Chasidut על איוב 4:18

ועוד נוסף לזה נאמר בתיבת מגורי אביו, כי כבר הארכנו במקום אחר בפירוש אומרם ז"ל (אבות ג', א') הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהיה מורא שמים עליכם, ושורש הדברים כי האיש המשכיל ויש לו לב להבין קטנות ערכו הדל והמצער ילוד אשה נוצר מטפה סרוחה נבזה ונמאס מחוסר הבנה מחוסר שכל מלא עוונות ופשעים, נגד גדולת אלהינו יתברך שמו שאין לה שיעור וערך ודמיון כלל אשר (על פי איוב ד', י"ח) הן במלאכיו ישים תהלה ומכל שכן בשוכני בתי חומר, ודאי יירא ויפחד מאוד לגשת לעבוד עבודת אלהינו יתברך שמו ולהשים כתר מלכות בראשו, אשר נודע כי כל התורה והמצוות הם כתרים לעלות ולישב בראש אלוה והקב"ה כביכול מכתיר עצמו בהן ועושה אותן עטרה על ראשו כמאמר הכתוב (ישעיה מ"ט, ג') ישראל אשר בך אתפאר, שממעשיך נעשה פאר ועטרה על ראשי. ומי הוא אשר יערב לבו לגשת לעבוד העבודה ופן ח"ו יעבוד עבודה אשר לא כדת ונכון כי כמה וכמה זכויות ועשיות יצטרך לעשות זה השר הגדול המוכן להכתיר את המלך בכתר המלוכה שלו כמה זכות אבות צריך להיות לו וכמה יצטרך לטהר ידיו ומלבושיו וכל גופו שלא ימצא בהם איזה כתם כל דהוא שלא יטנף את כתר המלוכה בידיו ובבגדיו, וכמה חכמה והבנה צריך להיות בו ויהיה בעל לשון צח ויפה ונאה שלא ימצא בו מום כל דהוא כי זו היא העבודה שאין למעלה הימנה להשים כתר מלכות בראש המלך, ויותר מזה על אחת מאלף אלפי כו' באדם אשר על הארץ כלי ריק וחסר מלא בושה וכלימה עומד לפני תמים דיעות ברוך הוא וברוך שמו לעבוד עבודתו להכתיר אותו בכתר המלוכה, איך צריך קודם להיות דעת ותבונה בו ולהשכיל על מוצא דבר ההוא איך יעשנו באופן הנאות בכל מאמצי כוחו ושכלו ובנקיון וזיכוך וטהרת הגוף והלב וכל אבריו מכל מדה לא נכונה ומנידנוד חטא ועוון כי בכל מקום שיש שם קצת נידנוד חטא שורה שם הסטרא אחרא והרע המטונף והמלוכלך כצואה ממש כמאמר חז"ל (עבודה זרה ה'.) כל העובר עבירה אחת מלפפתו ומוליכתו ליום הדין ר' אליעזר אומר קשורה בו ככלב ומכל שכן פה דובר נבלה או ניבול פה ושקרים וליצנות ולשון הרע וכדומה, ואיך יערב לבו לגשת עם פה המטונף והמלוכלך הלז להתפלל בו לפני אדון כל ולומר בו שירות ותשבחות אלהינו יתברך שמו, הא למה הדבר דומה לאדם המוליך מנחה חשובה למלך המדינה מלחמים המפוארים הזכים והנקיים מסולת המנופה או שאר מיני דברים טובים יפים ונאים ומניח המנחה הלז על קערה מלוכלכת מטינוף וצואה לקוחה מבית הכסא, ודאי ודאי שיושלך מנחתו על פניו ויקבל עוד עונש גדול ועצום על מנחתו אשר הביא בלא דעת כזה.

ואכן כשאין ישראל זכאין כל כך שהקב"ה ישפיע רב גדולה ושמחה, רק שעל כל פנים זאת עושה להם שעושה משפט בהקמים עליהם לאבד את שמם מתחת השמים כמו בימי המן וכדומה אז נתגדל כבודו יתברך גם כן בכל העולמות בבחינת אלהים שהוא בעל היכולת ובעל הכוחות כולם ותקיף ובעל דין לעשות דין במי שראוי לדין, מאז נתגדל ונתחזק יראת אלהים בכל העולמות וכולם יראים ומתפחדין מהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ ומלאכים יחפזון וגו', כי בהתעורר הדין, מפניו יחילו כל הברואים כי מי יזכה לפניו בדין ואף במלאכיו ישים תהלה, מה שאין כן בשוכני בתי חומר (על פי איוב ד', י"ח), ולזה יאמר הכתוב בפשוטו מלך אלהים על גוים כלומר אימתי מלך אלהים בכל העולמות להיות הכל יראים מדיני אלהים כשהוא רק על גוים פירוש שהקב"ה אינו עושה לישראל כי אם שעושה משפט בגויי הארץ הקמים עליהם לנקום נקמת ישראל מהם. אבל חלק ה' עמו פירוש חלק ה' ששם הוי"ה ברוך הוא יתגדל ויתרומם ויתנוצץ ויאיר לכל העולמות הוא עמו כשהוא מרים קרן לעמו ישראל שהם עמו ונחלתו ממש נאחזים בשם זה במילוי אלפין מספר אדם מישראל כי אתם קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם כמאמר חז"ל (בבא מציעא קי"ד:) כי אין שום אחד מיוחד בשם זה כי אם ישראל כמו שהוא מפורש בזוה"ק (משפטים צ"ו.) ועל כן הם קרוין אדם מפני שנאחזין בשם זה העולה מ"ה מספר אדם, מה שאין כן אומות העולם שמלך אלהים על גוים ואינן נאחזיםן בשם זה אינן קרויין אדם ועל כן כתבו רבותינו בעלי התוספות (בבא קמא ל"ח.) אשר יש חילוק בין אדם להאדם שאף גוים קרויין האדם ולכאורה זה לפלא הוא כי למה יקראו האדם ולא אדם, ולדברינו נכון כי האדם שאין מספרו מ"ה יכולין גם אומות העולם להקרא כן ורק אדם אין קרויין לפי שמספרו מ"ה המורה על שם מ"ה וחלק ה' דווקא עמו עם ישראל ולא שאר עמין ולזה אמר הכתוב (תהילים קמ״ח:י״ג, כולו) הללו את ה' וגו' יהללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו וגו' כלומר אימתי הודו של שם הוי"ה על ארץ ושמים כאשר וירם קרן לעמו שנותן להם גדולה וכבוד אז כל ארץ ושמים ומלואם ירננו לשמו כנאמר.

ואכן הנה אלהינו יתברך שמו ח"ו אינו מלך כמלכי ארץ לומר זה ראוי לשמשני וזה אינו. כי במקום גדולתו שם ענותנותו אשר את דכא ישכון ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים כי טוב ומיטיב הוא יתברך שמו וחפץ חסד להיטיב עם כל בריותיו בכל מיני דומם צומח חי מדבר מקרני ראמים עד ביצי כינים. ומיטיב לרעים ולטובים ברוב חסדיו. ועל כן נתן רשות לנו קרוצי חומר להיות מעובדי עבודתו יתברך שמו. ועוד כי הוא הנותנת כי מלך ממלכי הארץ אשר יש שיעור לגדולתו וערכו, ממילא יש גם כן שיעור וקצבה לעבדיו העומדים לפניו לומר כי זה הוא הראוי לעמוד לפניו וזה אינו ראוי. מה שאין כן באלהינו יתברך שמו שאין שיעור וערך לגדולתו. והוא המשפילי לראות בשמים ובארץ. כלומר שזה כביכול השפלה לפניו לראות בשמים כמו בארץ כי הכל כלא נגדו כאפס ותהו נחשבו לו כנודע. ואף במלאכיו ישים תהלה (איוב ד', י"ח) וכמצביה עביד בחיל שמיא (דניאל ד', ל"ב). ועל כן אם לא היו עובדי עבודתו רק מלאכי מעלה. ח"ו היה כנראה כי יש קצבה לגדולת כבודו לומר אשר הם הראוים לעמוד לשרת לפניו. ועל כן במקום גדולתו שם ענותנותו להשתמש בכלים שבורים לגמרי להראות על רוב גודל ענותנותו ולהראות אשר אף הגדולים כקטנים יחשב אצלו והוא המשפילי לראות בשמים ובארץ. לכן נאה לפניו להשתמש בקטנים יותר מבגדולים שלא יראה כי הם הראוים לאותו איצטלא. וזה שאמר הכתוב (ישעיה נ"ז, ט"ו) כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח וגו'. כלומר לפי שהוא רם ונשא למעלה למעלה מכל הרמים והנשאים על כן מרום וקדוש אשכון פירוש עם המלאכים וגם ואת דכא אשכון ושפל רוח וגו'. כי אם לא היה מעונתו רק במלאכים היה נראה ח"ו כי יש גבול לגדולתו. ולא כן הוא. ועל כן החמיר הקב"ה במלאכים הרבה יותר מישראל שאין מזכירים את ה' אלא אחר שלוש תיבות וישראל אחר שני תיבות (חולין צ"א:), ואין מלאכים אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה כמאמרם ז"ל (שם), ואין המלאכים אומרים שירה בכל עת שירצו כי אם פעם אחת ביום או בחודש או בשנה ובשמיטה כאשר יסד הפייטן באקדמות סדירא בהון קדושתא וכד חלפא שעתא סיומא דלעלם ואף לא לשבועתא. אבל עדב יקר אחסנתא חביבין דבקבעתא כלומר שישראל מותרין להודות לשמו יתברך בכל עת שירצו. ולכאורה הלא הקב"ה הוא הטוב והמיטיב לכל ולמה לא יתן רשות למלאכיו להללו ולשבחו ולספר הודו תמיד כיון שהם מתאוים ומצפים לזה מיום בריאתם יצו ה' חסדו עמהם בזה. ואמנם כי ח"ו יהיה זה כקיצור בשבחיו יתברך. להיות נראה כי ראוים הם לשמשו ולהם נאה עבודה הזאת. מה שאין כן באדם על הארץ שזה ודאי לא יעלה על לב בר דעת לומר כי ראוי הוא לעבודה והראיה ממלאכים שאין להם רשות לעבוד כל כך. על כן הם מותרים תמיד לעובדו יתברך. ואסור למלאכים להתחיל בשירה קודם ישראל הכל להראות כי ח"ו לא מחמת גדלם הם מותרים לעובדו כי אם מרוב ענותנותו יתברך. וראיה מישראל שוכני בתי חומר שגם הם משבחים והם ודאי עפר ואפר רימה ותולעה ועל כן אחר שבחי ישראל מתחילין המלאכים.