Chasidut על איוב 4:15

וְרוּחַ הַחַיִּים שֶׁבְּתוֹךְ הָרֵאָה זֶה בְּחִינַת מַקִּיפִים הַנַּ"ל, בְּחִינַת (קהלת א׳:ו׳): סוֹבֵב סוֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, בְּחִינַת (איוב ד׳:ט״ו): וְרוּחַ עַל פָּנַי יַחֲלֹף, בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים.

וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. איתא בזוה"ק (ויצא קנ.) וכי תווהא הוא דלא ידע אלא מאי ואנכי לא ידעתי כמד"א (שמואל א יג) ופני ה' לא חליתי כו'. וכי תווהא הוא דלא ידע, היינו כי הלא השי"ת יוכל לדבר עם האדם מבין שערות ראשו, וכדאיתא במדרש רבה (בראשית פד) פעמים שמדבר עם האדם מבין שערות ראשו כמ"ש ויען ה' את איוב מן השערה, וכן כתיב שם (איוב ד׳:ט״ו) ורוח על פני יחלוף וגו' ולא אכיר, אלא כמד"א ופני ה' לא חליתי היינו שלא המלכתי את השי"ת כמו שהורגלתי תמיד, לכן אמר אין זה למהוי בטיל כי אם בית אלהים לאשתמשא ביה ולמעבד ביה פירין, היינו שצריך להיות כאן קדושה בקביעות. וזה שער השמים, שכאן הוא המקום שיכולים לחבר השמים וארץ על ידי עבודה, שהשמים מרכינים עצמם למטה והארץ מתנשאת למעלה עד שפוגעים זה בזה והם כלא חד. לכן אמר, אין זה למהוי בטיל, כי אם בית אלהים לעבוד ולפעול בו עבודת ה', כי כן הוא ענין הקרבנות, שבודאי מצד הש"י אין שום חילוק, כן הוא כבודו ית' מהשור שלמטה כמו מהשור שבמרכבה. אכן הקרבת הקרבן הוא, שגם האדם יכיר איך יוצא לנו כבוד שמים גם מהשור של מטה^קמאעיין לעיל פרשה זו אות יז ובהערה ע שם., והאדם הוא כגוונא דסולם שעולים ויורדים על ידו, כן האדם מעלה כל הנבראים שלמטה ואף מהם יהיה הכרה איך נמצא בכל הברואים כבוד שמים: