארא כי וכו' ותושע לי זרועי (ישעיה נט טז), והבן כי אי אפשר לפרש הכל בכתב והמ"י:

יש לרמז בפסוק ויטע י' אלקים ג"ן, ר"ל הג"ן סדרים דאורייתא, בעד"ן הוא לשון התקשרות ודביקות, כמו התקשר מעדנו"ת כימה (איוב לח לא), ר"ל שברא מקדם לעולם ענין עסק התורה בדביקות הנפלא, שעל ידי זה יוכל להדבק בו י"ת. וזהו וישם שם את האדם אשר יצר, כענין שכתבתי למעלה, והבן. וירמוז עוד ויטע יי אלקים ג"ן, ר"ל במי נוטע הש"י הג"ן סדרין דאורייתא, בעד"ן מקד"ם, ר"ל במי שמקשר ומדבק את עצמו מקודם, ר"ל קודם שילמוד מקשר את עצמו בהבורא ית', אזי ויש"ם ש"ם א"ת, ר"ל השכינה נקראת א"ת כנודע, ר"ל על ידי הדביקות באה השכינה לשם לשמוע בקולו. ואל תתמה על בריה קטנה שתפעול כל זה, כי הנה הוא האדם אשר יצר יציר כפיו, על כן המו מיעיו לו ובכל מקום אשר יזכיר את שמו, יבא הש"י אליו: