Chasidut על איוב 38:33

והנה גדול ומהולל שמו יתברך שלא חיסר בעולמו כלום ומוציא במספר צבאיו. והוא שכל מספר ומספר בכל פרטי הצירופים מכל צירוף וצירוף בפני עצמו נעשה ונתהוה בארץ החיים כל מלואה שהיא נתמלאת במספר כולם להיות חיות וקדושת כל אחד נקבע בה בחיות רוחניות עליונים. והן המה נשמות כל אשר בארץ. למשל במספר וצירוף אותיות תי"ו אל"ף נו"ן ה"א נעשה ונתהוה תאנה בארץ. וכן חטה ושעורה וכל דבר אשר בארץ מהארז אשר בלבנון עד איזובי קיר. והכל נתהוה בכ"ב אתוון הללו הנובעין מחכמתו העליונה ששם בחינת התורה הקדושה (כי אורייתא מחכמה נפקית (זוה"ק חלק ב', פ"ה.). וקיומם בעולם כל ימי עמדם על הארץ הכל הוא מחיות האותיות האלו אשר נשרשו בארץ החיים הנקראת שכינה תתאה. כי ממנה תוצאות חיים לכל אשר בארץ. ועל זה אמרו חז"ל (בראשית רבה י', ו') אמר ר' סימון אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל הדא הוא דכתיב (איוב ל"ח, ל"ג) הידעת חוקות השמים אם תשים משטרו בארץ. והמזל הוא ענין החיות הקדושה אשר על ידי מספרו וצירופו נעשה ונתהוה עשב הלז בארץ. וכללות הצירופים האלה מצטרפים ונכללים בעשרה מאמרות המושרשים בבחינת החכמה המכונת על שם היו"ד שבשם הוי"ה ברוך הוא. והוא אומרו ה' בחכמה יסד ארץ, והבן.

טרם נבוא לביאורו נקדים לבאר קצת פסוקי תנ"ך ומאמרי חז"ל ומתוכ' יתבאר מה שיש לדקדק על המדרש הלז ומה שנאמר בישובו ואלה הם א' כתיב בתורה (דברים י״ב:כ׳) כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר בכל אות נפשך תאכל בשר. והנה לכאורה מלשון מקראי קודש אלו נתנה התורה רשות לאכול בשר תאוה בכל אוות נפשו למלא כל תאוותו בבשר מה שידוע שהוא ראש לכל התדבקות הרע ואין יצה"ר מתרבה בגו מעוהי דבר נש אלא מגו אכילה ושתיה וכל שרשי ועיקרי העבירות באין מזה כידוע וכמה פעמים הזהירה התורה קדושים תהיו כלומר קדש עצמך במותר לך שלא למלא כל תאוותו כאשר הארכנו בחה"ר (שורש החמישי ענף א' ב' ג') וכאן אמרה בכל אות נפשך תאכל בשר ב' דברי הנביא (ישעיהו מ׳:כ״ו) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר. ולהבין על מה צריך לישא עין למרום וכי אם נרצה להביט בארץ לא נבין אשר הכל הוא מרוב אונים ואמיץ כח והוא בראם יצרם אף עשאם: ג' כתוב א' אומר מה אנוש כי תזכרנו וגו' כל שתה תחת רגליו צונה ואלפים כולם וגו' עד ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ להבין סיום אומרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ מה שייכות לו למה שלמעלה לכל שתה תחת רגליו ד' מאמר חז"ל (מנחות צ"ז ע"א) כתיב המזבח עץ שלשה אמות גובהו ומסיים וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה' פתח במזבח וסיים בשלחן רבי יוחנן ור"א דאמרי תרווייהו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על האדם ועכשיו שאין בהמ"ק קיים שולחנו של אדם מכפר עליו ע"כ לבאר את זאת איך יהיה שולחנו של אדם מכפר כמו בזמן הבית ומה ענין שולחן אדם למזבח: וכל אלה באחת יבוארו על פי אשר אמרתי פי' הפסוק כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' וגומר והוא כי הנה ידוע אשר בשתי פנים ניצוצית קדושת שמו ית' המה נפוצים על ההרים אשר בארץ הזה. האחד הוא ענין התהוות כל דבר ודבר אשר בעולם התחתון השפל הזה ובכולם הנה חצובים ונתונים בהם מניצוצי קדושה של מעלה שהוא החיות הקדוש הניתן בו מאת האל ב"ה בעת התהוותו בעולם והוא חיות. וקיומו תמיד על מצבו ומעמדו ובחי' החיות הקדושה הלז הוא כי הנה ידוע אשר התורה נקראת כלי אמונתו של הקב"ה שבה הביט הקב"ה וברא העולם כמאמר רז"ל (ילקוט רמז תתקמ"ב) והענין הוא כי הנה בדבר ה' הכל נעשה. שבה החמשה מוצאו' הפה שמהם תוצאות החיי' בכ"ב אתווין המה מצטרפי' ומתחברים זה עם זה ברל"א שערים אשר ישתנה צירוף ויחוד א' מחבירו פעמים רבות אין מספר ובכל פעם מצטרפים ומתיחדים אותיות אחרים וכל צירוף נעשה גוף אחר וענין אחר וגם כל אחד ואחד נעשה ונצטרף במילואו ומילוי דמילואו וגם בחילוק אותיות התורה עד שנעשה כל אחד בפ"ע גוף אחר וצירוף אחר והם הם העולמות הקדושים הזכים והברורים שיצא ונעשה בכל צירוף אחר וכל צירוף וצירוף מחיה עולמות רבות אין מספר לגדודיו והנה גדול שמו י"ת שלא חיסר בעולמו כלום ומוציא במספר צבאיו והוא שכל מספר ומספר בכל פרטי הצירופים מכל צירוף וצירוף לבד נעשה ונתהוה בארץ החיים כל מלואה שהיא נתמלאה במספר כולם להיות חיות וקדושת כל אחד נקבע בה בחיות רוחניות עליונים והן המה נשמת כל אשר בארץ למשל במספר וצירוף אותיות גימל פא נון נעש' ונתהוה גפן בארץ וכדומה כל דבר ודבר שבעולם מהארז אשר בלבנון עד איזובי קיר הכל נתהוה באותיות התורה וקיומו בעולם כל ימי עומדו הכל הוא מחיות אותיות אלו אשר נשרשו בארץ החיים הנקרא' שכינה תתאה כי ממנה תוצאות חיים לכל אשר בארץ וע"ז אמרו רז"ל [מ"ר בראשית פרשה יו"ד] א"ר סימון אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל הה"ד (איוב ל״ח:ל״ג) הידעת חוקות השמים אם תשים משטרו בארץ והמזל הוא ענין החיות הקדושה אשר ע"י מספרו וצירופו נעשה ונתהוה עשב הלז בארץ ואפשר על זה רמזו רז"ל [מ"ר בראשית פ"ח] על פסוק נעשה אדם במי נמלך הקב"ה בנשמתן של צדיקים כלומר שנמלך בכל צירוף וצירוף אשר נשתנה לגוף אחר ולמספר אחר נמלך עמו לעשות ממנו זכרון בארץ. להיות מוציא במספרו דבר בארץ. ומחיותו הנשפע בו יתן מחלקו לשום דבר הזה שארית בארץ וכדרך שבארנו בחה"ר (שורש החמישי ענף ח') בפסוק לא תאפה חמץ חלקם נתתי אותה מאשי ע"ש. וכשאדם אוכל מאכלו או שאר מעשיו בכוונת הרצויין לפני מי שאמר והיה העולם על הדרכים שבארנו בחה"ר (שורש החמישי ענף א' ב' ג') מגביה ומנשא את חיות הקודש אותיות התורה למקום מחצבתם ושרשם היא ארץ החיים מקום שורש כל חיות אשר בארץ. ונשלם בזה כוונת בעה"ר שרצונו בחזרת כל הדברי' לשורשם ומקורם וכל הנפרדים יתאחדו לאחד מקום אשר נפרדו משם להתאחד עם יוצרם ב"ה וב"ש וזה נקרא תיקון אברי השכינה כי ממנה תוצא' חיים לכל אשר בארץ ובהעלות אותם לשמים להחזירם לשורשם אז שוש תשיש ותגל בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה להתאחד עמהם לאחד. ועוד יגדל נא כח האיש הלז בזה. כי כל ניצוצות הקדוש' שהגבי' בטוב כוונתו אח"כ הנה נפשו ורוחו ונשמתו של האיש הלז אליהם יאספו כל בחי' הנ"ק האלו ונעשה מהם מוחין להאיש הלז להוסיף בו קדוש' ואהבת ה' ויראתו בכח ניצוצי' קדושת שמו ית' השורים עליו וזה אחד מהדרכי' אשר עבור זה מעשי ה' וניצוצות הקדושות המה נפוצים כצאן אשר אין להם רועה בארץ כי האדם יראה לעינים רק הגופניות והמגושם פרי עץ ופרי הארץ אשר להנאת גופו. וטח עיניו מראות ומהשכיל לבו לומר מאין נתהווה דבר הזה בארץ ומה דמות תערכו לו מצבא וחיל שמיא להפריד ולהבדיל בין כל מין ומין מה שהכל נעשה ע"י צירופי אותיות תורתו הקדושה וצרופי שמותיו ית' ויתעלה. ומהראוי להיות ירא וחרד לבו לקרבו אל הקודש פנימה ולשום אל לבו מי יודע במה נעבוד את ה' עתה ואיזה צירוף רוח הקדוש' אשר אני מקרב עתה אלי ואם ח"ו יפנה לבבי ומחשבתי לחשוב בהם מחשבות תאות הלב וגשמיות גופי אז יהיה קרבני פיגול לא ירצה להחזיר ניצוץ הקדוש אשר בו להיות מתדבק ומתחבר בשרשי אותיות הקדושים שמו הגדול ית' הנכלל בו כל צירופי שמותיו. וח"ו יפול ניצוץ הקדוש הזה שבתוך המאכל ההוא אל בחי' הקליפות והרע ומה מאוד יגדל עוני מנשוא שאפילו קדושת שמו יתב' בין הקליפות והרע להפך הקער' על פיה ח"ו להיות ח"ו בחינות עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה שהקליפות שולטים על הניצוץ הקדוש הזה ואוסרים אותו במאסר תחת ידם. וכמה יגדל צער הניצוץ הלז עד בלי שיעור וערך על שנתרחק מבית אביו מקור שורשו ונפל בין אויבי המלך ואי אפשר לו להביט בתמונת ה' בעודו תחת ידם היש עיגום נפש וצער גדול מזה אשר מסתימין עיניו מלראות את פני המלך ה' וכביכול כביכול שכינה מה אומרת קלני מראשי וכו' כלומר שגם היא בצער על התרחקות וצער הניצוץ הלז האוכל עשות כזאת אלהים חיים ומלך עולם. אשר על כן כל זאת אשים נגד עיני המור' הגדול הזה שלא אפגם ואחטא בא' מדברים אלו אדרב' אוסיף כח ואתאמץ בכל כח כוונתי בכדי להעלו' כל אחד לשורשו ומחצבו ליחד את הנפרדים לגרום שמחה ותענוג בשכינ' עוזינו בהתקרב אליה כל בחי' חיות הנאצל ממנה ולעשות בזה נחת רוח לפניו ית"ש להשלים כוונת בעה"ר בזה כאמור:

ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ. כל רמש אשר הוא חי וגו' כירק עשב נתתי לכם את כל. ענין הכתוב הזה ומה שהוצרך לכפול עוד הפעם שיהיה מוראם על החיות, אף שמיד לאחר בריאת העולם שהיו עוד כל הברואים במדרגה גבוהה שכל אחד הכיר את שרשו, ומ"מ נאמר לאדם (בראשית א׳:כ״ח) ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ, וכ"ש אחר שהשחית כל בשר את דרכו. אכן יבואר כמו דאיתא בתיקונים (תיקון יד ל.) על טעם איסור בשר בחלב דאיהו ברזא דלא תחרוש בשור ובחמור יחדו, אר"ש והא שור איהו מסטרא דדכיו וחמור מסטרא דמסאבו דא איהו כלאים טב וביש, אבל חלב איהו מסטרא דדכיו ובשרא מסטרא דדכיו, א"ל אליהו זכור לטוב ודאי הכי הוא אבל האי רזא אשתמודע בקרא דא (בראשית א׳:כ״ד) תוצא הארץ נפש חיה למינה דאע"ג דאינון מסטרא דדכיו כלהו אינון דכר ונוקבא ואינון זווגין, ומאן דנטיל ממה דלאו איהו מיניה ההוא בר דאתרכיב מתרווייהו עליה אתמר לא תבשל גדי בחלב אמו וכו' דההוא בר דאתרכיב מתרווייהו איהו ערבוביא דנפק כלאים מאתתא דלאו מיניה דאיהו כנגדו. והענין שהשי"ת ברא כל דבר למינהו, וכשאינו מעורב זוכר את שרשו ושורה עליו אור שורש בריאתו. ולכן האוכל ממנו מקבל סייעתא לעבודת השי"ת, וכשהוא מעורב אינו בשלמותו, לפי שנעתק ותועה משרשו. ולכך אף ששניהם היתר יש בו ענין כלאים, שאיסורו ג"כ מפני שהשורש נתערבב ונסתבך ונתפתל בהתולדה שיצא מהרכבת השרשים, עד שאין בהתולדה ביכולת לזכור ולשוב למקור שרשה עוד מעתה. וכדאיתא בזוה"ק (קדושים פו:) בגין כך אסור למחלף זינין ולאעלא זינא בזינא אחרא בגין דאעקר לכל חילא וחילא מאתרייהו, מאי כלאים כמאן דיהיב אחרא בבי מטרא כד"א אל בית הכלא בגין דלא למעבד מידי^קנהעומק עניין איסור כלאים מבואר בעין התכלת מדף תל"ו ואילך עיי"ש כל העניין ונביא כאן מעט גרגרים מתוך הדברים: וזה רומז איסור כלאים, שהכלאים מונעים הכרת שורש השפע, שבכלאים נסתר הצורה הראשונה ונעלם יסוד ראשית הבריאה שאינו ניכר בו צורתו הראשונה ממאמרי הבריאה. וכן בכלאי בהמה, וכלאי בגדים ובשר בחלב, שבכלם הוא שאין בהם דרך אור ישר לשוב להכיר שורש מקורו וכו'. וזה דאיתא בזוה"ק קדושים (פו.) הנ"ל שכל הברואים נבראו, כל דבר נברא משורש עליון שניתן בו, ולכן כל מין כשאדם מקבלו באורח מישור, יש בו כח לכללו בתוכו ולעורר כוחו העליון להכיר על ידו כבוד בוראו. וזה שנאמר הידעת חקות שמים (איוב ל״ח:ל״ג), שהאדם יכול להכיר חקות שמים על ידי כוחות עולם הזה, שיכול להכיר בהם חקות שמים הנמצא בכל פרט. וכדאיתא (שם) כיון דנטלין ההוא חק כלהו אקרין חקות וכו'. ומסיק (שם) שאם האדם אינו מקבל כוחם באורח מישור ומחליף זינא בזינא ומיעל זינא בזינא אחרא בגין דאעקר לכל חילא וחילא מאתרייהו (ואכחיש פמליא של מעלה) ואכחיש פומבי דמלכא. כלאים, מאי כלאים כמאן דיהיב אחרא בבי מטרא כמה דאת אמר ירמיה (לז) אל בית הכלא. והוא כי מחמת תערובות שני כוחות הפכים כל אחד מתנגד לחבירו ומבטל כח שורשו שלא יוכל לשוב לראות שרשו, שכל כוחו הוא רק מחמת שתמיד שופע עליו כח מהש"י, ועל ידי תערובתו הוא נכנס בהסתר כח הטבע ואינו יכול לעורר כח שורשו, וזה דאיתא (שם) בגין דלא למעבד מידי.. והנה בדורות שמקודם המבול היו החיות והבהמות על שלמותם במדרגה עליונה, שהיו מזדווגים למינהם ורואים את שורש בריאתם, ולזאת לא הותר מהם לאדה"ר לאכלם כי לא היו צריכים תיקון עדיין, שהיו שלמים מצדם בפני עצמם. ולכן לא היה רשות לאדה"ר לאכול מהם רק מעשב ומפרי העץ בלבד, אף שגם הם עלו למיניהם אמנם נחסר בהם שלמות אחד ממדרגת בעלי חיים, וכדכתיב (בראשית ב׳:כ׳) ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה, ואלו לסוג הצומח לא קרא שמות, כי לכל החיות קרא שמות שחיבר אותם לשרשם שיכירו שרשם. כי שם מורה על שרשו כדאיתא בזוה"ק (בראשית נח:, נח ס.) ובספר הבהיר (סימן לה) וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו, כלומר הוא גופו. וזה שקרא האדם שמות, היינו שקשר אותם בשרשם והראה להם להכיר על מה נבראו, ולמיני הצומח לא קרא שמות יען שלא הגיעו עדיין לשלמות זה, ולפי שנשארו במדרגה נמוכה, לכן הוצרכו להתתקן ע"י האדם באכילתו במה שיתכללו על ידו בצורת אדם. אמנם מכשלון דור המבול, שהשחית כל בשר את דרכו, נתערבבו שרשי הברואים ונעתקו ממקורם, עד שלא הכירו שורש בריאתם. והסכימו כל הברואים ג"כ להתתקן ע"י האדם במה שיאכל מהם ויתעלו בצורת אדם, שאזי ישתלמו ויעלו במדרגה יותר עליונה שיתהפכו לצורת אדם ממש^קנוכמבואר לעיל פרשת בראשית אות מג: והנה, קודם המבול לא התיר השי"ת להאדם לאכול מחי, יען כי הבעל חי היה בשלימות, שהמה לא שינו מרצון השי"ת. כי עיקר מעלת האדם על החי הלא שהאדם הוא בעל בחירה, וקודם שהשחית כל בשר את דרכו לא היו רוצים לדבק בהאדם, לפי שהחי לא היה בשום ספק, מאחר שאין להם בחירה, ממילא כל מה שהיו עושים היה ברצון השי"ת. והאדם להיותו בעל בחירה כבר היה בספק. לכן לא רצו הבעלי חיים לדבק עמו ולכנוס בספק. אבל אח"כ, שהם ג"כ השחיתו את דרכם, אז נתרצו להתכלל בהאדם למען אשר יתוקנו על ידו.. וע"ז מרמז הכתוב במה שאמר לנח ובניו עוד הפעם, ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל וגו' כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה: